כולם שווים בפני החוק, כידוע. כולם שווים? לא בטוח. בשורות הבאות נפגוש את החסינות המשפטית המופלאה שמציבה את אנשי האו"ם והארגונים השייכים לו מעל לכל חוק ישראלי. המלצה: קטעים נבחרים לא מעטים מהסיפור הבא מומלץ לקרוא בנעימה המוכרת של בני עדות גדעון רייכר.

שכונת מעלות דפנה היא שכונה ירושלמית חביבה ושקטה, ציפורים מצייצות, שכנים טובים, אפילו פרחי צבעונים ששתלו הולנדים צהובי שיער ומחויכי מבט אפשר לראות בה.

מדי לילה היו מניחים תושבי השכונה את ראשם על הכר כשהם ממלמלים תודות ליושב במרומים על שנזדמן להם להתגורר בשכונה מופלאה כל כך. והנה זה פלא, לפני חודשים אחדים התעוררו התושבים השלווים לקולו המנסר של בולדוזר אימתני. "האם הוכרז על שכונתנו כמאחז בלתי חוקי וכעת גם אנחנו מועדים לפינוי ועקירה?", שאלו את עצמם בדאגה. בירור קצר העלה מסקנה נחרצת ומפתיעה: לא מאחז ולא היאחזות. מסתבר כי מאחורי השאון מחריש האזניים והאבק המיתמר אל על עומד לא אחר מאשר ארגון האומות המאוחדות.

בסמוך לאתר הקרבות והגבורה "גבעת התחמושת" שבירושלים, החליט ארגון אונר"א של האו"ם להקים לו בניין רב תפארת, עצום מימדים. משכו התושבים את כתפיהם וקיוו כי לפחות בשבתות ובימים טובים יינתן להם מנוח מרעש המנועים, החפירות והבנייה המתקדמת, וישובו, לפחות ביום הקדוש, להתענג על שירת הציפורים ומשק כנפי הקדושה העוטפות את העיר המנומנמת.

חלף יום חלפו יומיים, הגיעה השבת ועמה מפח נפש. תושביה השלווים של השכונה החביבה נחרדו לשמוע בדיוק את אותו שאון דחפורים מוכר מקיץ אותם משנתם גם ביום המנוחה.

בדרכם לבית הכנסת הסמוך ניסו לבקש רחמים ומעט שקט ומנוחה לנפשם הייגעה, אבל ללא הועיל. מהר מאוד הבינו שאין עם מי לדבר. פועלים ערביים קיבלו הוראות ממנהלי עבודה נוצרים וליהודים לא נותר אלא לספוג את האבק המיתמר ולערבב את מהומת הבניין בנעימת תפילתם.

אך לא תושבים כתושבי מעלות דפנה יבליגו מול קלגסי הרעש. מיהרו ופנו לנציג המפד"ל במועצת העירייה מר דוד הדרי. "הדרי יקירנו", אמרו לו, "אי אפשר עם הרעש הנורא הזה. מי יודע אם לא לעת הזאת הגעת למלכות. ממש למשימות שכאלה של שמירת אווירת השבת בעיר הקודש בחרנוך להנהגה", אמרו לו.

הדרי, איש צעיר ונמרץ, לא בזבז רגע ויצא לבקר במקום, ואכן לנגד עיניו נגלה במלוא תפארתו מבנה ענק ההולך ונבנה. יסודותיו יצוקים והוא נכון להיבנות לתלפיות. "שלוש קומות יבנו כאן", אמרו לו יודעי דבר "זוהי רק ההתחלה".

