מגילת הסרבנית

המעיין במגילת אסתר יבחין כי העלילה מתרחשת במקביל בשני מישורים: המישור הארצי, והמישור העליון.

נועם ארנון , ה' באדר ב תשס"ה

נעם ארנון ליד מערת המכפלה
נעם ארנון ליד מערת המכפלה
חזקי עזרא
המעיין במגילת אסתר יבחין כי העלילה מתרחשת במקביל בשני מישורים: המישור הארצי, המתנהל על פי "חוקי" מלכות פרס ומדי, בו המלך הוא החוק והשליט הכל יכול, והמישור העליון, בו מתנהלים העניינים באמת, ושם השליט הוא מלך מלכי המלכים. הסיפור מתרחש בקונפליקט בין שני מישורים אלו, והמשתתפים בו צריכים לבחור לאיזה חוק הם מצייתים, ולאיזה מלך נתונה נאמנותם: למלך המושחת, הנהנתן והקפריזי, הדואג לעצמו, למקורביו ולבני משפחתו – או למלך האמיתי, מלכו של עולם.

באירוניה חדה ובעלילה מרתקת מגלה המגילה הוא שה"חוק" הוא בעצם... צחוק. היא נפתחת בסיפור המשתה, של שתיה וזלילה, הנמשך שישה חדשים (!). זה איננו סתם משתה: הוא מתנהל לפי ה"חוק" וצו המלך: "השתיה – כדת (!)...כי כן ייסד המלך לעשות כרצון איש ואיש". במהלך המשתה, כטוב ליבו ביין, מצווה המלך על ושתי המלכה להופיע ולהציג את מלוא יופיה לפני העמים והשרים. צו זה הוא כמובן "חוקי" לחלוטין; וכשהמלכה "מסרבת", מתכנסת צמרת משרד המשפטים, "החכמים יודעי העתים, היושבים ראשונה במלכות" - לשקול מה לעשות במלכה הסרבנית. המסקנה ברורה: "דבר מלכות" נקבע בדתי פרס ומדי ולא יעבור, והמלכה מוצאת להורג – על פי החוק. החוק מופץ בספרים בכל מדינות המלך; הכל כמובן חוקי.

המשך העלילה מביא את החוק לאבסורד הולך וגדל: יש למצוא מלכה חדשה. לשם כך מתמנים פקידים מיוחדים: "ויפקד המלך פקידים בכל מדינות מלכותו". מוקמת "מנהלת בתולות": תפקידה לאסוף את כל הבתולות בממלכה. בראש "מנהלת הבתולות" עומד מנכ"ל ממשלתי מכובד. לבתולות ניתנים פיצויים ותמרוקים, והן עוברות תהליך חוקי למהדרין, שבסופו הן מוצאות את עצמן כלואות בארמון לכל ימי חייהן. והכל – חוקי!

אחר הדברים האלה מחוקק המלך חוק נוסף: "חוק המן". על פי החוק, כל עבדי המלך חייבים להשתחוות לרל"ש המן, "כי כן ציוה לו המלך". הפקודה, כמובן מתבצעת; חוק הוא חוק! אך כאן מתרחשת נקודת מפנה בעלילה: מופיעה לראשונה הסרבנות. מרדכי, היהודי הסרבן – לא יכרע ולא ישתחוה! מרדכי ניצב בעזות מצח מול המן, ומפר את חוק המלך. התנהגות זו גוררת כמובן ביקורת: עבדי המלך, העסקנים, הפקידים והרבנים הצבאיים, נרעשים: "מדוע אתה עובר את מצוות המלך?" אתה מזעזע את שלטון החוק! אתה הורס את הצבא!! אתה מסכן את כל היהודים!!! אך מרדכי, עקשן שכמותו, אינו משתכנע: הוא מפר את החוק בגלוי, ואינו נרתע מאפשרות שיואשם בהסתה, ואולי אף בהמרדה!

במצב זה, "שלטון החוק" חייב כמובן להגיב בחומרה: תכנית מלכותית נכתבת ומופצת בכל רחבי הממלכה: "תכנית ההתנתקות מהיהודים". פקודת המלך קובעת בבירור: עד סוף השנה – לא יהיו יותר יהודים בממלכת מדי ופרס! חוקים מתאימים נחקקים. פתשגן הכתב נכתב ונשלח לכל המדינות, והמבצע יוצא לדרך: "הרצים יצאו דחופים בדבר המלך, והדת ניתנה בשושן הבירה". פקודות ניתנות לכל הדרגים להיות עתידים ליום המיועד. מוקמות מנהלות מיוחדות, מוכנים תקציבים ופקידים, קצינים ומנהלי אגפים כולם מתכוננים לביצוע הפקודות והחוקים; כי בלעדי חוק מה יהיה על המדינה והשלטון?

בייאושו לובש מרדכי שק ואפר, יוצא לרחוב העיר, וזועק זעקה גדולה ומרה. הוא פונה לאסתר שתתגייס להצלת עמה, ותפנה אל המלך. אך אסתר מעלה בעיה: לפי החוק - אין לבוא אל המלך ללא הזמנה מתאימה: "כל עבדי המלך ועם מדינות המלך יודעים אשר כל איש ואישה אשר יבוא אל המלך אשר לא יקרא – אחת דתו להמית!" "כיצד אפר את החוק? - תמהה אסתר – הרי אני המלכה! ומה יהא על שלטון החוק והסדר הציבורי?"

כאן מרדכי כבר אינו יכול להחריש: "אל תדמי בנפשך", הוא זועק אל אסתר, "להמלט בית המלך מכל היהודים!". אם לא תפרי את החוק כעת, "אם החרש תחרישי בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, אך את ובית אביך תאבדו!".

זעקת מרדכי פעלה: אסתר משתכנעת שכדי להציל את עם ישראל, היא חייבת להפר את החוק והפקודות, גם במחיר של מסירות נפש. היא נכנסת אל המלך בניגוד לחוק. ההמשך ידוע: בזכות מסירות הנפש והפרת החוק זוכה אסתר להביא לעם ישראל את נס פורים. המלך מצווה להוציא להורג את המן, וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר.

בסופו של דבר, נקראה המגילה דווקא על שמה של אסתר. חז"ל מצאו שדווקא היא, המלכה הסרבנית שסכנה את חייה למען עמה וערכיה, ראויה להנצחה בשמה של המגילה המסמלת את מאבק הטוב ברע, החוק האלוקי והמוסר מול חוקי עוול ורשע.

פורים, החג ולקחיו המוסריים, כידוע לא יתבטל, ולעולם יהיה עלינו להחליט באיזה צד אנחנו: חוקי ממלכת השחיתות או חוקי ה', התורה, הצדק והמוסר.