אולי זה רק צירוף מקרים

שבעה ישראלים, שהפגינו עם עוד כמה עשרות בצומת גוש קטיף ביום שישי ה-11.02.05, שילמו על כך בעשרה ימי מעצר ללא משפט ושוחררו רק שלשום.

אמונה אלון , ט"ו באדר תשס"ה

אמונה אלון
אמונה אלון
צילום: Hadas Parush/Flash90
שבעה ישראלים, שהפגינו עם עוד כמה עשרות בצומת גוש קטיף ביום שישי ה-11.02.05, שילמו על כך בעשרה ימי מעצר ללא משפט ושוחררו רק שלשום. בניגוד ל-500 המחבלים הפלשתינים, ששוחררו שלשום ויצאו לחופשי, על שניים משבעת המפגינים הישראלים הוטל מעצר בית. תנועתם של חמשת האחרים הוגבלה לתחומי היישובים שבהם הם מתגוררים, דבר שימנע מהם לנהל את שגרת חייהם ועבודתם לאורך זמן.

הפגנתם השקטה נערכה למחרת ליל בלהות, שבו ניתכו על יישובי גוש קטיף 35 פצצות מרגמה. המפגינים ביקשו למחות על כך שחרף הפרה בוטה ומיידית זו של הסכמות שארם, צומת הגוש נפתח באותו בוקר לנסיעת כלי-רכב פלשתיניים במסגרת המחוות שהובטחו לקונדליסה רייס לרגל הוועידה. כאשר ציר תנועה נסגר מפני ששימש למעבר מחבלים ואמצעי-טרור, ואחר-כך נפתח כדי לשמש למעבר עוד מחבלים ועוד אמצעי טרור, יש אזרחים הגונים ואחראים הרואים בכך סכנה ביטחונית חמורה וחשים חובה לצאת משגרת יומם ולהתריע מפניה.

גם המשטרה קבעה כי יש כאן סכנה חמורה, אבל לא מצד הטרור הפלשתיני המתגבר אלא דווקא מצד הישראלים שבאו למחות עליו. היא עצרה באקראי שבעה מפגינים חסרי עבר פלילי או עבר של הפרות סדר, וביקשה מבית משפט השלום בבאר-שבע להחזיקם במעצר עד תום ההליכים בטענה שהם מסכנים את שלום הציבור: בגלל התקהלותם בצומת התרחש, לדבריה, ירי של פלשתינים בציר כיסופים.

העובדה שהירי התרחש במרחק קילומטר וחצי ממקום ההפגנה, והעובדה שבאיזור זה הפלשתינים יורים בכל שעה וללא קשר להתקהלויות של ישראלים, לא מנעו מבית המשפט לקבל את טענת המשטרה ולהאריך את מעצרם של השבעה ללא משפט כמקובל לגבי רוצחים או אנסים.

בקשתם, לקבל ביקור של רב לפי הנוהג, נדחתה. לאחר השבת הראשונה שלהם בבית המעצר (12.02) דחתה השופטת דרורה בית-אור את הדיון בעניינם ליום שני (14.02), שבו הבטיחה להשיב עד יום חמישי (17.02) על בקשת הסנגוריה לשחררם. ביום שלישי (15.02) קיבל פרקליטם, עו"ד נפתלי ורצברגר, הודעה כי ההחלטה תעוכב בגלל שהשופטת חלתה.

בקשת העצורים להישפט בפני שופט אחר נדחתה, וכאשר למרות מחלתה נראתה השופטת בית-אור בלשכתה באותו יום חמישי, הסבירה דוברת משרד המשפטים שכבודה באה "רק כדי למסור תיקים למזכירות". שבעת המפגינים עשו איפוא במעצר שבת נוספת (19.02), ולא הובאו בפני בית משפט השלום אלא ביום ראשון (20.02) שלאחר מכן. אז ערערה המדינה על שחרורם, ומעצרם הוארך עד להבאתם בפני בית המשפט המחוזי שלשום (21.02).

אולי אין קשר בין הסיפור הזה ובין מצוקת המשטרה, הפרקליטות והממשלה לקראת התמודדותן עם 100 אלף האזרחים המבטיחים למנוע בגופם את עקירת גוש קטיף. אולי אין משמעות פוליטית לטענת עו"ד ורצברגר, כי מעצר מפגינים עד תום ההליכים הוא חסר תקדים וכי אין הצדקה למעצרי הבית והיישוב שהוטלו עליהם עד למשפטם. ואולי אין אמת בטענת משפחות העצורים, כאילו כל העניין לא נועד אלא להטיל מורא על הימין כולו לקראת ההתנתקות.

אולי.



המאמר פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".