מעלת וחשיבות הצדקה בחגים

הרב פלאג'י בפתיחה לסיפרו "מועד לכל חי" מפליג במעלת נתינת הצדקה, שחשיבותה בפסח ובעצרת, וכן בראש השנה ובסוכות חשובה מאוד.

הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל , כ"ח באלול תש"ע

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
הרב פלאג'י בפתיחה לסיפרו "מועד לכל חי" מפליג במעלת נתינת הצדקה, שחשיבותה בפסח ובעצרת, וכן בראש השנה ובסוכות חשובה מאוד. וכל מי שנותן כל השנה "שכחה ופאה" לעני, מעלה עליו הכתוב כאילו בנה בית המקדש והקריב עליה קרבנות. ואם הדברים אמורים בכל השנה, הרי שבחגים ובמועדים ובפסח קל וחומר שמעלת הצדקה רבה עד מאוד. ומביא בשם רשב"י בזוהר הקדוש (הקדמה בדף י' ע"ב):

"פתח ר' שמעון ואמר כל מאן דחדי באנון מועדיא ולא יהב חולקיה לקודשא בריך הוא (כלומר שלא נותן צדקה) ההוא רע עין, שטן שונא אותו, וקא מקטרג ליה וסליק ליה מעלמא וכו'".

ועוד כותב הרב פלאג'י שמצוה זו מונעת פורענות וזוכה לשמחה, ומביא את דברי רש"י על הפסוק "ושמחת בחגך" וכו', לוי גר יתום ואלמנה הם ארבעה, ואלו הארבעה הם שייכים להקב"ה, ומי שמשמח אותם ומחזיק אותם, זוכה לשמחה אצל הארבעה ששייכים לאדם, ואלו בנך ובתך עבדך ואמתך. מכאן, שסגולה גדולה לאדם הרוצה להיות שש ושמח והשמחה תהיה במעונו, על ידי שישמח את העניים ויתן בעין טובה, והקב"ה ישלם לו מידה כנגד מידה שגם בניו ובנותיו יהיו שמחים, עד כאן תוכן דבריו.

והיה מעשה הצדקה שלום

עוד דורש הרב שם מהפסוק "והיה מעשה הצדקה שלום" שבכח הצדקה מביאים שלום, שכאשר העני יושב בביתו ואין לו מה לאכול ולשתות הוא ממורמר ומלא טרוניא כלפי מעלה, ובאותה שעה העשיר יושב בביתו ואוכל לשובע נפשו ואין לו שום טרוניא כלפי מעלה. ובשעה שתומכים בעניים, עושים שלום בינם לבין הקב"ה, וזהו והיה מעשה הצדקה - שלום, שאין לעני שום טרוניא.

אם כסף - תלוה את עמי

הגמרא אומרת: אמר לו קיסר לרבי יהושע בן חנניה מדוע נותנים צדקה לעניים, והלוא ה' עשה אותו עני וזהו רצונו של מקום? ענה לו רבי יהושע בן חנניה: רצונו של הקב"ה הוא לזכות אותנו לתת לו, ובשביל זה עשה אותו עני. ועל זה אומר בעל אורח החיים הקדוש ע"ה "אם כסף תלוה את העמי", כלומר אם יש לך כסף, הרי זה בשביל להלוות לעניים (עיין עוד פירושים אור החיים שמות פרק כ"ב פסוק כ"ד).

מחלוקת בבית - אי נתינת צדקה

ואומר הרב בעל "מועד לכל חי":

אני הגבר ראתה עיניי כמה בתים עשירי העם מלאים כל טוב ותמיד כל הלילה וכל היום אש המחלוקת בביתם לא נכבית. כל היום מתקוטטים האבא עם הבן והכלה עם חמותה - וכולם על דברי הבלים אין בהם ממשות, ובפרט כשבאים שבתות ומועדים טובים - במקום שמחת המועד, הופך להם ליגון ולאנחה ובעצבון תאכלנה.

ודקדקתי אחריהם על מה ולמה הדבר, וראיתי שהסיבה היא מפני שלא פותחים את ידיהם לחלק לעניים בחגים ובמועדים, וכשמחלקים לא מחלקים לפי עושרם. ואמרתי להם מה לכם ולצרה הזאת כבר אמרתי לכם כמה פעמים, תשלחו ותתנו לעניים, תתנו לגר וליתום ולאלמנה, והתריתי בהם בלשון חז"ל אם אתה משמח את שלי אני משמח את שלך, ומרגלא בפומייהו שעכשיו הכל ביוקר, ואיך אתן פרוטה לעני?

ויש לי לומר על זה דרך רמז, כתוב הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד, בהון ועושר קונים כלי בית ומלבושים ומוסיף להראות את עושרו, ואיך יתכן שצדקתו לעני שנותן כמאז, שנותן אותו הדבר תמיד, וכבר הארכתי בזה במקום אחר.

היינו, שאדם נותן ח"י שקלים, וכך התחיל לתת לפני כמה שנים שהיה ערך לסכום הנ"ל, וכיום הוא ממשיך בח"י שקלים אע"פ שהכל ביוקר.

והיה מעשה הצדקה שלום

והיינו דאמר "והיה מעשה הצדקה שלום" - אין "והיה" אלא לשון שמחה, כי הוא זוכה על ידי הצדקה להיות שמח ולא יאכל לחם העצבים, וזה שנאמר מעשה הצדקה שלום (ישעיה לב, יז).

והוסיף: מעלת הצדקה וסגולתה בכל זמן היא מעולה וחשובה ובפרט בימי החגים ולפני המועדים.

ואמור מעתה, והשיאנו ה' את ברכת מועדיך לחיים לשמחה ולשלום, שיעלה ויגיע אלינו את ברכת מועדיך לחיים לשמחה ולשלום כאשר רצית ואמרת לברכנו. והיינו, כי שלושה דברים אלו לחיים לשמחה ולשלום הם המה מי שעושה צדקה עם העניים דהיינו חיים כמו שאמר בזוהר הקדוש עי"ש.