שב האיש במהירות למסדרונות העירייה, דילג ממחלקה למחלקה, מלישכה ללישכה ומחדר לחדר ומצא את האחראים בעירייה לסוגיות גובה הדציבלים ברחבי העיר. "מה יהיה על הרעש הנורא המפריע את מנוחת השבת?", שאל בדאגה. נברו האחראים במעמקי הניירת המוניציפאלית ושלפו את תשובתם המרעישה: אין בכל רישומי עיריית ירושלים, בירתינו הנצחית לנצח נצחים, ולו זכר זעיר לאישור שניתן לבנייה של בסיס אונר"א בסמוך לשכונת 'מעלות דפנה'. האמת היא, סיפרו לו החברים, שכבר נפתח תיק נגד המשך הבנייה הבלתי חוקית במקום.

"מה?", הזדעק מיודענו הדרי ופניו סמוקות מזעם, "אין אישור? יש תיק נגדם, ולמרות הכל האו"ם ממשיך לבנות באין מפריע?", שאל ושב לדלג בין חדרי העירייה. שם דרש במפגיע לחדול את הבנייה הבלתי חוקית, אבל שמע פקידים בכירים חוזרים ומנסים להרגיע אותו "עזוב. בשביל מה לך כל הבלאגן הזה? מה אתה קופץ? אתה יודע איזו תקרית דיפלומטית אתה יכול לעורר כאן? מה אתה מסבך אותנו עם האו"ם?". בכיר בעירייה אף הניח על כתפו של הדרי יד מרגיעה ובקול שקט ומרגיע לחש על אוזנו "גם בלשכת היועץ המשפטי של העירייה פוחדים להתעסק בזה. תרד מהעניין".

לפני חודשיים (ב-29.9.04) כתב הדרי למנהל אגף הרישוי והפיקוח על הבנייה מיכה בן נון "בעקבות תלונות נפתח תיק עבירות בנייה שמספרו 045250... בבירור קצר שערכתי התברר כי בשל הרגישות המדינית לא הוצא צו הפסקת עבודה ובמקום מתנהלת בנייה מופקרת הרומסת ברגל גאוה את החוק הישראלי. אבקשך לבדוק את הנושא בדחיפות, ובאם הדברים נכונים אבקשך לנקוט את כל האמצעים המתבקשים כולל צו הפסקת עבודה, החרמת ציוד הנדסי כבד וכו'. לא יתכן כי החוק הישראלי יופר בצורה כה גסה ואנו נעמוד בעיניים כלות ובלי מעש", חתם הדרי את דבריו המודאגים.

חלפו עברו שבועיים ותשובה אין. הדרי יצא לסיור נוסף במתחם הבנייה בתקווה חרישית שאולי נפסקה הבנייה. והנה הבניין פורח ומשגשג. אץ רץ הדרי למשרדו, שלף מקלדת ומסך ובתוך דקות מועטות כבר היה מוכן לפניו מכתב בהול אותו שיגר הישר ללשכת היועץ המשפטי של העירייה, הלא הוא עורך הדין יוסי חביליו. "למה לא נעשה עדיין כל צעד של ממש כדי לעצור את הפרת החוק על ידי האו"ם, למרות תיק עבירות הבנייה שנפתח?", הוא שאל. לשאלתו הנוקבת הוסיף הערה "בשבועיים האחרונים ביקרתי אישית במקום מספר פעמים ונוכחתי לדעת כי הבנייה מתקדמת בקצב מהיר ואם עד כה היתה חריגה בדמות קומה אחת, הרי שעתה התחיל האו"ם בבניית היסודות לקומה השנייה", ובקיצור בכל רגע שהטיפול נמרח הבנייה נמשכת. ושוב, לא שוכח הדרי להזכיר, גם ליועץ המשפטי של העירייה, את כבודה הנרמס של מדינת ישראל. "למען כבודה של מדינת ישראל וכבודה של ירושלים אודה לך באם העניין ייבדק ויובהר על ידיכם בתוך מספר ימים".

