כמה מילים טובות על יוסי שריד

גם טרוטי עיניים במיוחד לא יכולים היו להימלט מהידיעה שבישרה בקול תרועה וגיל, תוך כדי הצדעה בדום מתוח כי חבר הכנסת יוסי שריד היגר לעיירה הדרומית שדרות

שמעון כהן , א' באדר תשס"ה

שמעון כהן
שמעון כהן
צילום: עצמי
גם טרוטי עיניים במיוחד לא יכולים היו להימלט מהידיעה שבישרה בקול תרועה וגיל, תוך כדי הצדעה בדום מתוח כי חבר הכנסת יוסי שריד היגר לעיירה הדרומית שדרות, שם פתח בקריירת הוראה, שאגב אינה זרה לו, שהרי בעברו צלח מר שריד את כל מדרגות מערכת החינוך וכיהן כשר חינוך.

גם תחנות הרדיו והטלוויזיה לא נתנו לאייטם המלהיב לחמוק מבין אצבעותיהם ועל כן שיגרו את טובי שלוחיהם ללוות את יומו הראשון של המורה יוסי בעיירה מוכת הקסאמים.

הרשו לי לומר כאן מספר דברים לשבחו של חבר הכנסת הוותיק, למרות שחשש לא מבוטל קיים שמילים בשבחו, באם תתפרסמנה בבימתנו הצנועה והמתוייגת כימנית, לא עלינו, עלולות לחסל לאיש את קריירת מנהיג השמאל, שנדמה כי טרם נואש ממנה ובעתיד עוד נכונו לו בה עלילות.

שריד עזב את ביתו בתל אביב ועבר לשדרות בה בשעה שחבריו לספסל הפרלמנטרי הסתפקו בסדרת צילומים מפוחדים ונוטפי זיעה עם אלי מויאל, ראש העירייה הנמרץ. חלק אחר של חביריו, הוכיח אומץ מיוחד והרחיק לכת עד כדי הסכמה להגיע בעיצומו של יום ט"ו בשבט לעיירה, להניף מעדר ליד כל מיקרופון ומצלמה ולחוש כמחדשי הציונות ומקימיה.

נכון שחלפו מספר דקות עד שהוברר להם שהצד עם המקל ולא זה עם הברזל הוא הצד שאוחזים במכשיר המופלא שייעודו לחפור בקרקע המולדת, אך צילום עם מעדר הוא צילום עם מעדר וזכויותיו הידועות עמו. חבר הכנסת שריד לא הסתפק בכל אלה והחליט להאריך את שהותו בעיר, ממש כשם שעשה עם היציאה מלבנון עת עבר להתגורר במושב מרגליות תוך כדי כהונתו כשר חינוך. "במקום שבו יש ילדים, גם אני יכול להיות", אמר אז והוכיח שהמונח "דוגמא אישית" אינו מסתכם בתיסרוקת ייחודית או נעליים אופנתיות.

הכל טוב וחביב, אבל... הרי לא שיערתם בנפשכם שפרץ מילים חיוביות שכאלה ייכתב כאן ללא איזה "אבל" קטן ומשמעותי... משהו היה חסר לי באותם דיווחים נרגשים שליוו את יומו הראשון של מר שריד כמורה.

אולי לא עקבתם באופן דקדקני, אבל אם תרפרפו מעט בזכרונכם תצליחו להעלות ממנו עובדה מעניינת. ימים אחדים בטרם ארז מר שריד את מיטלטליו, הודיע שבכוונתו ללמד בעיירה הדרומית, דווקא תנ"ך את בני התשחורת. משום מה, בסופו של דבר, כשהגיע המורה החדש לעיירה הוחלט שילמד דווקא אזרחות ויכין את הנערים והנערות למבחן הבגרות המתרגש עליהם ברמה של חמש יחידות.

כאן אני אומר – נהדר!!! בחירה מצויינת. אשרנו שלא תנ"ך ילמד מר שריד אלא אזרחות. מורים כאלה לאזרחות הם בדיוק מה שמערכת החינוך הישראלית זקוקה לו בימים קשים אלה של משבר אזרחי, חברתי וערכי כל כך משמעותי.

נציגי התקשורת חשו אולי באווירה מלחיצה לנוכח שולחנות הכיתה הירוקים וכיסאות העץ. אולי הזכירו להם המראות הללו איזה עבר מפוקפק בין כתלי בית הספר, שאם לא כן לא ברור מדוע נטשו הצלמים את המקום מיד לאחר סדרת צילומים של המורה החדש ותלמידיו הנועצים בו עיניים בורקות. הם עזבו, לטעמי, בדיוק כשהתחיל להיות שם מעניין.

