ולרשטיין והבעיה הדמוקרטית

כרגיל, במצבים "ולרשטיניים" שכאלה, שוב מוטחת בימין הטענה שהוא לא מציית להכרעות דמוקרטיות.

חגי סגל , ט' בטבת תשס"ה

נפרד. חגי סגל
נפרד. חגי סגל
צילום: אלירן אהרון
כרגיל, במצבים "ולרשטיניים" שכאלה, שוב מוטחת בימין הטענה שהוא לא מציית להכרעות דמוקרטיות. בעיתוני סוף השבוע בטח יכתבו שוב, שמה שעומד כעת על הפרק זה לא רק גורל ההינתקות אלא גורל הדמוקרטיה. לפחות על הטענה הזאת הימין אמור להגיב בהנהון ראש. מה שעומד כעת על הפרק זה לא רק גורל גוש קטיף, אלא, גם גורל הדמוקרטיה.

כבר עכשיו מצבה בכי רע. החרדים, הציונים-דתיים ורוב הליכודניקים. משהו כמו 50 אחוז מהציבור היהודי בארץ מיואשים עמוקות, ולא מעכשיו, מהסיכוי למיצוי כוחם ולמימוש זכויותיהם במסגרת הדמוקרטיה הישראלית. מנקודת מבטם, ישראל איננה מדינה דמוקרטית אמיתית, אלא, כאילו דמוקרטית.

איש ימין ממוצע מתהלך, כבר שנים, בהרגשה שקולו בקלפי לא נחשב, שאין לו חופש ביטוי, כמו למגזרים אחרים, ושיש ניסיון מתמיד לכפור בעצם הלגיטימיות של דעותיו. הוא משוכנע שמערכות המשפט והתקשורת הן בעצם מנגנון מתוחכם, לעקיפת ניצחונות ימין בבחירות. הוא גם שם לב שבחסות אותו מנגנון, האמור לפקח על הדמוקרטיה, נגרמות לו עוולות אנטי דמוקרטיות קשות, לפעמים מטריפות דעת.

הנה כמה דוגמאות: עסקת המיצובישי תמורת אוסלו בתקופת רבין, ניהול ועידות קמפ-דייויד וטאבה על ידי ממשלת מיעוט בראשות ברק, הפיכת בג"ץ לערכאת שיפוט ביתית של השמאל החילוני, סגירת ערוץ 7, שלילת פרס ישראל משמואל שניצר ז"ל, הוצאת תנועת "כך" אל מחוץ לחוק, פסילת מועמדותו לכנסת של משה פייגלין, המעצר המנהלי של נועם פדרמן, איסור תפילת יהודים בהר הבית, סגירת המיקרופון לאריאל שרון במערכת הבחירות האחרונה, התעלמות שרון מתוצאות משאל הליכוד, פיטורי ליברמן ואלון בביזיון גדול וחוק פינוי פיצוי, השולל מהמתנחלים אפילו את זכות המחאה.

כשאיש ימין שומע רדיו או רואה טלוויזיה, הוא שם לב שכמעט כל המראיינים והפרשנים מעריצים את ההתנהלות הדורסנית של שרון, וזה מקומם אותו, מפני שדמוקרטיה אמיתית אמורה לחלק את גלי האתר בין כל המחנות וההשקפות. שיכלו ובטנו מסרבים להאמין שאין מניעה דמוקרטית לגרש מבתיהם 7,500 יהודים, אבל יש מניעה לגרש משפחות של מחבלים מיהודה ושומרון לעזה.

אילו עמרם מצנע היה מנצח בבחירות האחרונות, הממסד הדמוקרטי היה מונע ממנו להכריז זמן קצר, אחר-כך, על תנופת התיישבות ביש"ע או לפטר פתאום את שרי מר"צ. אנשי מופת היו מפגינים מול ביתו מבוקר עד ערב, והעיתונאים היו מאשימים אותו בהולכת שולל של בוחריו, אפילו בפוטש. הם, בוודאי, לא היו מתפעלים מהפרגמטיות שלו.

אבל, כשאריק שרון מעולל עכשיו דבר דומה לימין, הם טופחים לו על השכם ובנשימה אחת דורשים מהמתנחלים לציית לכל הכרעה דמוקרטית על עקירת ישובים.

אנחנו כבר על סף 2005, אבל 1984 עדיין לא תמה.