לא למדו לקח השואה!

בשבוע שעבר העולם ציין שישים שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ. התקשורת דיווחה בהרחבה על כל הטקסים שהתקיימו בארץ ובעולם. כאן בישראל התמקדו כל הכתבים והפרשנים בשאלה אחת בלבד: "האם העולם למד את הלקח?".

נדיה מטר , כ"ד בשבט תשס"ה

נדיה מטר ויהודית קצובר
נדיה מטר ויהודית קצובר
חזקי ברוך
בשבוע שעבר העולם ציין שישים שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ. התקשורת דיווחה בהרחבה על כל הטקסים שהתקיימו בארץ ובעולם. כאן בישראל התמקדו כל הכתבים והפרשנים בשאלה אחת בלבד: "האם העולם למד את הלקח?". האם האירופים הפנימו את לקחי השואה? לאור האנטישמיות המתחדשת, האם מנהיגי העולם לא יתנו לדבר לקרות שוב?

אף כתב או פרשן מישראל לא שאל את השאלה החשובה הרבה יותר: האם ישראל למדה את לקח השואה? האם אנחנו היהודים הפנמנו והבנו את כל מה שלמדנו ושמענו על השואה על מנת שלא ניתן לדבר לקרות שוב?

מי שמתבונן במה שקורה במדינת ישראל בשנים האחרונות בכלל ובחודשים האחרונים בפרט, מגיע למסקנה העצובה והמבישה, שדווקא המנהיגות הפוליטית בישראל היא זאת שלא למדה את לקח השואה.

אם ממשלות קודמות ניהלו מתן ומתן עם ערבים, כגון רב המרצחים ערפאת, ביודעין שהגיבור שלהם הוא חייג' אמין-אל-חוסייני, ידידו של היטלר ימח שמו ושהרב -מכר שלהם הוא הספר "מיין קאמף"- אז ישראל לא למדה את לקח השואה.

אם ראש הממשלה אריאל שרון מתכנן פגישה עם מכחיש השואה אבו מאזן- המוח מאחורי הטבח במעלות ונגד ספורטאי ישראל במינכן, אז ישראל לא למדה את לקח השואה.

אם ישראל מתכוונת לשחרר מחבלים וכבר מתגמלת רוצחים על ידי הפסקת החיסולים של ממשיכי דרכם של הנאצים ימ"ש, אותם טרוריסטים ערבים כגון דחלאן, טיראווי, אבו-שבכ והרשימה עוד ארוכה, ערבים הידועים לשמצה כמתכנני ומבצעי רצח יהודים, גברים, נשים וטף, אז ישראל לא למדה את לקח השואה.

אם ישראל חוזרת על טעות צ'מברליין שבהסכם מינכן מסר את הסודטנלנד להיטלר ימ"ש בתקווה שזה יספק את תאבונו, ובימים אלו ישראל מתכוונת למסור עוד חלקי מולדת של העם היהודי לממשיכי דרכו של היטלר ימ"ש, בתקווה שצעד זה יספק אותם ויפסיק את מסע הג'יהאד שלהם נגד העם היהודי- אז ישראל לא למדה את לקח השואה.

אם ישראל מתכוונת לממש כאן בישראל מדיניות אנטישמית של גירוש וטרנספר ליהודים רק בגלל שהם יהודים, כפי שנעשה ליהודים באירופה לפני 60 שנה, אז ישראל לא למדה את לקח השואה.

כל עוד ישראל אינה מבינה שהערבים הרוצחים בנו יום יום הם ממשיכי דרכם של הנאצים ומטרתם להשלים את מה שהיטלר ימ"ש לא הצליח לסיים, קרי, השמדת העם היהודי, אז ישראל לא למדה את לקח השואה.

רה"מ מטיף לאחרים "לזכור ולא לשכוח", אך האם הוא בעצמו פועל על פי צו זה? בטקס בכנסת בשבוע שעבר אמר שרון: "בעלות הברית ידעו על השמדת היהודים. ידעו ולא עשו דבר. אותה אטימות גילו שלטונות המנדט הבריטי שנעלו את שערי הארץ בפני פליטים יהודים שביקשו למצא בא"י חוף מבטחים...
מטוסי בעלות הברית תקפו יעדים קרובים לאושוויץ אך סירבו להפציץ את המחנה עצמו שבו נרצחו מדי יום עשרות אלפים יהודים. המסקנה העצובה והנוראה היא שלאיש לא היה איכפת שרוצחים יהודים".

