"שוטרים ומתנחלים התפלשו בבוץ", אמר הכיתוב בעיתון מתחת לתצלום של שתי שוטרות מג"ב הגוררות נערה דתית צנומה כבת 15 בידה וברגליה. פני הנערה מעוותות מכאב, וידה הפנויה מנסה להחזיק בחולצת הטריקו שלה לבל תתרומם ותחשוף את בטנה. אותו תצלום (של סוכנות רויטרס) הוכתר בעיתון אחר בכותרת "יריית הפתיחה", המתנוססת באותיות גדולות על רקע כתם צבע אדום כדם המכסה את גופה הדקיק של הנערה הנגררת.
"אגרופים שלופים במאחז", אמר כיתוב מתחת לתצלום אחר שבו נראות שתי נערות נוספות מן הסתם חברותיה לכיתה (ט') של הראשונה המנסות לחלץ משהו, כנראה נערה רביעית, מלפיתתם של ארבעה שוטרי מג"ב. אין שם אגרופים; יש ילדות מבוהלות שמתאמצות, לשווא, להדוף בכפות ידיהן הפתוחות מתקפה גברית.
בעמוד הראשון, מעל הכיתוב "מתנחלות מסרבות להתפנות" ומתחת לכיתוב האדום "בכיר בצה"ל: קשה עם המתנחלים כמו עם הפלשתינים", פרוש תצלום של שלוש ילדות ממררות בבכי. האחורית שבהן, הנראית כבת 12, יושבת על ברכיה, מובסת.
ילדה בוכייה שנייה גוחנת אל האדמה הבוצית ומחבקת ילדה שלישית המוטלת בקדמת התצלום, כולה ספוגה בוץ ומים ופניה כבושות בחיק חברתה. לפי הקוקו הארוך שלה ולפי הבגדים שהיא לובשת, חצאית ג'ינס כחולה ארוכה וחולצה אדומה, זו אותה ילדה הנראית בעמודו הראשון של העיתון האחר כשהיא עדיין נקייה ויבשה ועדיין מנסה לשווא, כפי שמתברר למנוע משוטרת לגרור אותה בשרוול חולצתה.
230 שוטרים ועשרות צנחנים נשלחו לפנות שני קרוואנים ביצהר, משכונת גבעת להב"ה הקיימת זה 10 שנים. תושבי המקום לא קיבלו כל התרעה על הפינוי הצפוי, וקראו כנראה לתלמידות אולפנא סמוכה לבוא ולמחות. גם מי שחושב שזכותו של צה"ל לפנות קרוואנים ללא התרעה, אינו יכול לטעון שאסור לתלמידות להפגין נגד הפינוי.
"יריית הפתיחה" הייתה של חייל, שראה מתנחלים מתקרבים אליו כדי לשחרר מידיו ילדה שניסתה לנקב צמיג, ואולי שמע סיפורים על מתנחלים שמסוכנים "כמו פלשתינים". מהדורות החדשות המשודרות והכתובות האשימו את תושבי יצהר בהתנכלות לחיילים המשרתים ביישוב, ורק בירור מעמיק יותר מגלה כי ה"התנכלות" התבטאה, לפחות בחלק מן המקרים, בניסיון של תושבים לשכנע חיילים לסרב לגרשם מסיבות אישיות מצפוניות.
חכמים, היזהרו בדבריכם ובמילותיכם. גם ככה מספיק קשה כאן עכשיו.
המאמר פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".
"אגרופים שלופים במאחז", אמר כיתוב מתחת לתצלום אחר שבו נראות שתי נערות נוספות מן הסתם חברותיה לכיתה (ט') של הראשונה המנסות לחלץ משהו, כנראה נערה רביעית, מלפיתתם של ארבעה שוטרי מג"ב. אין שם אגרופים; יש ילדות מבוהלות שמתאמצות, לשווא, להדוף בכפות ידיהן הפתוחות מתקפה גברית.
בעמוד הראשון, מעל הכיתוב "מתנחלות מסרבות להתפנות" ומתחת לכיתוב האדום "בכיר בצה"ל: קשה עם המתנחלים כמו עם הפלשתינים", פרוש תצלום של שלוש ילדות ממררות בבכי. האחורית שבהן, הנראית כבת 12, יושבת על ברכיה, מובסת.
ילדה בוכייה שנייה גוחנת אל האדמה הבוצית ומחבקת ילדה שלישית המוטלת בקדמת התצלום, כולה ספוגה בוץ ומים ופניה כבושות בחיק חברתה. לפי הקוקו הארוך שלה ולפי הבגדים שהיא לובשת, חצאית ג'ינס כחולה ארוכה וחולצה אדומה, זו אותה ילדה הנראית בעמודו הראשון של העיתון האחר כשהיא עדיין נקייה ויבשה ועדיין מנסה לשווא, כפי שמתברר למנוע משוטרת לגרור אותה בשרוול חולצתה.
230 שוטרים ועשרות צנחנים נשלחו לפנות שני קרוואנים ביצהר, משכונת גבעת להב"ה הקיימת זה 10 שנים. תושבי המקום לא קיבלו כל התרעה על הפינוי הצפוי, וקראו כנראה לתלמידות אולפנא סמוכה לבוא ולמחות. גם מי שחושב שזכותו של צה"ל לפנות קרוואנים ללא התרעה, אינו יכול לטעון שאסור לתלמידות להפגין נגד הפינוי.
"יריית הפתיחה" הייתה של חייל, שראה מתנחלים מתקרבים אליו כדי לשחרר מידיו ילדה שניסתה לנקב צמיג, ואולי שמע סיפורים על מתנחלים שמסוכנים "כמו פלשתינים". מהדורות החדשות המשודרות והכתובות האשימו את תושבי יצהר בהתנכלות לחיילים המשרתים ביישוב, ורק בירור מעמיק יותר מגלה כי ה"התנכלות" התבטאה, לפחות בחלק מן המקרים, בניסיון של תושבים לשכנע חיילים לסרב לגרשם מסיבות אישיות מצפוניות.
חכמים, היזהרו בדבריכם ובמילותיכם. גם ככה מספיק קשה כאן עכשיו.
המאמר פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".