לא תעמוד על דם רעך

במשך ארבע וחצי שנים, נחתו בגוש קטיף למעלה מ-5000 פצצות מרגמה וטילי קסאם. עשרות ישראלים נפגעו, מאות בתים ניזוקו, כמעט אין מבנה ציבור שלא ניזוק, ילדים חיים בטראומה מתמדת כתוצאה מההפצצות, ואין פוצה פה ומצפצף.

עו"ד יוסי פוקס , ט"ו בטבת תשס"ה

דווקא ביו"ש. עו"ד פוקס
דווקא ביו"ש. עו"ד פוקס
צילום: יח"צ
במשך ארבע וחצי שנים, נחתו בגוש קטיף למעלה מ-5000 פצצות מרגמה וטילי קסאם. עשרות ישראלים נפגעו, מאות בתים ניזוקו, כמעט אין מבנה ציבור שלא ניזוק, ילדים חיים בטראומה מתמדת כתוצאה מההפצצות, ואין פוצה פה ומצפצף.

אילו, הייתה מופצצת קריית שמונה באחוז אחד מההפצצות הללו, במשך תקופה כזו, כבר היו מכריזים במערכת הביטחון על מבצע "ענבי זעם" שניים או שלוש.

בשבועות האחרונים, כתוצאה ישירה של "תוכנית ההתנתקות" יחד עם "חלון ההזדמנויות של שרון", המצב החמיר והחל גשם של הפצצות על גוש קטיף, עשרות פצצות ביום, במה שנראה כמו שדה קרב. ואיפה צה"ל, אני שואל? אולי כדאי לשאול את שר הביטחון? או שמא הוא עסוק מדי בהכנת צה"ל למשימת העל של גירוש התושבים, קורבנות הפצמ"רים מגוש קטיף.

יש אומרים, שהוא שומר על הסד"כ שלו לאותה משימת על, הרי, חבל לבזבז כוחות על הצלת חיי "מתנחלים" העומדים בפני גירוש.

אודה, שאיני מופתע מהפקרת חיי אדם מצידו של שר הביטחון, הוא מנוסה בכך. רק לפני ארבע שנים בקבר יוסף, החייל מדחת יוסוף דימם למוות, לאחר שמופז הפקיד את האחריות לחייו בידי ג'יבריל רג'וב. ועתה, מפקיד מופז את האחריות לחייהם של תושבי גוש קטיף בידי אבו-מאזן. הרי לא יעלה על הדעת לצאת למבצע לסיכול ירי הפצמ"רים, כאשר זה עשוי להזיק לבחירתו של אבו מאזן, נביא השלום החדש-ישן מתוניס.

ומה עם ראש הממשלה, שרון? לא נעים לומר, אבל מי שהיה נחשב עד תוכנית ההתקפלות, כגיבור ישראל, לא ממש מוטרד מהפצצת גוש קטיף. להיפך, בסתר ליבו מקננת התקווה כי אם פיתויי המקדמות לא הזיזו ממקומם את חלוצי גוש קטיף, אולי מטחי הפצמ"רים, יעשו זאת.

מדובר, למעשה, בשערורייה שלא הייתה כמותה מאז קום המדינה. המחויבות הבסיסית של כל משטר דמוקרטי בעולם, הוא לדאוג לשלומם וביטחונם של כלל האזרחים, ללא יוצא מן הכלל.

תושבי גוש קטיף, הינם אזרחים ישראלים, חלוצים שנשלחו על ידי כל ממשלות ישראל להתיישב במקום, חלקם מתגוררים שם מעל שלושים שנה. מדובר בישובי ספר, המהווים חיץ בין הטרור הפלשתיני לבין ערי הדרום שדרות, אשקלון ונתיבות. אם ראש הממשלה ושר הביטחון לא מסוגלים להעניק ביטחון ל- 8000 אזרחים ישראליים, הכיצד מתיימרים הם להעניק ביטחון או שלום לכל אזרחי ישראל?

ובכן, האמת כואבת. האמת היא שיש כאן הבחנה בין דם לדם. דמם של "המתנחלים" אינו סמוק כדמם של תושבי שדרות. למשל, לאחר שירד גשם של קסאמים בשדרות, נכנס צה"ל לבית חנון לתקופה בלתי מוגבלת עד אשר פסקו מטחי הטילים.

בגוש קטיף, יורד גשם של פצצות גם בעת כתיבת שורות אלו, ולא נעשה דבר. לפני כמה ימים נכנס צה"ל לחאן יונס לכמה שעות במה שנראה יותר כתרגיל יחסי ציבור, ולא כפעולה ממושכת לסיכול הטרור. ראש הממשלה ושר הביטחון חוטאים בהפקרת חייהם של תושבי גוש קטיף, ועוברים בכך על "לא תעמוד על דם רעך", גם אם מדובר "רק" בדם של "מתנחלים".