מקומם של הילדים איתנו

בשבוע שעבר נשמעה קריאתה של שרת החינוך שלא לאפשר לתלמידי בתי הספר להשתתף בשביתת השבת מול משכן הכנסת במאבק נגד תכנית ההתנתקות, כדי לא לפגוע בלימודיהם.

פרופ' אריה אלדד , ב' בשבט תשס"ה

אריה אלדד
אריה אלדד
פלאש 90
בשבוע שעבר נשמעה קריאתה של שרת החינוך שלא לאפשר לתלמידי בתי הספר להשתתף בשביתת השבת מול משכן הכנסת במאבק נגד תכנית ההתנתקות, כדי לא לפגוע בלימודיהם.

כל מי שביקר בעיר האוהלים שקמה ליד הכנסת, בימי גשם וקור, וראה את אלפי המפגינים צריך להודות: הלוואי ובכל בתי הספר בארץ היו לומדים כך. לומדים מן הספר ולומדים שיעור באזרחות הלכה למעשה. יושבים בצפיפות באוהלים ארוכים, ושומעים שיעורים בתנ"ך, היסטוריה, גמרא ולימודי ארץ ישראל. ויוצאים אל הצמתים והכיכרות, להפגין, למחות, לחלק חומר הסברה. וחוזרים ללמוד.

והיו שהגדילו לעשות ודרשו " להוציא את הילדים מן המאבק". בתחילת השבוע נידונו בבית משפט השלום בירושלים, שלוש אמהות מחברון לעונשי מאסר על תנאי לאחר שהורשעו ב"הפרת חובת הורה" בכך שהביאו אותם להפגנה נגד עקירת מאחז. מי שסבור שצריך להוציא את הילדים מן המאבק ודאי מתעלם ממאות הקברים הקטנים, רבים חסרי שם, בכל המושבות הראשונות בארץ, תינוקות וילדים חללי רעב ומלריה, שמתו בגיא אוני - ראש פינה, וביישובי השומרון והשרון ( כך קראו אז לזיכרון יעקב ולנתניה) ובפתח תקווה.

לו היו מוציאים אז את הילדים והתינוקות מן המאבק, ואוסרים בצוו בית משפט להוליד ילדים או להביאם למקום שיש בו סכנת מוות - לא הייתה שיבת ציון מתקיימת. לא היו מוקמים יישובים בעמק ובגליל וביהודה, כי במקומות הללו מתו מאות ילדים במאבק ליישב את ארץ ישראל ביהודים. ומי שטוען שאסור לשתף ילדים במאבקים קיומיים על גורל משפחתם ועמם, אבל חוגג עם הילדים בשמחה את חג החנוכה על סופגניות ונרות ובאנו חושך לגרש - מוזמן לשוב ולעיין בספר המקבים, ולקרוא כיצד לקחו המורדים את נשיהם וטפם ויצאו למדבר כדי לשמור את דתם. ובספר המקבים ימצא שוב את הסיפור הנשכח על חנה שהייתה מוכנה למות עם שבעת בניה, ולא חשבה שהיא צריכה להאכילם חזיר רק כדי "להוציא את הילדים מן המאבק". העם היהודי היום מייצג כנראה את אלו שלא ויתרו על אמונתם, ולא סידרו לילדים שמרטף בשעות הקשות. אלו שויתרו על עקרונותיהם - נטמעו באלילי חומר ורוח זרים ונעלמו מזמן.

מי שתובע להוציא את הנערים מן המאבק ולהחזירם לבית הספר "כי אין להעדר מן הלימודים בגלל סיבות פוליטיות" כהשקפתה של שרת החינוך, שוכח את מאות בני הנוער שהצטרפו למאבק המחתרות, , ההגנה, אצ"ל ולח"י, ילדים שהדביקו כרוזים, שהעבירו פתקים ותשדורות מוצפנות, שהעבירו נשק ותחמושת. ומי ששכח - ישוב ויקרא בספריהם של לוין קיפניס ואוריאל אופק. ושרת החינוך, שאולי אין עיתותיה בידה לקרוא שוב ספרי ילדים - יכולה לשוחח על כך עם הוריה. ומי שרוצה להוציא את הילדים מקו האש ולא מבין מדוע המתנחלים מסכנים את ילדיהם בחברון - מוטב לו לעלות לקברם של שני הילדים שנהרגו בשדרות ולבקש מחילה על שמדינת ישראל לא פינתה את כל ילדי שדרות עד יעבור זעם, כפי שעשתה ממשלת בריטניה לילדי לונדון המופצצת במלחמת העולם השנייה.

לא לגרור את הילדים להפגנות ולא לחשוף אותם למראות מכוערים, ולאלימות המופנית כלפי אמם האהובה, ביקש שופט בית המשפט בירושלים. אבל מה לעשות ותכנית ההתנתקות שנגדה נאבקים ההורים מתכוונת להרוס את ביתם ולגרש גם את ילדיהם ממנו. מי אם לא הם זכאי להשתתף במאבק הזה? האם מציעים לנו שכל החברה הישראלית תשתתף במשחק דמוי "החיים היפים" של רוברטו בניני רק כדי שהילדים לא יבינו מה באמת מתחולל סביבם? לא. אינני טוען שהסיטואציה דומה, רק התביעה למנוע מהילדים את התובנה של המתחולל סביבם, והאשליה שזה אפשרי.

אין לנו שום כוונה להקל על ממשלת ישראל המתכוונת להחריב קהילות שלמות. מי שבאמת דואג לילדים - מוטב שיעשה הכל כדי שלא יגורשו מביתם. ואם אין לו כוונה לעשות זאת - שיתמודד עם הקושי הכרוך בצורך להישיר מבט גם אל עיני הילדים. כל ההנחות - בטלות.