קרעו לבבכם ואל בגדיכם

בדיון על אודות החובה לסרב לפקודת פינוי, הועלו הצדדים הערכיים וההלכתיים. הייתי רוצה להוסיף לדיון את תחושת הלב. ההתלבטות היא קשה מאוד: מצד אחד, איך אפשר לבצע פקודה כזו שהיא מנוגדת לתורה?

הרב יהודה אריה , ד' באדר ב תשס"ה

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
בדיון על אודות החובה לסרב לפקודת פינוי, הועלו הצדדים הערכיים וההלכתיים. הייתי רוצה להוסיף לדיון את תחושת הלב. ההתלבטות היא קשה מאוד: מצד אחד, איך אפשר לבצע פקודה כזו שהיא מנוגדת לתורה? ואף אם יבוא הטוען ויטען שיש סמכות ביד השלטון לקבוע שאין הוא מסוגל כרגע לקיים מצוות יישוב הארץ, נאמר לו: במה דברים אמורים בשלטון שערכה של ארץ-ישראל יקר לו ומוכן למסור את נפשו עליה, אבל שלטון ששיקולי אינטרסים רגעיים יקרים לו מארץ- ישראל לא נוכל להאמין לו בזה. אדרבא, לא רק יישוב הארץ הפרטי עומד כאן למבחן, אלא עצם טענת הזכות שלנו על ארץ ישראל נפגעת כאן ע"י השלטון, מה שמסכן את עצם האפשרות של קיום מצות יישוב הארץ בדורנו, ומי ישתף פעולה עם השלטון בדבר כזה.

ומצד שני- איך אפשר לסרב פקודה? שהרי סירוב כזה מערער את המסגרת המדינית שכל אפשרות קיומו של ישוב ארץ ישראל בדורנו הוא רק ע"י המסגרת המדינית, ומי ירצה לפגוע במעוז האחרון של האחדות הלאומית בצה"ל? והספק נוקב עד התהום.

מתוך כך הועלתה כאן הצעה לפני כמה שבועות לקרוע את הבגדים, ואחרי כן לפנות, כשעצם ההשתתפות נובעת מתוך רצון לשמור על המסגרת הצבאית, והקריעה באה לבטא את עצמת הצער [-והמחאה?] על מעשה כזה. ובאמת שמעתי מהרב זלמן נחמיה גולדברג שקריעה זו מחויבת עפ"י ההלכה, שהרי נפסק : "הרואה ערי יהודה בחורבנן קורע". בזמנו הדברים נאמרו על מסירת השלטון בשכם ורמאללה לידי הערבים , ואם כך נאמר במצב ההוא [- והרב טען אז שגם מי שסבור שעזיבת שכם הכרחית חייב לקרוע] על אחת כמה וכמה שחייב לקרוע כל מי שרואה ערי יהודה שנחרבות בפועל, וכל שכן אם מוכרח להחריבן בעצמו ח"ו.

אך לא את הבגדים יש לקרוע. את הלב צריך לקרוע. ואיך לא יהיה הלב קרוע מדבר כזה נורא, עליו היה אומר דוד "אל תגידו בגת אל תספרו בחוצות אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלוזנה בנות הערלים". איך לא יהיה הלב קרוע כששלילת זכותו המיוחדת של עם ישראל על ארץ ישראל היא המובילה את כל מערכות השלטון בין שמדובר על ישראל הריבונית, ובין שמדובר על הנחלה ההיסטורית של אפרים ומנשה ויהודה.

ואיך לא יקרע הלב מעוצמת ההתלבטות בין האהבה העצומה לחלק אפילו קטן של הארץ, ובין היחס העמוק לריבונות ישראל בדורנו על כל ביטוייה. וכשהלב כל כך קרוע אי אפשר לפעול. אם הייתי חייל ומפקדי היה שואל אותי מדוע אינכם ממלאים הפקודה, הייתי אומר לו אצל הרבה אנשים אפילו המחשבה על פינוי לבדה גורמת להם חולשה פיזית ממש, ואיך יוכלו להיות שם בעצמם ולהרוס.

אם נבוא מתוך מקום כזה, גם לא יהיה קרע בעם, כי יבינו שאין אנו מתנהלים מתוך עמדה של גאווה ורצון להכתיב לכולם את דרכנו, אלא מתוך לב שבור. כל אדם ישר גם מבין שלא אנושי לדרוש הדבר הזה מאיתנו. ואם יש אחרים רבים שמוכנים לבצע כדבר הזה יעשו מה שיעשו אך ידינו לא תהיה שם, ולא תוכל להיות שם, ואם הרבים ליבם קרוע - יתכבד השלטון מהם ויסיר מהם "חובה" זו.

יוצא איפוא שדווקא אדם שליבו קרוע, יוכל להיות שלם גם עם ארצו וגם ביחס לעמו. ובאמת הקב"ה אוהב לב נשבר ונדכה ועל מצב זה יפה להמליץ אין דבר שלם יותר מלב שבור.