תגובתם המהירה והבלתי רגילה של השלטונות והתקשורת בישראל לאסון הטבע בדרום מזרח אסיה מראים כיצד אפשר שיתנהלו הדברים במדינה יהודית מתוקנת כאשר המדינה לוקחת אחריות ליהודי העולם.
מוסדות המדינה, משרד החוץ, הצבא, מד"א, כל ארגוני הסיוע והתקשורת בישראל התגייסו למצוא ולהציל כמה מאות נופשים ישראלים שנתקעו או נפגעו באזורי האסון בסרי-לנקה, ובמקומות שונים בדרום מזרח אסיה.
המדינה מתנהגת כאילו היא חברת ביטוח של אזרחי ישראל בעת חופשתם בחו"ל.
נציגים רשמיים של מדינת ישראל סרקו את הג'ונגלים וחורבות האסון במאמץ לשכנע את הנופשים לחזור מיד לביתם. הממשלה הציעה להם "תעלו למטוס ונחזיר אתכם הביתה לאמא הדואגת", חברת אל-על באופן חריג נחתה בארצות שבדרך כלל אינה רצויה.
בכל אמצעי התקשורת נשמעו קולותיהם של מתנדבי העמותות זק"א, משרד החוץ חב"ד וכמעט כל ארגוני החסד בישראל שמיהרו להגיע לשם להשתתף בפסטיבל ההצלה.
זה מפגן עצום, לדוגמא, של איך צריכה המדינה והחברה הישראלית להתנהג בעת מצוקתם של יהודים בכל מקום בעולם ללא קשר להיותם אזרחי ישראל או לא. בלי התחשבנות בשאלות של "מה הם עושים בארץ טמאה המלאה בעבודה זרה ומאכלים אסורים" ובלי לשאול "אבל, למה לא עלו בכוחות עצמם לפני תחילת האסון"? על אף שאלות אלו ובלי קשר לתשובתם למדינה היהודית יש אחריות לשלומם של כל יהודי העולם.
זאת דוגמא למופת לדרך בה צריכה לפעול המדינה בעת מצוקתם של יהודים בכל מקום בעולם. על מדינת ישראל להיות אפוטרופוס לא רק לנופשים אזרחי ישראל, אלא, על עם ישראל כולו, בכל מקום אשר הם שם. המדינה מחויבת להגביר את מאמציה לעזור ליהדות העולם, לחזור וליישב את הארץ.
אך כל זמן שהם מפוזרים בעולם, למדינה היהודית והמוסדות לביטחון לאומי יש אחריות לשלומם בכל מקום אשר הם.
אם בית כנסת ומוסד יהודי נפגע בפריז, איסטנבול או דנבר על הממסד והתקשורת הישראלית להירתם להגנתם והצלתם של בני העם היהודי הנתקפים. אם יש מעשי אנטישמיות בניו זילנד על משרד החוץ לשלוח מטוסי אל על עם סיוע ליהודים שם. על המדינה לשלוח חיילים יהודיים לשמור עליהם, יש להעמיד שומרים יהודים ולשלוח רבנים ופסיכולוגים נציגי מדינת ישראל לשכנע את היהודים לארוז את חפציהם ולשוב ארצה.
בספר שמואל א', פרק כג' מסופר על דוד שיצא להגנת אנשי קעילה שהיו מותקפים בידי פלשתים.
יהודה המכבי חצה גבולות להצלת אנשי גלעד המותקפים שם. כאז גם היום על המדינה היהודית ומנהיגיה החובה לעמוד כמגן ומושיע ליהודים.
ישראל מרגישה מחויבות לשלוח סיוע לסרי-לנקה אפילו לגויים שם. כדוגמת זה על המדינה לייעד צוותי הצלה נציגי משרד החוץ, הצבא וכל ארגוני הסיוע. תפקידם של צוותים אלו יהיה לצאת מיד למקום מצוקתם של היהודים בעולם בין אם זה פריז, איסטנבול, ניו זילנד או דנבר. פעולות אלו יש לבצע מיד בלי לחכות לאישור איש או ממשלה זרה.
אין למדינת ישראל לבקש אישור מגורם כלשהו להצלת יהודים. כמובן שתפקידם של המדינות המארחות להגן על תושביהם היהודים. אך בהיעדר הגנה מספקת מצד ממשלות אלו על היהודים לדעת שיש להם מולדת ואמא.
ממשלת ישראל חוקקה חוק המאפשר לה להביא פושעים נאצים לדין בישראל. על סמך חוק זה אייכמן יימח שמו נחטף ארצה, הועמד לדין ונתלה. גם דמניוק הובא למשפט בארץ אך לדאבוננו שוחרר בטעות וחמק מהדין.
מחובתה הבסיסית של המדינה היהודית היא, להגן על העם היהודי. יש הצדקה מוסרית היסטורית ודתית לכך שהממשלה תחוקק חוקים דומים המאפשרים לה לפעול בכל מקום בו יהודים זקוקים לה. על המדינה לקחת אחריות ולא לפחד ממה שיאמרו הגויים.