האם דבריו הנכונים אינם מצביעים על צביעות נוראית? הרי אפשר להשתמש בדיוק באותם מלים של שרון בכנסת ולהגיד שאריאל שרון יודע זה כבר שלוש שנים שהערבים תוקפים ורוצחים יהודים מדי יום, בישראל בכלל ובגוש קטיף בפרט. שרון יודע ולא מורה לפרק את הרשות הפלשתינית.

אותה אטימות שגילו פושעי אוסלו לפניו כשנתנו נשק, תחמושת וערי מקלט לרוצחים ערבים. מטוסי צה"ל אמנם קיבלו הוראה לתקוף פה ושם איזה מחבל קטן, כדי להפיץ את האשלייה כאילו עושים משהו, אך שרון מסרב לתת להם את ההוראה לחסל אחת ולתמיד את כל קיני הטרור הערבי, מנהיגיהם, חבריהם, עוזריהם ותומכיהם. כך נרצחו בשנות כהונת שרון כראש ממשלה יותר מאלף יהודים. והיום שרון מתכוון ללחוץ את ידיהם המגואלות בדם של אותם ערבים-נאצים, רוצחי יהודים ולתגמל אותם. המסקנה העצובה והנוראה היא שפשוט לא איכפת לאריאל שרון שכאן בישראל רוצחים יהודים. איך הוא מעז לדבר על "לזכור ולא לשכוח"???

"זכרון-השואה אינו מתפקד" מאשים מרדכי הורוביץ, יבל"א, בעלה של נעמי שמר ז"ל, בחוברת שכתב בשנת 1980. הורוביץ משווה את מדינת ישראל ליהודי לפני השואה שניסה בכל כוחו להתבולל. נביא כאן כמה ציטוטים:

"במידה שבחיי היום-יום היהודי נתקל בסימני דחייה מצד הסביבה הנוצרית, הוא נטה להאשים בכך את עצמו. הוא היה סבור כי לא עשה די כדי להתבולל בסביבה והוא קיצץ עוד שני סנטימטרים של זקן ופיאות...כמו שערב השואה היהודים שלמו בסנטימטרים של זקן ופיאות עבור כרטיס הכניסה לתרבות אירופה, כך משלמת מדינת ישראל היום עבור כרטיס כזה בקילומטרים מרובעים משטחי ארץ ישראל..."

"מדינת ישראל שרוייה בתנאי שואה. אש"ף ומנהיגו יאסר ערפאת [ובימינו אבו מאזן ודחלאן נ.מ.] הם כקבלן מוצהר להשמדת יהודים. "ושוב יש יהודי השכלה והתבוללות שאפשר להרדים את עירנותם. מרדימים את היהודים באמצעות השלום. "השלום"- זו מילת הצופן לפיתרון הסופי של בעיית היהודים . "השלום" בשואת יהודי ישראל זהה פונקציונאלית ל- Arbeit macht frei בשואת יהודי אירופה: שתי הסיסמאות נועדו להשלות בשווא יהודים שעייפה נפשם להורגים. כמו שיהודים רבים במחנות האמינו כי תאי הגאזים הם מקלחות, כך יהודים רבים בישראל מאמינים כי מישהו מתכוון ברצינות לעשות עמם שלום אמת".

"כדי למנוע את השואה הבאה, הישראלים חייבים לתת לזיכרון השואה הקודמת לתפקד. במקום לבקש בה מעשי גבורה שלא הביאו לתכלית, עליהם לראות בה את שיאו של סבל יהודי המדרבן למאמץ וצורת חיים שיש בהם כדי להביא סבל זה לקיצו. פירוש הדבר הוא אחד בלבד: יצירה ואגירה ספונטאנית של עוצמה. זה הלקח העיקרי של השואה, ואם את הלקח הזה לא למדהו, אז הגרמנים בזבזו עלינו טוני-טונות של ציקלון ב' לשווא".

במלים אחרות, על מדינת ישראל להתנהג כיהודי גאה וחזק שאינו מפחד להכריז: "ארץ ישראל שייכת לעם ישראל על פי תורת ישראל" ואינו פוחד להלחם עד חורמה נגד הבאים לכלותנו. רק כך נוכיח שלמדנו את לקח השואה.

רק כך נוכיח שהסיסמא "לזכור ולא לשכוח" אינה סיסמת שווא.