שולחים את הדמוקרטיה להפסקה

בציבור הרחב נתקבעה ההנחה, שיהודיותה של המדינה עומדת בקוטב הנגדי לדמוקרטיות שלה. ליצירת קיבעון זה חברו שופרות התעמולה התקשורתית מחד, וחוסר מודעות דמוקרטית בציבור האמוני , מאידך, שהובילו למעין הסכמה שבשתיקה.

משה פייגלין , ב' בטבת תשס"ה

ח"כ משה פייגלין
ח"כ משה פייגלין
צילום: פלאש 90
בציבור הרחב נתקבעה ההנחה, שיהודיותה של המדינה עומדת בקוטב הנגדי לדמוקרטיות שלה. ליצירת קיבעון זה חברו שופרות התעמולה התקשורתית מחד, וחוסר מודעות דמוקרטית בציבור האמוני , מאידך, שהובילו למעין הסכמה שבשתיקה.

במאמר "דמוקרטית משום שהיא יהודית" ובהזדמנויות שונות, הצבענו על כך שההיפך הוא הנכון, ככל שישראל מתרחקת מזהותה היהודית, כך היא מאבדת את (מה שנותר) ממאפייניה הדמוקרטיים ומחליקה אל תחומי הרודנות.

הנה מספק לנו חג החנוכה של שנת תשס"ה, דוגמא מעניינת, נוספת להוכחת העניין. בנר השלישי של חג ניצחון הרוח היהודית על המשעבד היווני, התבקשו צירי ועידת הליכוד לאשר או לדחות את הצעת ראש תנועתם וראש ממשלת ישראל, לצרף את מפלגת העבודה לקואליציה.

הייתה זו הצבעה מוזרה, העומדת בסתירה להוראות חוקת הליכוד, ללא דיון, בלי מתן אפשרות להעלאת הצעה נגדית, ובעצם כל צורת ההצבעה משמשת דוגמא טובה כיצד ניתן בקלות (כשזה מתאים לשמאל), להפוך את התהליך הדמוקרטי לחוכא ואטלולא. אולם לא הרס הדמוקרטיה בליכוד הוא נושא מאמרנו, אלא הרס הדמוקרטיה בישראל (על אף שהמעגל הראשון מקרין בהחלט לשני).

אנו עדים לשני תהליכים השלובים זה בזה. האחד הוא "תוכנית ההתנתקות". והשני הוא רצונו העז של אריאל שרון להקמת ממשלת אחדות. התהליך האחד מוביל לשני, שכן המצוקה הפוליטית נובעת מ"תכנית ההתנתקות". לו ויתר שרון על תוכניתו הייתה נותרת בידו הקואליציה היציבה ביותר בעשור האחרון.

מה עומד בבסיס שני התהליכים הללו? לרעיון ההתנתקות לא נתן שרון מעולם הסבר הגיוני. מדובר בבריחה חסרת פשר, שכל ניתוח קר מראה כיצד היא מדרדרת מאוד את מצבה של ישראל בביטחון ובכלכלה, תוך דחיקת הציבור אל קרע שאיש אינו יודע מה בסופו. מדובר בהמשך ההגיון של אוסלו, אבל בלי אשליית התמורה. המחיר הנורא ששילמה ישראל עבור ההרפתקה ההיא, יחזור גם הפעם על עצמו, מן הסתם במנות גדושות הרבה יותר.

אז למה שרון עושה את זה? שרון מבין שבמדינת ישראל, כתבי ההיסטוריה וכתבי האישום, כותב השמאל. העיתונאי חגי הוברמן כבר חשף (עיין באתר מנהיגות יהודית) את תהליך קבלת ההחלטה על "תכנית ההתנתקות".

החשוב לענייננו הוא, ששרון הולך על המהלך הזה כי השמאל כופה אותו לכך. מדוע השמאל הישראלי מעוניין לגרש, כך סתם, 8000 יהודים מבתיהם בגוש קטיף ובשומרון? שורש העניין הוא זהותה היהודית של המדינה. השמאל הישראלי והעולמי שואף תמיד אל האוניברסליות על חשבון הלאומיות. הבריחה מן הזהות הלאומית דוחקת את השמאל לבריחה מלב הארץ, מן האתרים ההיסטוריים המהווים את עריסת האומה העברית.

