הטלאי אינו סמל מסחרי מוגן שרק לקבוצה מוגדרת מותר להשתמש בו. כאילו מי שמשתמש בו ללא רשות הבעלים, כביכול, פוגע בקדושתו של סמל זה.

כך הרגשתי, כאשר קם כל מחנה תומכי גירוש היהודים והזדעק על כך שהמועמדים לגירוש, ואלה המתנגדים למעשה נפשע זה, העיזו לענוד טלאי כתום, ולבטא בכך את מחאתם.

סמל הטלאי אינו רכושו של אף אחד. הוא ביטוי לסימון היהודים כ "מותרים במכה". זהו הצעד הראשון ברדיפתם, וסופו בהשמדתם, בתהליך אשר קיבל את השם "השואה".

שואות כאלה קרו בהיסטוריה, וקורות אף היום, לא פעם. רק בזמן האחרון הינו עדים למעשים כאלה ברוסיה בתקופת סטאלין, בקמבודיה בתקופת פול פוט, ברואנדה בידי שבטי ההוטו, ועוד כהנה וכהנה.

שואות אלה חיסלו את מחצית העמים בהם הן קרו. ההבדל בינם לבין ה"שואה" של העם היהודי, הוא בכך, שזו תועדה יותר טוב בידי מבצעיה, ובעיקר כיון שהמבצעים, אכן, הפסידו במלחמה, ולכן גם הועמדו לדין בידי המנצחים.

"שואה", כל שואה, היא אסון, היא פשע, וצריך לעשות הכל כדי שלא תקרה. מאידך השימוש בשם " שואה" או בסמלים שלה, אינם משהו קדוש שאין להשתמש בו ללא "רשות הבעלים".

אני שייך, לאלה מביננו, החושבים ש "הבריחה מלבנון תחת אש" שנקראה על ידי אהוד "ברח" בכל מיני שמות אחרים, סימנה את הדרך למדרון החלקלק שבסופו שואה חדשה.

עכשיו גירוש היהודים, אשר נקרא בטעות "התנתקות", הוא עליה על המדרון החלקלק הזה, שסופו גירוש היהודים מארץ ישראל, והזמנה לשואה חדשה.

מבצעיה של שואה חדשה שתשמיד סופית את העם היהודי, יוכלו לשפשף את ידיהם בהנאה ולומר: "מה אתם רוצים? הרי היהודים, בעצמם, ביצעו זאת". על כן, הטלאי הכתום לא רק מותר, אלא, חובה לענדו, כדי שלפחות ידעו שלא כל עם ישראל נתן ידו למעשה נפשע זה.

מן הראוי שקורבנות השואה מלפני 50 שנה יהיו גאים ושמחים שסמליה לפחות משמשים למניעת שואה חדשה, וכך מותם לא היה לגמרי לשווא.

כמה חבל שהנהגת המועמדים לגירוש התקפלה, כל כך מהר, בלחץ התקשורת העוינת. אנא חזרו בכם מהתקפלות רפוסה זו, וענדו את הטלאי הכתום בגאווה.