מכיוון שלא נותר בכיתה כתב, צלם או מקליט, ואף לא מכשיר הקלטה אחד לא הוצמד לקירות הכיתה או מתחת לשולחנו של המורה, הרי שלא נותרה לנו ברירה אלא לנחש מה נאמר שם.

מן הסתם, מיד לאחר ששפשפו את עיניהם שסונוורו מהפלשים הרבים של הצלמים החרוצים, העלו התלמידים המבולבלים בפני המורה החדש שאלות העומדות ברומה של האזרחות הישראלית. שאלה אחת שכזו, שמן הסתם נשאלה שם, עסקה בסוגיית הסרבנות לנוכח עקירת ישובי חבל קטיף. מודע היטב לגודל השעה ולגודל השאלה חודשים אחדים בטרם יתגייס חלק מקהל שומעיו נפנה מן הסתם המורה יוסי לענות לשאלות.

אין לי כל ספק שכאדם בעל יושרה מוכרת וידועה, היה מר שריד נאמן בתשובתו להצהרות העבר שלו ועל כן הבהיר לתלמידיו כי בשום פנים ואופן אל להם אפילו להרהר מחשבות על השתתפות בעקירת הישובים.

"הסרבנות במקרים אלה היא מחוייבת המציאות", אמר מן הסתם כבוד המורה, "הרי כתבתי בעבר את אמות המוסר שלאורם אנחנו צריכים לפעול". תוך כדי דבריו שלף מן הסתם שריד מכיס חולצתו התכולה קטע קטן מעיתון ישן, מאמר אותו כתב הוא עצמו עם אושייה אזרחית מכובדת נוספת, הלא היא ידידו משכבר יאיר צבאן. היה זה בשנת 1990 עת פרסמו השניים מאמר בעיתון 'ידיעות אחרונות': "מי שמגרש כפר אחד, אנשים, נשים וטף, מועד לחולל טרנספר שלם... אנחנו את פקודת הטרנספר איננו ממלאים, וגם הילדים שלנו וחניכינו אינם ממלאים אותה... אנחנו... שוכבים על הדרך... היום, שבו תינתן פקודת הטרנספר, שהיא פקודה בלתי חוקית בעליל, יהיה גם היום של סירוב פקודה", קרא המורה שריד בקולו המנומנם, אך הפסקני, בפני תלמידיו הצמאים למוצא שפתיו.

רגע אחרי ההלם הראשוני מדבריו המהפכניים של המורה, מן הסתם התאושש אחד התלמידים, או שמא הייתה זו תלמידה, וביקש לברר אם דברי המורה נאמרים רק על דעתו, או שמא יש להם תימוכין בכתובים, היינו בדברי הסופרים הקדושים. תלמיד נוסף החרה החזיק אחרי התלמיד הנבוך ומן הסתם העלה דאגה מקרע בעם העלול להתרחש בשל תופעת הסרבנות המסוכנת.

כפי שנאמר לעיל, לא היו לנו מכשירי הקלטה במקום אבל ככל הנראה הייתה תשובתו של המורה שריד נחרצת וברורה. הוא קרא להם באופן מיידי את דבריו של עמוס (עוז) שלאורו יש ללכת ובהנחייתו הבלעדית יש לפעול: "מול גירושם והגלייתם של הערבים... טרנספר... עלינו לקום ולומר בחריפות ובפשטות: זה רעיון בלתי אפשרי, מפני שאנחנו לא ניתן לכם... אפילו אם נצטרך לפלג את המדינה ואת הצבא. אפילו אם נצטרך להשתטח תחת גלגלי המשאיות. אפילו אם נצטרך לפוצץ את הגשרים... הימין הישראלי צריך לדעת, שיש מעשים, שאם ינסה לעשותם הוא יגרום להתפרקות המדינה..."

מכיוון שאני מעריך את חבר הכנסת שריד, המורה לאזרחות כאדם ישר אינני מאמין שבכוונתו להפלות בין דם לדם, בין אזרח לאזרח, שהרי השוויון הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה. ממש משום כך אני משוכנע שמר שריד הבהיר לתלמידיו החדשים שכשהסופר עמוס כתב והזדעזע מ"הגלייתם של ערבים", כוונתו הייתה גם להגליית אזרחים יהודיים שכן כולם שווים בפני חוק הדמוקרטיה ירום הודה ויתעלה שמה.

שיעור מעניין... באמת חבל שלא היה שם אף עיתונאי שיסקר את האירוע מבפנים... חבל.

גילוי נאות: לידתו של המאמר בדבריו של מאזין ב"גלי צה"ל".