המלאך הרוכב על עין הסערה

כאשר עלה גורג' דבליו בוש בפעם הראשונה על מרכבת השלטון ב 20 לינואר 2001, השמש זרחה.

אלכס לכיש , כ"ט בשבט תשס"ה

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
כאשר עלה גורג' דבליו בוש בפעם הראשונה על מרכבת השלטון ב 20 לינואר 2001, השמש זרחה.

מסביב, הכל היה נינוח ומסביר פנים. בנאום ההשבעה שלו הוא תאר חזון של חלוקת העושר בין אזרחים רבים יותר, של ביטחון קיום בכבוד. הוא הבטיח כי ישקוד על בניית אומה אחת שהחירות, הצדק וההזדמנות השווה לכולם, הם נר לרגליה. מאנשי העם האמריקאי הוא דרש בתמורה להיות אזרחים פעילים בחיי הקהילה ולא צופים מהצד, אזרחים ולא נתינים. הוא דרש התנהגות בעלת אופי, אומץ ויושר. כאשר כל זאת ועוד נובעים מסגולת הסגולות של האומה האמריקאית - החירות. נאומו כוון פנימה, כלפי בני עמו.

הוא הזמין את המלאך הרוכב על עין הסערה המלווה את ההיסטוריה של אמריקה, לעלות על מרכבתו ולחזות באמריקה הזוכה בהגשמת חלומותיה-חלומותיו במלואם. עד שבא כדור האש וטרף את קלפיו.

כאשר חזר גורג' דבליו בוש למרכבת השלטון ב 20 לינואר 2005, השמש קפאה.

מהחזון הזוהר של אמריקה ואמריקאים נפלאים היושבים לבטח איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו, לא נותר דבר. הנשיא הגיע למסקנה כי איכות החיים והביטחון של אזרחי אמריקה תלויים באיכות החיים של תושבי העולם כולו. רוב נאומו בטקס ההשבעה השני מה 20 לינואר 2005 כוון חוצה, אל עמי העולם ואל מנהיגי העולם.

הוא דיבר על דמוקרטיה ועל חירות. באש השנאה שהציתה והחריבה את חזונו ואת הבטחותיו הוא רוצה להצית את אש הכמיהה לחירות בליבות בני האדם בכל העולם. בין לאדן ודומיו, שנואי נפשו, לא יוכלו להתקיים בעולם שכולו מתנהל באורח דמוקרטי. ארצות ערב על משטריהם הדיקטטוריים סומנו כאתגר העיקרי.

עיראק אמורה הייתה להיות הסנונית הראשונה המבשרת את בוא האביב.

חוקי הפיזיקה השולטים על פני כדור הארץ תחת לחץ מעטה שכבת האוויר, אינם מאפשרים מצב של וואקום. הוואקום יתמלא בסופו של דבר. כך גם בחיי העמים. קריסת הקומוניזם ועמה עוצמתה של ברית המועצות יצרה חלל שחייב היה להתמלא. אירופה, עדיין בתחילת תהליך האיחוד. יפן, מתמודדת עם שנים של שקיעה. סין רק מתעוררת.

אל הוואקום הזה פרץ האיסלאם.

העבר של האיסלאם על תרבותו המפוארת, המסורת הרדומה של החובה להשליט את האיסלאם בעולם, העושר האגדי הצבור בידי חלק ניכר ממדינות ערב ולעומת כל זאת הנחיתות של העולם הערבי מול שאר אומות העולם, העירו ועוררו את נציגי התרבות האסלאמית – את אנשי הדת.

ואנשי הדת זיהו את האויב החוסם את דרכם להשתלט על העולם – דת החירות והחופש האמריקאית.
את איראן שטף הצונאמי של חומייני. בעיראק, אנשי הדת נלחמים על כיבוש השלטון. בערב הסעודית רועדת הקרקע ממצעד אנשי הדת הווהאבים. אירופה מתמלאת במסגדים.

בתוך הסערה הזאת מנסות המריונטות היושבות סביב שולחן הממשלה, לפלס לנו דרך מבטחים. נראה להן, כפי שנראה לרביעייה המושכת בחוטים, כי מולם ניצבים עתה, לאחר שערפאת נקבר, בני אדם מעונבים של המאה העשרים. עם כשרון הדיפלומטיה והרבה כסף הם מקווים ליישר את ההדורים. אשרי המאמין.

הנשיא, גורג' דבליו בוש יצא למסע צלב במטרה לשנות את פני העולם האסלאמי. האתנן שאמור יהיה לסלול את הדרך לליבות הערבים הוא המדינה ה"דמוקרטית" הפלשתינאית שהוא עם הטרויקה מנסים להקים. הפעם, מלאך הסערה לא הוזמן להצטרף, כנראה מחשש שהוא שוב ישבש, מסע יומרני ואבוד מראש, זה.

כדור האש הבא ממתין לו בפינה.