חלף יום, חלפו יומיים ועיריית ירושלים שולחת למתחם הנבנה פקחים לבחון את המצב לאשורו. הפקחים הנמרצים דרשו לשוחח עם האחראי על הבנייה. התשובה ששמעו הפתיעה גם אותם: "אתם לא יכולים להיכנס למקום כי המהנדס עסוק". הפקחים, מבולבלים מהתשובה המקורית אפילו לא בדקו במה עסוק כל כך כבוד המהנדס, הרכינו ראש ושבו נכלמים לבניין העירייה.

תשובת הבנאים הנמרצים הכעיסה כנראה את היועץ חביליו והוא החליט לעשות מעשה. אבל חביליו, איש עתיר ניסיון ומעש, מבין היטב את עצמת חומר הנפץ המונח על שולחנו, ולכן הוא מעדיף להתייעץ, רגע לפני שהוא מסתכסך עם פועליו המסורים של קופי ענן, עם היועץ המשפטי של משרד החוץ. "מבדיקה של אגף הפיקוח עולה כי במקום אכן מתבצעות עבודות בנייה הטעונות היתר בלא שיש להן היתר בנייה... מכיוון שהנושא מעלה שאלות להן היבט משפטי בינלאומי אודה על התייחסותך לנושא ועצתך כיצד לפעול להפסקת הבנייה הלא חוקית", הוא כותב בזריזות. המכתב יצא לדרכו אל לשכת עורך הדין אהוד קינן, הלא הוא היועץ המשפטי של משרד החוץ, ובמקביל מעביר חביליו לבית המשפט בקשה להוצאת צו להפסקת העבודה.

אם לא די בגירוש הפקחים הנכלמים, הרי שביטחונם העצמי של הבונים הנמרצים במתחם האסור לא נמוג, והם נועלים את דלתות המקום גם בפניה של מפקחת ששלח עורך הדין חביליו (כזכור, היועץ המשפטי של העירייה), כדי להגיש להם את צו הפסקת הבנייה. במשרד היועץ כועסים ודורשים להציל את כבודה הרמוס של המפקחת ואת כבודה הנמוג של העירייה, אבל עדיין נזהרים. את הדרי הם מרגיעים. "אל דאגה מר הדרי", הם אומרים לו, "ממש כעת אנחנו פותחים במאמצים לתיאום 'כניסה בהסכמה לנכס'". איזה ניסוח מעודן. אף אזרח ישראלי לא באמת רוצה לנחש מה היה קורה לו עצמו אם היה מסרב להכניס למבנה בלתי חוקי פקחים של העירייה.

לפני ימים אחדים, ב-16.11.04, הוציא סוף סוף מהנדס העיר צו מינהלי להפסקת עבודה. "בתוקף סמכותי הנני מצווה בזה על בעל הנכס להפסיק את כל עבודות הבנייה בנכס", קבע המהנדס נחרצות.

למרות הצו ולמרות הציווי המאיים, היה ברור להדרי שהבנייה תימשך. ואכן כך היה, ובעצם כך גם קורה ממש כעת בשעה בה אתם קוראים שורות אלה. נכנס הדרי לרכבו, התניע ויצא לבקר במתחם הבנייה שהוכרז באופן חוקי כאסור לבנייה. כצפוי, הבנייה נמשכת ובמלא העוז והעיזוז.

והנה הגיע ללשכתו של היועץ המשפטי לעיריית ירושלים מכתב מרתק, פרי מקלדתה של עורכת הדין תמר קפלן מלשכת היועץ המשפטי של משרד החוץ, וממנו מסתבר כי לשווא התרוצץ וקיפץ דוד הדרי מבכיר למהנדס ומפרקליט ליועץ משפטי. הצצה חטופה במכתב הבהירה להדרי את סוד תעלומת הבנייה הבלתי חוקית של האו"ם בירושלים בירתנו הנצחית:

"מעמדה של אונר"א (להזכירכם, הבונה את המבנה המדובר) הוסדר בהסכם ספציפי המכונה 'חילוף אגרות בין ישראל לאונר"א המהווה הסכם בדבר פעולותיה של סוכנות האו"ם לסעד ולתעסוקה לפליטי ארץ ישראל במזרח הקרוב' ", קבעה עורכת הדין קפלן.

