לא נכון שוועידת הליכוד חייבת להכריע, היום, בין ממשלת אחדות לבין הקדמת הבחירות. בניגוד לאיומי שרון על צירי הוועידה, כאילו סירובם לאשר קואליציה עם "העבודה" ייאלץ אותו לשלוח את עם ישראל לקלפי ולסכן את 40 המנדטים של הליכוד, קיימת גם קיימת אופציה פשוטה נוספת: הקמת ממשלת ימין-דתיים, ללא בחירות. אם ועידת הליכוד תחסום בפניו את הדרך לממשלת אחדות, יוכל שרון ללכת אל המפלגות שהן שותפותיה הטבעיות של מפלגתו ולהרכיב קואליציה של 69 חברי-כנסת.

כך יימנע הסיכון הנורא של 40 המנדטים יקרי המציאות, ויוסר סימן השאלה האימתני המדיר שינה מעיניהם של ח"כים בליכוד היראים שמא לא ייבחרו שוב לכנסת. זאת גם הדרך היעילה ביותר לחסוך לקופת המדינה את העלות הגבוהה, והכול-כך מיותרת, של מערכת בחירות חדשה.

כך שיותר משצירי ועידת הליכוד הצביעו היום על צירוף "העבודה", הם הצביעו על הכרחיות ההתנתקות. הליכוד יכול להקים ממשלה בלי "העבודה", בתנאי שיוותר לעת עתה על החזון של עקירת יישובים בארץ-ישראל. זה לא יהיה קל, אבל הוועידה תהיה חייבת להחליט: שמעון פרס סגן ראש ממשלה – או גוש קטיף נשאר על מקומו לעוד שנתיים? ממשלת שמאל – או המשך הנוכחות הישראלית בצפון השומרון לפחות עד אחרי הבחירות הבאות?

ממשלת ימין-דתיים נטולת "תוכנית התנתקות" פירושה יציבות שלטונית מובטחת עד נובמבר 2006, ואת הזמן הרגוע הזה אפשר יהיה לנצל לביסוס התוכנית הכלכלית, להגשמת הרפורמה בחינוך, וכן להעמקת ההתיישבות בכול חלקי הארץ ולחיזוק הביטחון. כך יוכל הליכוד בראשות אריאל שרון להגיע לבחירות 2006 כשבידיו הישגים של ממש, שללא ספק ישפרו את סיכוייו לזכות בבחירות הבאות ב-40 מנדטים ואולי אף ביותר.

אם יחבור ל"עבודה", לעומת זאת, יתקשו הבוחרים להבדיל בעוד שנתיים בינו לבינה. מאבקיה הפנימיים והחיצוניים של ממשלת האחדות יגזלו ממנה מן הסתם כוחות רבים, וקרוב לוודאי שהיא תגיע אל הבחירות הבאות לא רק בלי הישגים כלכליים וחברתיים משמעותיים, אלא גם בלי הישגים מדיניים.

שרון רוצה את ההתנתקות עד כדי נכונות לסכן את עתיד הליכוד? תשוקתו לראות בולדוזרים הורסים בתים גדולה עד כדי החלטה ללכת למערכת בחירות מיותרת ולבזבז הון עתק? הבטחותיו לאמריקנים חזקות יותר מנאמנותו לעקרונות תנועתו? צירי ועידת הליכוד יכולים לומר לו, מחר, שהם אינם שותפים לסדר העדיפויות הזה.

אל לנאמני ארץ-ישראל שביניהם לחשוש מבחירות, שעשויות בכול זאת להתקיים אם תבוסת שרון בוועידת הליכוד תגרום לו ללכת לנשיא ואם לא יימצא מועמד מוסכם להחליף אותו בראשות הממשלה ללא בחירות. אנשי שרון משמיעים ללא הרף את הטענה הנדושה כי "מי שמפיל ממשלות ימין מקבל ממשלות שמאל", ומבססים את דבריהם על 1992 ועל 1999 שבהן "הפלנו את שמיר וקיבלנו את רבין, הפלנו את נתניהו וקיבלנו את ברק".

אבל ממשלה שעומדת למסור שטחים ראויה להפלה גם אם היא קוראת לעצמה "ממשלת ימין", ועובדה היא שלא רבין ולא ברק היו מסוגלים לעקור יישובים. רק הליכוד יכול, ואריאל שרון במיוחד. צירי ועידת הליכוד יכולים, היום, למנוע ממנו לעשות זאת.