סליחה. אני יודע שאסור להגיד שעו"ד טליה ששון היא שמאלנית קיצונית, ושונאת מתנחלים ידועה ומוכרת מזה שנים. אסור להגיד אבל זה נפלט לי, ברח מהמקלדת. כי באמת מה זה שייך לעניין? זה לא רלוונטי. זה כמו הטענה המגוחכת שהעיתונאים הם שמאלנים. לכל אדם יש השקפה פוליטית כאזרח, אבל את עבודתו הוא עושה על פי אמות מידה מקצועיות ואובייקטיביות.

חוק הוא חוק ומשפט הוא משפט, והממשלה הייתה מקבלת בדיוק אותו דו"ח על המאחזים אם היא הייתה מטילה את המשימה על כתפי כל משפטן אחר, מלבד כמובן אליקים העצני או חיים משגב. וגם יורם שפטל או יצחק מירון או פרופ' אליאב שוחטמן, שידוע שהוא ימני ודתי, ובעצם גם אליקים רובינשטיין, שהוא בסדר באופן כללי, אבל הוא צריך גם לרצות את האנשים שמתפללים איתו באותו בית כנסת.

אבל חוץ מהאנשים האלה אין שום משמעות לשאלה אם אתה שמאלני או לא שמאלני. מה שחוקי הוא חוקי ומה שלא חוקי הוא לא חוקי. זה עניין מקצועי טהור. הרי אם אני אומר על טליה ששון שהיא שמאלנית, וזה משפיע על חוות דעתה, יבוא מחר מישהו ויאמר על מוטי שקלר מנכ"ל הרשות השנייה שהוא מתנחל וימני, וזה משפיע על שיקול דעתו. לאן נגיע אם נתחיל לדבר כך.

חצי חוקי

מישהו הכתיר את דו"ח המאחזים במילים "אין חצי חוקי". וזו בדיוק הנקודה שאיננה קביעה מקצועית אלא עמדה פוליטית. כי יש ויש חצי חוקי, והחיים מלאים דוגמאות. הרבה פעמים, ובתחומים רבים, המדינה בוחרת שלא להתמודד עם בעיה מלכתחילה, אלא לתת הכשר בדיעבד לעובדות שנקבעו על ידי זרימת החיים. זה קורה בתחום הבנייה והדיור של יהודים ושל ערבים,

זה קורה בתחום זכויות עובדים, זה קורה בתחום המהירות המותרת מלכתחילה וזו שמותרת בדיעבד, וזה קרה בתחום המפגשים עם אש"ף. בנגב הוקמו בדרך הזו עשרות רבות של יישובים בדואיים. במגזר הערבי בכללותו, זו כמעט הדרך היחידה לבנות ולהתרחב. עשרות אלפי בתים נבנו בשיטה הזו, והם חוקיים בדיעבד. במקרים רבים הוצא אפילו צו הריסה על ידי בית המשפט, אבל הפוליטיקאים החליטו להפר את החוק ואת צו בית המשפט, ועיכבו את ההריסה.

אני חושב שאילו הוטל על טליה ששון לכתוב דו"ח על מצב הבנייה הבלתי חוקית במגזר הערבי בישראל, הכותרת של הדו"ח שלה הייתה "יש חצי חוקי", והיא הייתה משבחת את עובדי המדינה שבכל זאת מצאו דרכים לסייע לאזרחים הערבים במצוקתם, וממליצה לממשלה קודם להכשיר את הבתים שכבר ניבנו ואחר כך לאשר תוכניות מתאר שיאפשרו לבנות באופן חוקי מלכתחילה. יכול להיות שחיים משגב היה כותב המלצות הפוכות, ואומר שחוק הוא חוק ואין חצי חוקי. כי יש חצי מקצועי ויש חצי פוליטי, ואלה החיים, וזה בסדר.

שרון משסה

וזה מביא אותנו אל השאלה המעניינת באמת: למה אריאל שרון בחר דווקא בגברת הזאת. היא כבר לא בפרקליטות, מינויה לא הוכתב על ידי נוהל כלשהו, אפילו לא נוהג. הוא היה יכול לבחור בכל אדם אחר, ואין לי שום ספק שהוא ידע בדיוק מה תהיה רוח הדו"ח שלה. שרון הזמין את זה ביודעין. למה?

רמז לתשובה היה אפשר למצוא בין היתר במשדר יומטוב בשבוע שעבר. התרמה היא כידוע זמן של חיוכים, ואין בה מקום לא לביקורת ולא לסאטירה נשכנית ולא לדרמה עצובה. ובאמת זה היה יום של פירגונים ורוח טובה וחשיבה חיובית. רק דמות אחת הייתה שם נושא ללעג ושנאה: דמות המתנחל. אין קשר ישיר בין אריאל שרון לבין יומטוב, אבל הקשר העקיף הוא מובהק וחזק. שרון מוביל קמפיין ציבורי שמוציא את המתנחלים מחוץ לגדר, והיצפאנים הם כבשים בעדר שלו.

יומטוב היא רק דוגמית. הולכת ומתרחשת עכשיו התרחשות שנאתית, אנטישמית, נגד המתנחל, ויותר מזה המתנחלת, המשוגעת למחצה, המשריצה המוני ילדים ובין השרצה להשרצה הולכת להרוג כמה ערבים לארוחת בוקר. אותי זה לא מצחיק. זה כבר מזמן עבר את גבולות הסאטירה והפך להיות שיסוי. וזה בטלוויזיה, בספרות ובתיאטרון ובקולנוע. וזה מובל על ידי שרון.

אבי המאחזים הבלתי חוקיים, מנהיג הטריקים והפטנטים, בעל הקריאה רוצו ותתפסו את הגבעות, מנסה עכשיו ללבות את השנאה שהופנתה נגדו, להשליך אותה על אחרים, ולעשות בה שימוש מקיאווליסטי לצרכיו. לכן הוא התראיין ליצפאן ("ילד אחד ימות? לא נורא, נעשה אחר"), לכן הוא בחר בטליה ששון.