ההפסד של ממשלת שרון

קונדוליסה רייס לא באה אתמול לשארם א-שייח', אבל הנחיותיה ליוו את הילידים הלבנטינים שהתכנסו שם וצילה הענק של ארה"ב הדגיש את קטנותם ואת אפסותם.

אמונה אלון , א' באדר תשס"ה

אמונה אלון
אמונה אלון
צילום: Hadas Parush/Flash90
קונדוליסה רייס לא באה שלשום לשארם א-שייח', אבל הנחיותיה ליוו את הילידים הלבנטינים שהתכנסו שם וצילה הענק של ארה"ב הדגיש את קטנותם ואת אפסותם. שרון ואנשיו חוזרים ומתפארים בידידות המופלאה שבין ממשל בוש למדינתנו הנכלמת, ומציינים ידידות זו כעוד הישג כביר של המתנתק הדגול. חבל רק כי למרות יחסינו אתה, שמעולם לא היו, לדברי ראש הממשלה, כה טובים וקרובים, דרישותיה של ארה"ב מישראל מזמן לא היו כה קשות ומרחיקות-לכת.

גם ממשל קלינטון תמך בהקמת מדינה פלשתינית ממערב לירדן, אבל ממשל בוש הוא הראשון שמעמיד את הנושא הזה במרכז האסטרטגיה המזרח-תיכונית שלו. למרות ידידותו כלפינו הוא יוצר, ב"מפת הדרכים", סימטריה מעוותת בין הטרור הפלשתיני ובין פעולות צה"ל נגד הטרור הזה. למרות קרבתו אלינו הוא מצהיר כי לא ייכון כאן שלום עד אשר תקום ממערב לירדן מדינה פלשתינית בעלת רצף טריטוריאלי, הצהרה שפירושה המעשי הוא ויתור על רצף טריטוריאלי ישראלי במקומות רבים.

וכל זה צובר תאוצה, דווקא כאשר תמיכת הציבור האמריקני בישראל, ובאינטרסים הלאומיים של ישראל, נמצאת במגמת עלייה והתחזקות. דווקא בתחילת הקדנציה השנייה של הנשיא בוש, שהוא לא היה זוכה בה אלמלא עשרות מיליוני הקולות שהעניקו לו הנוצרים הדתיים בארה"ב: ציבור עצום, רובו נוצרים אוונגליסטים, שהשפעתו על אופייה של ארה"ב ועל מדיניותה ניכרת יותר מיום ליום – והוא אוהב את מדינת ישראל, מאמין במרכזיותה הקוסמית, ורוצה בטובתה בעיקר משום שהוא רואה את טובתה גם כטובתו שלו.

בחוגים שהתרגלו לראות את עצמם כ"מיינסטרים" האמריקני מקובל להתנשא מעל הציבור הזה ולבוז לו, עד כדי כך שהשמאל החילוני שם לא באמת תפס שהנוצרים הדתיים קיימים (רובו מתגורר בחוף המזרחי של ארה"ב או בחוף המערבי, בעוד שרוב הנוצרים הדתיים "מסתתרים" במדינות הפנימיות) אלא כשנודעו תוצאות הבחירות האחרונות לנשיאות, ו"פתאום" התברר שהם "גנבו לו" את ארה"ב.

גם בשמאל החילוני בישראל יש האוהבים לשטום את הנוצרים האמריקנים אוהבי-ישראל, כנראה מפני שהם דתיים "קיצוניים" המאמינים כי ארץ ישראל שייכת לעם ישראל ועלולים, חלילה, להפריע ליהודים למסור חלקים מארץ הקודש לידי המוסלמים.

ממשלת שרון, למרות שקשה מאוד להבין מדוע, נראית כמתעלמת מן השינויים הפנימיים החשובים במבנה החברה האמריקנית וכנמנעת באופן עקבי מלנצלם לתועלתה המדינית. במקום לתפוס טרמפ מתבקש על האיבה האמריקנית לאסלאם ולערבים אחרי ה-11 בספטמבר, ישראל אינה מדגישה די הצורך את הקשר בין המלחמה הערבית נגדה ובין המלחמה הערבית נגד העולם המערבי.

במקום לחזק את נטיותיו הידידותיות של בוש בעזרת לובי פרו-ישראלי בבסיס התמיכה הפוליטית שלו ושל מפלגתו, הנוצרים הדתיים, דוחפת ישראל את הנשיא החלש הזה הישר לזרועות מחלקת המדינה האמריקנית שעוינותה כלפינו היא מן המפורסמות, ואינה מסייעת לו לעמוד מול הלחצים האנטי-ישראליים של אירופה האנטישמית כתמיד.

וכי מדוע ייענה ג'ורג' הבן, נוצרי דתי בעצמו, לתביעת בוחריו הנוצרים להגן על זכויות ישראל, כאשר ראש ממשלתה בכבודו ובעצמו מתחנן כי יסייע לו לוותר עליהן?



המאמר פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".