חיילי נאט”ו בדרך!

דרך "מפת הדרכים" ממשלת השמאל מזמינה לגבולות 48 את חיילי נאט"ו במקרה הטוב, ואת חיילי האו"ם במקרה הרע.

פרופ' ג'רלד פרמן , י"ט באדר תשס"ה

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
דרך "מפת הדרכים" ממשלת השמאל מזמינה לגבולות 48 את חיילי נאט"ו במקרה הטוב, ואת חיילי האו"ם במקרה הרע.

מי שקורא את המסמך יודע שמשמעותו החזרת ישראל לגבולות 48 ללא שמירת "גושי התיישבות", אחדות ירושלים... המקסימום שאפשר להניח שאפשר להשיג, הוא שמירת השכונות היהודיות הפנימיות של ירושלים מעבר לקו 48 (גילה, רמות, רמות אשכול ...) וזאת תמורת שטח מישראל המקוצצת למדינה הפלשתינית היודנריין.

כל הצהרה של שרון-פרס לקדושת מפת הדרכים כדרך היחידה לשלום, מחזקת ומקרבת את הנסיגה הכמעט טוטאלית, גירוש או טרנספר של כרבע מיליון יהודים ובמקומם עלייה של לפחות אותו מספר ערבים "החוזרים הביתה" - לבתיהם של יהודים.

בהסכמתו למפת הדרכים, שרון כמו פרס, קיבל את דרישת הערבים לבין לאום הסכסוך שפירושה העברת החלטות גורליות להישרדות ישראל לידי זרים אינטרסנטים. הוא מפקיר את עצמאות ישראל למעשה, ללא משאל עם, וללא בחירות.

הזרים המוזמנים כמכריעים בין ישראל והפלשתינים, כבר לוקחים בחשבון את הסבירות הגבוהה להגברת הטרור, במיוחד בסוף התהליך - אחרי שתקום פלשתין. האמריקאים כבר נכנסים לשטח באישיות של גנרל רב ניסיון בקוסבו. תפקידו העיקרי הוא לפקח על שלבי נסיגות ישראל, לשכנע את הפלשתינים לקבל את פלשתין בשקט רלטיבי ולרסן את ישראל בתגובותיה נגד מעשי טרור שסביר להניח יקרו, במקרה הטוב, לסירוגין.

ויתור זכויות על הארץ, על נכסים אסטרטגיים, טרנספר יהודים, הפיכת ישראל למעשה לפרוטקטורט... אולי הם המחיר לשלום אמיתי וכדאי לשלמו? אולי למרות לקח מהסכסוך, לקח היסטורי שנכנעות חד צדדית לטרור אינה הדרך לשלום אמת, הפעם כן תביא את השלום?

אלו החושבים כך צריכים להניח, בין היתר, שהפלשתינים ישבעו מפלשתין הקטנטונת ביש"ע (כולל בירתה ירושלים), שכל שנות המאבק וחיי אלפי שהידים היו עבור כך, שהאיסלם ההרסני הערבי האנטישמי ששולט כאן ייעלם...

בנוסף, יש להניח שמאות או מיליוני פליטים שיחזרו מרצונם או ב"עידוד" הארצות הערביות, ימצאו ביתם במדינה זאת שעבור רובם אינו ביתם ההיסטורי - שהוא בתוך ישראל המקוצצת.

בהתחשבות בסבירות הגבוהה שהסכסוך לא יגמר בהקמת פלשתין שנייה ביש"ע, לזרים כבר קיימת תשובה והיא כמו בקוסובו; הצבת כוחות נאט"ו להפריד בין מדינת ישראל ופלשתין שנייה. בצורה זאת הם מניחים שיוכלו לשרת את האינטרס הכללי המשותף שלהם והיא יציבות אזורית, שקט רלטיבי. כך אפשר לצפות שאחרי כל הפרה, מעשה טרור, כמו בגבול לבנון, יישבו הזרים, ישמעו ויחליטו מי אשם ותו לו.

עתיד ישראל המצויר באופן כללי למעלה אינו בלתי הפיך היום. הדרך לשלום יכולה להיות אחרת. הנכנעות אינה טבעית וחלק אינטגראלי של המנטאליות של העם היהודי. לו הייתה דמוקרטיה אמיתית, פוליטיקאים שעבורם העם קודם לפרט... היו אומרים לעם את האמת על משמעות מפת הדרכים ונותנים לעם לבחור.

לחולקים על הדרך המיועדת, אין אופציה אלא להתגייס למאבק נגד ההינתקות "הקטנה" של היום. ללא אלימות, בדרך השתתפות המוני עם, אפשר לשנות את הכיוון: לחפש שלום אמיתי בצורה ריאליסטית, בסובלנות, בשמירה על הזכויות של העם היהודי, ובתנאים שבהם ישראל תישאר מדינת ישראל.