התנהגות אחראית זו תהיה אות וסמל ליהדות העולם ולגויים, ותגרום לגויים להתמלא בכבוד ויראה מפני עם ה'.
מוסדות המדינה, משרד החוץ, הצבא, מד"א, כל ארגוני הסיוע והתקשורת בישראל התגייסו למצוא ולהציל כמה מאות נופשים ישראלים שנתקעו או נפגעו באזורי האסון בסרי-לנקה, ובמקומות שונים בדרום מזרח אסיה.
המדינה מתנהגת כאילו היא חברת ביטוח של אזרחי ישראל בעת חופשתם בחו"ל.
נציגים רשמיים של מדינת ישראל סרקו את הג'ונגלים וחורבות האסון במאמץ לשכנע את הנופשים לחזור מיד לביתם. הממשלה הציעה להם "תעלו למטוס ונחזיר אתכם הביתה לאמא הדואגת", חברת אל-על באופן חריג נחתה בארצות שבדרך כלל אינה רצויה.
בכל אמצעי התקשורת נשמעו קולותיהם של מתנדבי העמותות זק"א, משרד החוץ חב"ד וכמעט כל ארגוני החסד בישראל שמיהרו להגיע לשם להשתתף בפסטיבל ההצלה.
זה מפגן עצום, לדוגמא, של איך צריכה המדינה והחברה הישראלית להתנהג בעת מצוקתם של יהודים בכל מקום בעולם ללא קשר להיותם אזרחי ישראל או לא. בלי התחשבנות בשאלות של "מה הם עושים בארץ טמאה המלאה בעבודה זרה ומאכלים אסורים" ובלי לשאול "אבל, למה לא עלו בכוחות עצמם לפני תחילת האסון"? על אף שאלות אלו ובלי קשר לתשובתם למדינה היהודית יש אחריות לשלומם של כל יהודי העולם.
זאת דוגמא למופת לדרך בה צריכה לפעול המדינה בעת מצוקתם של יהודים בכל מקום בעולם. על מדינת ישראל להיות אפוטרופוס לא רק לנופשים אזרחי ישראל, אלא, על עם ישראל כולו, בכל מקום אשר הם שם. המדינה מחויבת להגביר את מאמציה לעזור ליהדות העולם, לחזור וליישב את הארץ.
אך כל זמן שהם מפוזרים בעולם, למדינה היהודית והמוסדות לביטחון לאומי יש אחריות לשלומם בכל מקום אשר הם.
אם בית כנסת ומוסד יהודי נפגע בפריז, איסטנבול או דנבר על הממסד והתקשורת הישראלית להירתם להגנתם והצלתם של בני העם היהודי הנתקפים. אם יש מעשי אנטישמיות בניו זילנד על משרד החוץ לשלוח מטוסי אל על עם סיוע ליהודים שם. על המדינה לשלוח חיילים יהודיים לשמור עליהם, יש להעמיד שומרים יהודים ולשלוח רבנים ופסיכולוגים נציגי מדינת ישראל לשכנע את היהודים לארוז את חפציהם ולשוב ארצה.
בספר שמואל א', פרק כג' מסופר על דוד שיצא להגנת אנשי קעילה שהיו מותקפים בידי פלשתים.
יהודה המכבי חצה גבולות להצלת אנשי גלעד המותקפים שם. כאז גם היום על המדינה היהודית ומנהיגיה החובה לעמוד כמגן ומושיע ליהודים.
ישראל מרגישה מחויבות לשלוח סיוע לסרי-לנקה אפילו לגויים שם. כדוגמת זה על המדינה לייעד צוותי הצלה נציגי משרד החוץ, הצבא וכל ארגוני הסיוע. תפקידם של צוותים אלו יהיה לצאת מיד למקום מצוקתם של היהודים בעולם בין אם זה פריז, איסטנבול, ניו זילנד או דנבר. פעולות אלו יש לבצע מיד בלי לחכות לאישור איש או ממשלה זרה.
אין למדינת ישראל לבקש אישור מגורם כלשהו להצלת יהודים. כמובן שתפקידם של המדינות המארחות להגן על תושביהם היהודים. אך בהיעדר הגנה מספקת מצד ממשלות אלו על היהודים לדעת שיש להם מולדת ואמא.
ממשלת ישראל חוקקה חוק המאפשר לה להביא פושעים נאצים לדין בישראל. על סמך חוק זה אייכמן יימח שמו נחטף ארצה, הועמד לדין ונתלה. גם דמניוק הובא למשפט בארץ אך לדאבוננו שוחרר בטעות וחמק מהדין.
מחובתה הבסיסית של המדינה היהודית היא, להגן על העם היהודי. יש הצדקה מוסרית היסטורית ודתית לכך שהממשלה תחוקק חוקים דומים המאפשרים לה לפעול בכל מקום בו יהודים זקוקים לה. על המדינה לקחת אחריות ולא לפחד ממה שיאמרו הגויים.
התנהגות אחראית זו תהיה אות וסמל ליהדות העולם ולגויים, ותגרום לגויים להתמלא בכבוד ויראה מפני עם ה'.