ומהו אותו הסדר מסתורי בעל שם ארוך ונפתל כל כך, שאל את עצמו הדרי ידידנו, המשיך לקרוא ומצא מיד את פרטיו המופלאים של המסמך המרתק: "בהסכם נקבע כי ממשלת ישראל תקל על תפקידה של אונר"א כמיטב יכולתה. היחסים בין ישראל לבין אונר"א יוסדרו בדבר זכויות יתר וחסינות לאומות המאוחדות". על מנת להסיר כל ספק מבארת עורכת הדין קפלן את מהותה של אותה חסינות מופלאה: "על פי אמנת החסינות הנ"ל האו"ם, רכושו, נכסיו ומקום מושבו ייהנו מחסינות מוחלטת מפני פעולה משפטית... לארגון האו"ם תהא חסינות מפני תביעה לדין ופעולה משפטית... מדובר בהגנה משפטית, בבחינת 'מטריה' של חסינות בינלאומית".

אם תוך כדי קריאת האופן בו נופנפו פקחי העירייה מהמתחם הבלתי חוקי בתואנות שונות על עיסוקו המפרך של המהנדס, שאלתם את עצמכם הכיצד יתכן שמי שאמון על ביצוע החוק עומד נכלם מול טיעונים מופרכים שכאלה אודות המהנדס העסוק וכיוצא באלה, הרי שלמסמך המרתק פתרונים. שחור על גבי מסמך ניתן לקרוא בין השאר כי "הרשויות הישראליות אינן רשאיות להיכנס לחצרי האו"ם (ללא הסכמתו)", כך הרי כתבה עורכת הדין קפלן, מיודעתנו ברהיטות מדוקדקת.

ובכל זאת, הבה ננסה לחתום את השורות הללו בנימה מעודדת. עורכת הדין קפלן מבקשת לעודד את רוחו של היועץ המשפטי של עיריית בירתנו הנצחית ומבטיחה במכתבה ש"בכוונת משרדנו לפנות בכתב אל הגורם הרלוונטי באונר"א, ולהעלות בפניו את הנושא שבנדון. אונר"א תתבקש לפעול להפסקת הבנייה ולכיבוד החוק הישראלי בעניין זה. עוד תתבקש אונר"א, לאפשר לנציגי עיריית ירושלים להכנס למתחם, ולשתף עמם פעולה".

אתם הבנתם את זה? כל עוד אתם אזרחיה הפשוטים של העיר הרי שאם תעברו עבירה תקבלו צו, הוראה, פסק או מסמך בעל נימה החלטית אחרת. אם, לחילופין אתם אנשי האו"ם, אותו ארגון שדואג בקפדנות לגנות את מדינת ישראל תחת כל מקרופון רענן או מצלמה עבשה, הרי שבבירת הנצח של העם היהודי איש לא יוכל להעמיד אתכם לדין. מקסימום יבקשו מכם יפה ובנימוס מירבי שאם תואילו בטובכם... ואם לא מפריע... נשמח לקבל את אישורכם להיכנס... אחרי שעות המנוחה כמובן... וכמובן גם לא נלכלכך את השטיחים. חסינות משפטית בינלאומית קוראים לזה.

אגב, אין מדובר בסוף פסוק מבחינתו של ידידינו דוד הדרי. האיש מסרב לומר נואש. ביום שני השבוע הוא הגיש תלונה למשטרה בה דרש טיפול משטרתי לאכיפת החוק. יום אחד לפני כן ביקש מרשויות האכיפה העירוניות להפעיל סנקציות נגד החברות הקבלניות הפועלות במתחם. "אם אי אפשר להיכנס פנימה שיעקלו להם כל יום משהו אחר. פעם טרקטור, פעם בולדוזר, עד שיתייאשו ויפסיקו לעבוד איתם", הוא אומר.