אין שום תועלת בהתרעות הבלתי פוסקות על "עשרות אנשים" ההולכים ומתמלאים "מוכנות" להתנקש באריאל שרון. אין תועלת בהענקת פירסום תקשורתי נרחב לכל גרפיטו נידחת, לכל מכתב איומים ביזארי ולכל צילום "הסתה" שאיזה ילד מופרע הינדס במחשבו האישי.

אין חוכמה יתרה בדיווח לציבור הרחב על שלל הדרכים המגוונות (פיצוץ מטוס על הר הבית, ירי על מתפללים במסגד, הרעלת מים, חטיפת שר בכיר, פגיעה בשגריר זר, השתלטות על אולפן שידורים) שבאמצעותן אפשר לשבש את תהליך ההתנתקות, ובוודאי שיש רק נזק בפמפום היומיומי על "הרוצח הבא", שכבר "יצא לדרך" עם האקדח והחיוך השטני.

אם יש לגורמים המתריעים מידע קונקרטי על מישהו שזומם משהו, שיפעלו במהירות כדי להביא למעצרו ולמניעת הפשע. אם אין להם מידע כזה, מוטב שישתקו. התרעות כוללניות לא רק מכתימות את המאבק הדמוקרטי נגד העקירה ולא רק מסיטות את תשומת הלב הציבורית מדיון אמיתי ונוקב במשמעותה של תוכנית ההתנתקות ובהשפעותיה – הן גם מעכירות את האווירה, מעלות את המתח, ועלולות לספק עילה ודחף לכל מיני קיצונים תימהונים רודפי-פרסום-בכל-מחיר.

אולי יש מתריעים קולניים שדווקא מעוניינים לכבול את המאבק נגד העקירה בתדמית של מאבק בלתי לגיטימי. אולי יש ביניהם כאלה שדווקא נוחים להם דיבורים על "הסתה" היוצרים הסטה של סדר היום מן הדיון המעמיק – והמתבקש – בתוכניתו החד-צדדית של שרון. אבל האם שירותי הביטחון, השותפים לגל ההתרעות, לא הפיקו את הלקח הראוי מרצח יצחק רבין?

גם כרמי גילון, שהיה ראש השב"כ ממרץ 1995 עד פברואר 1996, התריע על רצח רבין חודשים מראש. הוא לא התבייש להתפאר בכך השבוע כשהתראיין כ"מומחה" לענייני רציחות פוליטיות, כאילו עדיין אינו מבין את הכשל החמור: הוא התריע, כן, אבל תפקידו של ראש שירותי הביטחון אינו להתריע על סכנה אלא למנוע אותה.

במקום לכנס את עורכי העיתונים ולספק להם כותרת ראשית דרמטית על הפרופיל המשוער של הרוצח ("מתנקש בודד, לא תושב יש"ע"), היה על גילון לעצור את יגאל עמיר – פעולה שהייתה, כפי שהתברר בחקירת ועדת שמגר, אפשרית בהחלט לאור מה שאנשי האגף הלא-ערבי בשב"כ ידעו על הסטודנט מהרצלייה מפי הסוכן "שמפניה" וממקורות נוספים.

זאת מדינה קטנה, הימין הקיצוני זעיר, ובעבודת מודיעין מאומצת מסוגל השב"כ של היום לעצור את מי שצריך, אם אכן צריך. אבישי רביב עסק בפרובוקציות כגון הפצת כרזת הפוטומונטאז' של רבין במדי קצין נאצי, ולדברי המשטרה מודיע שהושתל מטעמה הוא שהדפיס והפיץ בחודש שעבר את הסטיקר: "שרון, לילי מחכה לך". אבל סוכנים כאלה יכולים, אם מפעילים אותם כראוי, לספק מידע חשוב ולהציל את החברה הישראלית מאסון נוסף.

אין גורם המעוניין בעצירת המסוכנים האמיתיים יותר ממחנה מתנגדי העקירה, שהשמועות על "פשעים מונעי-התנתקות" עלולות להרוס את מאבקו הלגיטימי. האפשרות שההתרעות יתממשו מפחידה את המחנה הזה לא פחות מכפי שהיא מפחידה כל ישראלי שפוי.



המאמר פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".