שלום עולמי תלוי ביהודים

בהתבסס על פסוקים בברית החדשה, נוצרים האמינו כמעט אלפיים שנה, והמיסיונרים עדיין דבקים באמונה זו עד היום, שהתנצרותם של היהודים הינה המפתח, ואולי גם תנאי מוקדם, ל"בואו בשנית" של ישו וישועה לכל האנושות.

ד"ר עתליה בן-מאיר , י"ט בשבט תשס"ה

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
בהתבסס על משפטים ב"ברית החדשה", נוצרים האמינו כמעט אלפיים שנה, והמיסיונרים עדיין דבקים באמונה זו עד היום, שהתנצרותם של היהודים הינה המפתח, ואולי גם תנאי מוקדם, ל"בואו בשנית" של "אותו איש" וישועה לכל האנושות.

על פי ה"חדית", המיוחס למוחמד, זהו רצון אללה שהמוסלמים יהרגו יהודים לפני "השעה", עת תתרחש התחייה. לא מזמן הצהיר הדרשן הפלשתיני, שייח איבראהים מאדיראס, כי כולם שונאים את היהודים ההורסים את הכול. לפיכך, כולם רוצים לנקום ביהודים עד השמדתם. תוך ציטוט ה"חדית", הוא הכריז:

"הנביא אמר: 'התחייה לא תתרחש עד שהמוסלמים יילחמו ביהודים, והמוסלמים יהרגו אותם. המוסלמים יהרגו את היהודים, יצהלו, יצהלו לאור נצחונו של אללה. המוסלמים יהרגו את היהודים והוא יתחבא'."

היום, מיגור הטרור ושלום העולמי תלויים בדמוקרטיזציה, בעולם המוסלמי, והצלחת הדמוקרטיזציה מופקד, איך אפשר אחרת, בידי היהודים.

ולכן, שוב גורל האנושות תלוי ביהודים.

כבר ב-2003, הנשיא ג'ורג' בוש הכריז על התחייבותה של ארה"ב להביא דמוקרטיה למזרח התיכון. לדידו, רפורמה במדינות ערב, ומדינות מוסלמיות, היא המפתח למלחמה בטרור. בנאום ההשבעה הוא חזר על התחייבות זו. לאחר נצחונו בבחירות, הנשיא בוש נפגש עם ראש הממשלה הבריטי טוני בלייר בבית הלבן. בלייר ניצל את המפגש כדי להבטיח תפקיד מרכזי יותר לאירופה במזרח התיכון וגם לאלץ את הבית הלבן ליטול חלק פעיל יותר בפיתרון הקונפליקט הישראלי-ערבי.

ואכן, במסיבת העיתונאים, בסיום המפגש, בוש ובלייר הכריזו שהקמת מדינה פלשתינית עומדת בראש סדר העדיפות שלהם. לא השלום, לא המלחמה בטרור, אלא הקמת מדינה פלשתינית.

בדצמבר 2004, ארה"ב כינסה ועידה במרוקו כדי לקבל תמיכתן של מדינות ערב, ומדינות מוסלמיות, לתוכניתו להביא דמוקרטיה ורפורמה לאיזור תמורת סיוע כלכלי. השתתפו בכנס נציגי ממשלות מדינות ערב, לרבות הרשות הפלשתינית, מדינות מוסלמיות ונציגי קבוצת שמונה המדינות המתועשות.

לא במפתיע, הדיונים הוסטו מדמוקרטיזציה לעבר הסכסוך הישראלי-פלשתיני, כשהגורם הדומיננטי בכנס היו קולות הערבים והאירופים הקוראים לוושינגטון להשליך את תמיכתה ללא סייג בישראל ותחת זאת לתווך בסכסוך הישראלי-פלשתיני בצורה הוגנת יותר.

אבל במהלך הכנס התחוור שהסכסוך אינו מוגבל לפלשתינים וגם לא לערבים. שר החוץ הסעודי, סעוד אל-פייסל, הרחיב גבולות הקונפלקט הישראלי-פלשתיני עד כי יקיפו גם את העולם המוסלמי.

לכל אורך נאומו, תמיכה ללא סייג בעמדה הפלשתינית ושחיקת התמיכה האמריקאית בישראל עברו כחוט השני. עמדה זו הייתה מקופלת בהצהרתו כי נקודת המחלוקת האמיתית של המוסלמים עם העולם המערבי היא "משוא הפנים המערבית לטובת ישראל".

משמעות הצהרה זו היא שהסכסוך הישראלי-פלשתיני היא גם בעייה מוסלמית. עמדה זו גם בלטה במסר העיקרי של הכנס, לפיו המשתתפים "מאשרים מחדש את תמיכתם בכך שהרפורמה באיזור תהיה שזורה יחד עם יישוב צודק, מקיף ובר-קיימא של הסכסוך הישראלי-ערבי".

המסקנה היא שהאיתות המרכזי שיצא מהכנס הוא שלא תהיה רפורמה ולא תהיה דמדוקרטיזציה בעולם המוסלמי עד שמטרותיהם של הפלשתינים יתגשמו.

לסיכום:

• השלום לא יבוא לעולם עד שתהיה רפורמה ודמוקרטיזציה של העולם הערבי והמוסלמי.

• רפורמת הדמוקרטיזציה לא תגענה לעולם הערבי והמוסלמי עד שכל משאלותיהם של הפלשתינים יסופקו במלואן.

• משאלותיהם של הפלשתינים לא יסופקו במלואן עד שישראל תיכנע לכל תביעותיהם.

• כניעת ישראל לכל תביעות הפלשתינים וסיפוק משאלותיהם במלואן יביאו לשלום בעולם.

לכן, ההתנתקות לא תקרב את השלום, אלא אם כן היא תחילת תהליך שיוביל לכניעה מוחלטת של מדינת ישראל.

שלום העולם תלוי ביהודים!