האתרים כופים עלינו את זהותנו. קשה לברוח מזהותך היהודית כשאתה מהלך בחברון, בקבר רחל, בשכם וכמובן – בהר הבית. צרף לבעיית הזהות הגיאוגרפית את העובדה, שבאזורים אלו התפתחה חברה (מתנחלים), אשר פיתחה (שלא מדעת) בתהליך הוצאת היהדות מהפינה הדתית והחזרתה אל ההיסטוריה, וקיבלת את חלום הבלהות האולטימטיבי של השמאל הישראלי. לשלום אין ולא כלום עם רצונו הבסיסי של השמאל לראות בחיסול מפעל ההתיישבות וביציאת צה"ל מיש"ע. בלשונו של יוסי שריד: "מוכרחים להיפטר מן השטחים הארורים האלה"...

לסיכום צידו זה של המטבע, ניתן לומר בקצרה שההתנתקות מן הארץ, יסודה בשאיפת ההתנתקות מן הזהות. רק שהמדינה הזו לא תהיה חלילה וחס, יהודית...

נחזור עכשיו לצידה הדמוקרטי של המטבע ולרעיון ממשלת האחדות.

בדמוקרטיה אמורים האזרחים לקבוע ברוב את הדרך בה תצעד מדינתם. לשם כך מתמודדים רעיונות שונים על דעת הקהל, ואלו בוחרים אחת לארבע שנים, בנושאי הרעיון המועדף עליהם. כמובן שגם לאישיות של נושאי הרעיונות יש משקל, אך הסדר הנכון הוא קודם הרעיונות ורק אח"כ האנשים.
חיבור הקצוות לאחר הבחירות, כלומר איחוד הקואליציה והאופוזיציה, הינו למעשה הוצאת הדמוקרטיה להפסקה.

דוגמא: הממונה על ההגבלים העסקיים אחראי מטעם המדינה למניעת מעשה שכזה בתחום הכלכלי. אם כל המתחרים הגדולים יוצרים ביניהם מונופול, מוציא הממונה כרטיס אדום ומאלץ אותם לשוב ולהתחרות זה בזה. ממשלת אחדות, היא למעשה מונופול של המתחרים בשוק הרעיונות.

המתחרים מתחברים ביניהם ומעתה אין עוד משמעות לכוחות השוק, כלומר, לקהל הבוחרים. כך מעקר רעיון ממשלת האחדות את הדמוקרטיה ממשמעותה. כשבוחנים את השימוש שנעשה בכלי הזה במדינות בעלות תודעה דמוקרטית אמיתית, אנו מוצאים שבארה"ב הרעיון אינו עולה כלל על הדעת (מעולם לא הייתה ממשלת אחדות, או רוטאציה, או כל טריק דומה אחר בין הדמוקרטים לרפובליקנים, גם כשבין בוש לגור הפרידו כמה מאות קולות בעייתיים בפלורידה והאומה האמריקנית יצאה למלחמה מעבר לים).

באנגליה הקימו צ'רצ'יל ואטלי ממשלת אחדות מול האיום הקיומי הגרמני וגם בישראל הוקמה לראשונה ממשלת אחדות, על ידי אשכול ובגין רק מול פלישתו של נאצר למרחבי סיני ואיום קיומי שאיחד לחלוטין את כל קצות החברה. כפי הנראה ישנם מצבים קיצוניים ביותר, בהם הציבור מאוחד לחלוטין נוכח סכנה קיומית ואז ניתן להבין מדוע צריך לשלוח את הדמוקרטיה להפסקה ולהקים ממשלת אחדות.

האם זה המצב בישראל של 2005? האם השאלה הנדונה עומדת מעל כל מחלוקת? לא רק שלפחות מחצית העם אינה רואה בהתיישבות סכנה קיומית, אלא חמור מכך, היא רואה בבריחה מיש"ע סכנה קיומית! (ניסיון עשור אוסלו מוכיח את צדקתם). האם ניתן להוציא את הדמוקרטיה להפסקה כדי להתעלם ממחצית העם?

בישראל מסתבר שכן. כדי לעקור את זהותה היהודית של המדינה מותר ואף רצוי לעשות זאת. כפי שהראנו, זהו יסוד תהליך ההתנתקות. לא התקשורת ולא מערכת המשפט יעמדו בדרכו של התהליך הלא דמוקרטי הזה. כשמדובר בעיקור הזהות היהודית ההיפך הוא הנכון. כל כלבי השמירה של הדמוקרטיה יתנו כתף לתהליך הזה, ואפילו יהפכו לכלבי תקיפה נגדה.
הנה, שוב נותנים לנו ימי החנוכה הללו דוגמא טובה לכך, שמתקפה על יהודיותה של המדינה, היא מתקפה על הדמוקרטיות שלה.

מן העבר השני נחזור ונדגיש לציבור הדתי, שרק גישה חופשית ודמוקרטית, באמת, גישה המוותרת על אכיפת הזהות באמצעות חוקים מזדמנים, יכולה להשיב ולהאיר את המנורה היהודית שהיא הסמל של מדינת ישראל.