סירוב פקודה או התרעה פטריוטית?

אלוף (מיל.) יעקב עמידרור הוא אחד הקצינים המוכשרים שהיו לצה"ל. לכן, מצער אותי במיוחד לחלוק על העמדה הנחרצת שהציג ("מעריב", 9.1.05) נגד מכתבם של הקצינים בחטיבת בנימין.

יוסי בן-אהרן , ג' בשבט תשס"ה

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
אלוף (מיל.) יעקב עמידרור הוא אחד הקצינים המוכשרים שהיו לצה"ל. לכן, מצער אותי במיוחד לחלוק על העמדה הנחרצת שהציג ("מעריב", 9.1.05) נגד מכתבם של הקצינים בחטיבת בנימין.

הקצינים בחטיבת בנימין, כרבים מעמיתיהם בצה"ל, הועמדו בפני שורה של דילמות קשות וכואבות:

הדילמה הראשונה נוגעת למקורה של פקודת הפינוי, ומידת חוקיותה והלגיטימיות שלה. ככל אזרח במדינה, ראו גם אותם קצינים שרוב מתפקדי הליכוד היו נגדה; הם ראו שרוב שרי הליכוד היו נגדה, עד שהופעל עליהם לחץ ברוטאלי שהכניע אותם; והם ראו שאלמלא האיומים והלחץ שהופעלו על חברי הכנסת, גם שם, ספק אם חוק ההינתקות היה עובר.

הדילמה השנייה קשורה להיבט הביטחוני של "תכנית ההינתקות". כל ממשלות ישראל ייחסו חשיבות ביטחונית רבה להתיישבות היהודית באזור החיץ, המפריד בין ישראל ומצרים בדרום הרצועה. הקצינים שמעו את הרמטכ"ל שאמר שפינוי רצועת עזה יגביר את הטרור; הם שמעו את ראש השב"כ שחזר על אותה קביעה ולאחרונה אף הוסיף, שיציאת צה"ל מדרום הרצועה ומציר פילדלפי עלולה להפוך את חבל עזה למהדורה שנייה של דרום לבנון.

הדילמה השלישית נובעת מהעדר הנמקות סבירות והגיוניות להינתקות, לא מפי ראש הממשלה ולא מפי ראש לשכתו. ההסברים השדופים של שניהם, בראיונות השונים שנתנו, והסתירות שנתגלו ביניהם, רק הגבירו את המבוכה.

הדילמה הרביעית נובעת מהכרת המתיישבים בגוש קטיף, החדורים מסירות אידיאליסטית ופטריוטית, עליה שילמו וממשיכים לשלם מחיר כבד. בנוסף, עצם המחשבה שמתיישבים אלו, על בתיהם, חממותיהם, רכושם, בתי הכנסת, בתי הספר והישיבות שלהם, נידונו לעקירה ללא צידוק סביר, מעלה חרדה קשה בלב רבים במדינה, ובתוכם קציני חטיבת בנימין, בין היתר משום שהם צופים, בצדק, שגורל דומה ממתין לישובים רבים נוספים ברחבי יש"ע.

הבעיה, איפוא, איננה הסכנה של התפוררות בצה"ל, אלא כיצד בולמים קפריזה של איש אחד, העלולה להמיט קטסטרופה על המדינה, בתסריט מסוכן פי כמה מזה של הסכמי אוסלו. לא הקצינים פוגעים בצה"ל, בחוסנו ובמעמדו הלא-פוליטי, אלא מי שחותר להפוך את צבא ישראל למיליציה שתבצע את מטרותיו הפוליטיות, הקורעות את העם, בהיותן מחוץ לקונסנסוס הלאומי.

היו כמה בלמים בדרכה העקלקלת של "תכנית ההינתקות", אך אלה שהיו אמורים להפעילם, התקפלו והובלו כעדר לתמיכה מאולצת בה. האחריות למימוש העקירה התגלגלה מן הדרג המדיני, משם לדרג הפיקוד העליון של צה"ל ומערכת הביטחון, משם לכנסת, ונחתה בסוף לפתחיהם של הקצינים בדרגי הביניים, אלה שביצוע העקירה נופל על כתפיהם. בניגוד לדעתו של יעקב עמידרור, אין מנוס מן המסקנה שקציני חטיבת בנימין גילו אומץ ואחריות כלפי חוסנו הלאומי והמוסרי של צה"ל, וכלפי טובת המדינה וביטחון אזרחיה.

צריך רק לייחל שרוב חבריהם בצה"ל ילכו בעקבותיהם, ויעבירו לראש הממשלה מסר ברור שישים קץ למעילה שמעל בשולחיו, במצע מפלגתו ובאידיאולוגיה ובאמונה של המחנה הלאומי כולו.

הקצינים בחטיבת בנימין לא סירבו שום פקודה. ההיפך מזה היא האמת: בתור קצינים פטריוטים ואחראיים, הם התריעו, הן כלפי הממשלה והן כלפי הציבור כולו, שראש הממשלה עומד להמיט אסון על העם והמדינה. לכן על אותם שרים וחברי כנסת, שהמדינה חשובה בעיניהם יותר מכל חישוב פוליטי ותועלתי, לקום ולפעול, מיד.