תנו לחיות לחיות

רוח קרב מפעמת בימים האחרונים בגופים הירוקים. מצב חירום הוכרז בלשכת השר לאיכות הסביבה, שלום שמחון.

חגי סגל , ו' באדר ב תשס"ה

נפרד. חגי סגל
נפרד. חגי סגל
צילום: אלירן אהרון
רוח קרב מפעמת בימים האחרונים בגופים הירוקים. מצב חירום הוכרז בלשכת השר לאיכות הסביבה, שלום שמחון. עוד מעט קט ותיפתח שם מערכה כבדה נגד תוכנית לחיסול מהיר של אחת משכיות החמדה האחרונות לאורך חופי ארצנו: חולות ניצנים, אותה שמורת טבע מופלאה בין אשדוד לאשקלון.

כפי שפורסם בשבוע שעבר, מתרקמת מזימה להפקיע את רצועת הדיונות הענוגה הזאת לטובת מתנחלי גוש קטיף. גופים ממסדיים וגורמים וולונטריים מבקשים להניח עליה בתי בטון, לבתר אותה ברצועות אספלט, ועל כך דווה ליבם של חובבי ריאות ירוקות ושוחרי נוף. חלקם כבר הבהירו בגלי האתר או לנוכח מצלמות שלא יקום ולא יהיה. על גופותיהם.

ואמנם, תקצר כאן היריעה מלתאר את עומק השבר. התוכנית המדוברת היא מעשה התנתקות בוטה מכל ערכי שמירת החי והצומח, שעליהם התחנכנו וחינכנו. בהבל פה של מנהיגים אטומים עלול להתבצע הקיץ פינוי בלתי הפיך של צמחיה נדירה, טרנספר אכזרי של חיות בר, גירוש כוחני של עופות אקזוטיים. מפעל חיים שלם, פשוטו כמשמעו, ירד לטמיון. עם שחר יגורו בו זרים.

ילדינו לא יוכלו עוד להתגלגל בשבתות ובמועדי ישראל מראש דיונות נישאות, מאובקים ומאושרים. דחפורים אימתניים ינעצו להבים משוננים בקימורי החול הבראשיתיים, ויגלחו אותם לעד. פטישי אוויר ושאר כלי משחית יעקרו בחטף מרבדי ירק יחודיים לחבל ארץ קסום זה: לענה חד זרעית, אירוס הארגמן, רותם המדבר, ידיד החולות.

אחר-כך, על פי החלטה מגבוה, יגיע תורם של הגפנים הפראיות, הדקלים, האשלים, השיטה המלבינה, השיטה המכחילה ופיקוסי השיקמה. מומחי טבע יספרו לכם בעיניים דומעות שפיקוס השקמה (Ficus sycomorus) הוא עץ נשיר שמוצאו מהסוואנות של אפריקה. נוכחותו כאן היא שריד אחרון כמעט לשדרת השקמים הגדולה שהיתמרה פעם בין עזה ליפו. רק לבבות ערלים מסוגלים לשלוח בו יד או לעקור עצי שיטים (Acacia) אשר צימוח שורשיהם מצריך עשרות שנים.

בצל הצמחיה העבותה הזאת, המחשבת כבר את קיצה לאחור, מתקיימת לה מקדמת דנא קהילה עצומה של בעלי חיים: נמיות, שועלים, תנים, קיפודים, צבים. כולם ייעלמו עם הדיונות. הם לא מתנחלים שאפשר לשנע מאזור לאזור, וחוזר חלילה. הם לא צבי הנדל שבסך הכל יעבור בקרוב דירה (BIG DEAL). הם תבנית נוף מולדתם. ליבם לא יעמוד בצער הפינוי. לאן נוליך אז את הבושה? מה נשיב לנכדינו כשישאלונו מדוע לא חמלנו על העצים, ובשביל מה בכלל התרחשה כל הזוועה הזאת?

נקמת קיפוד קטן עוד לא ברא בג"ץ, יכתוב בקיץ משורר תל-אביבי זועם למראה החורבן. צלמי עיתונות רגישים מ"הארץ" ינציחו את מנוסת הלטאות. הסיעות ההומניסטיות בכנסת יגישו הצעת אי אמון בממשלה במחאה על מר גורלם של הצבים והצבאים. "הצבי ישראל על במותיך חלל", יתפייט יוסי שריד מעל הדוכן. פעילי גרין פיס ינסו לחסום בגופם את המשאיות ויתקוטטו עם שוטרים. בכל רשתות הרדיו יתנגן מבוקר עד ערב "כי האדם עץ השדה".

הו, כמה עצוב יהיה הקיץ בחולות ניצנים.