ראש הממשלה, אריאל שרון, ממשיך במלוא הקיטור במסלול ההתנתקות, וכל מי שעומד בדרכו נזרק מהרכבת.קודם האיחוד לאומי, אח"כ נאמני הליכוד, המפד"ל ועתה, מפלגת "שינוי". שרון כל כך נחוש ליישם את תוכניתו לפילוג העם עד שהוא מוכן אפילו להקים ממשלת "אחדות" לשם אותו פילוג. אולם לא לעולם חוסן.

המגעים להקמת ממשלת "אחדות", מלמדות על מצבו הפוליטי העגום, ובקצב הנוכחי הוא יגיע לגוש קטיף כנהג קטר ברכבת ללא קרונות וללא נוסעים.

שרון ושותפיו יפעילו בימים הקרובים את כל מנגנוני הליכוד שתחת שליטתם כדי לכנס את ועידת הליכוד, ולנסות להפוך את פסולת החיתון, מפלגת העבודה, לכלה, נאה וחסודה.

מה הסיכוי שהוא יצליח? קטן ביותר. לא הרי בחירת מוסדות בתוך הליכוד, כהרי הצבעה על צירוף העבודה לממשלה, כפי שראינו בהצבעה הקודמת נגד צירופה. הח"כים רוצים להבטיח את הישיבה על כיסאם לעוד שנתיים ימים, אולם צירי הועידה, אין להם מה להפסיד, ולהיפך, יוכלו שוב לממש את זכותם לקבוע מי יהיו נבחרי הליכוד בכנסת הבאה.

שרון מזמן לנו, נאמני הליכוד, הזדמנות בלתי חוזרת, להכריע ברוב גדול נגד צירוף העבודה וע"י כך לקבור את "תוכנית ההתנתקות".

דא עקא, עולות שאלות כמו, האם נפיל ממשלת ליכוד?! האם לא יקטן כוחנו בבחירות הבאות?! וכך הבאנו את "אוסלו"! וכו'.

ובכן, לא מדובר בהפלת הליכוד, אלא בהצלת הליכוד מידי מי שהופך את התנועה בעל כורחה למודל חיוור של מפלגת ה"עבודה". ה"עבודה" מבקשת להצטרף לממשלה אך ורק כדי להבטיח ששרון יוכל ליישם את ה"התנתקות". לאחר שהליכוד יישם את מצע העבודה, יהיו בחירות ואז מפלגת העבודה תצחק כל הדרך אל הקלפי, על חשבון הליכוד.

יהיו שיאמרו כי גם הליכוד דוגל בוויתורים כואבים, אולם אף אם זה נכון, אזי מדובר על וויתורים כואבים בדרך לשלום ולא בדרך למלחמה. הנסיגה החד-צדדית של שרון, מבית היוצר של הפוליטיקאים הדגולים, ברק ומצנע, היא הכישלון האסטרטגי החמור ביותר מאז קום המדינה, שכן היא מלמדת שהטרור השיג את מטרותיו.

לא ניתן יהיה יותר, לחתום על הסכם שלום עם הפלשתינים, שהרי מבחינת הפלשתינים, "האיום" של מדינת ישראל לסגת מאותם שטחים באופן חד-צדדי, הוא למעשה הישג גדול יותר מהסכם דו-צדדי שבו הם לוקחים על עצמם התחייבויות שונות.