הנסיך מקו 5

בג"ץ בהחלט יכול להורות למדינה להכיר בפלוני ואלמוני כיהודים. בעצם אין לו ברירה. בג"ץ, בדומה לרבנים, לא יכול להתחמק מתשובה עד אין סוף, ואם שאלו אותו הוא חייב להשיב.

אורי אליצור , א' בניסן תשס"ה

בג"ץ בהחלט יכול להורות למדינה להכיר בפלוני ואלמוני כיהודים. בעצם אין לו ברירה. בג"ץ, בדומה לרבנים, לא יכול להתחמק מתשובה עד אין סוף, ואם שאלו אותו הוא חייב להשיב. הבעיה הפעם היא לא שבית המשפט מתערב בענייני הרשויות האחרות, ולא שהוא אומר את האמת שלו. הבעיה היא האמת שלו. היא קצת מגוחכת, ובעיקר יומרנית, ולא משום שהדבר לא בסמכותו של בג"ץ, אלא משום שהדבר לא בסמכותה של המדינה.

בג"ץ יכול לחייב את המדינה, לא את ההלכה היהודית, לא את הדת היהודית ולא את ההיסטוריה היהודית. והמדינה בלי כל היתר, יכולה לקבוע מיהו יהודי כמו שחברת אגד יכולה לקבוע מיהו דוקטור. תיאורטית היא יכולה. אגד יכולה לתת לך תעודת דוקטור לפילוסופיה מטעם התחנה המרכזית, היא יכולה אפילו לתת לך תואר אצולה. הנסיך מקו 5, ברון הדלת הקדמית, הלורד מנקב הכרטיסים. למה לא? רק שצ'רלס וקמילה לא יזמינו את הלורד הזה לקבלת הפנים שאחרי החתונה.

וההיסטוריה היהודית לא תזמין לקבלת פנים את אנשי "גיור הקפיצה", שגררו השבוע ברצועה את מדינת ישראל לבג"ץ, ושם הכריחו אותה לתת להם תעודה של דוקטור כבוד מטעם התחנה המרכזית. מזה כמאתיים וחמישים שנה, מאז האמנציפציה, היהודים מתווכחים ביניהם בשאלה אם היהדות היא דת או שהיא עם. באופן פרדוקסאלי, היהודים היותר דתיים נטו לומר שמדובר בעם, וככל שהיו פחות דתיים כך העדיפו לראות ביהדות דת. זה ויכוח ישן, ושני הצדדים צודקים בו.

איזה מין דת זו, שאיננה עושה נפשות לתורתה ועוד מתחמקת ומערימה קשיים על מי שרוצה להצטרף אליה. ומאידך, איזה מין עם זה, שיכולים להשתייך אליו רק אנשים המחזיקים בדת מסוימת. אם היהודים הם עם, למה לא ייתכן יהודי נוצרי או יהודי מוסלמי?

מי פה האחראי

אבל בין אם זה עם ובין אם זו דת, למדינה אין פה מה לומר. זה לא התחום שלה. גם אם מדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי, היא איננה העם היהודי. היא בוודאי איננה הדת היהודית. המדינה יכולה לקבוע מי זכאי לסל קליטה. היא יכולה להגדיר מיהו אזרח ישראלי, כלומר מי שייך למדינה. המדינה לא יכולה לקבוע מי שייך לעם. מדינה דמוקרטית מודרנית בכלל איננה מכירה במושג "עם".

עם הוא מונח שאין שום דרך להכניס אותו לשיעורי האזרחות, וגם בשיעורי ההיסטוריה קשה מאוד להגדיר אותו ולשרטט את גבולותיו, אבל ברור שיש דבר כזה. יש עם, הוא קיים, הוא חי ובועט, הוא מרכיב מרכזי בזהות שלנו, והוא חזק לא פחות מהמדינה, וכנראה יותר.

ואם כך, אז באמת מי קובע? איך זה עובד? מי שייך ומי לא שייך, איך מצטרפים ואיך עוזבים? מי פה האחראי. מה זאת אומרת אין תשובה, תנו לי לדבר עם המנהל. מה לעשות, אין לזה תשובה ברורה.

בכנות, אי אפשר לדעת. דבר אחד ברור: לא המדינה קובעת. האריסטוקרט מהבדיחה הבריטית, שנשאל על ידי שכנו הנובו ריש איך אפשר לטפח דשא יפה כמו שיש לו, ענה שזה פשוט מאוד: משקים ומכסחים שלוש מאות שנה. זו בערך התשובה של העם היהודי לשאלה האם אפשר להצטרף אליו בדרכים חדשות. השיטה הדתית הלכתית כבר נוסתה מאות בשנים, והיא עובדת.

מי שהתגייר כהלכה הוא יהודי וצאצאיו יהודים, וזה מחזיק מעמד שלוש מאות שנה בלי תקלות. לגבי מי שהתגייר גיור רפורמי, אין עדיין ממצאים. בינתיים ברור שהוא נחשב לגוי בעיני חלק ניכר ומשמעותי של העם היהודי, שלא קולט אותו לתוכו, ושום בג"ץ לא יכול לשנות את זה.

לא בקונצים

האם המתגייר הרפורמי יישאר לא מוכר גם בעוד ארבעה דורות? האם ייתכן שבעוד שלוש מאות שנה ישכחו לצאצאיו את העובדה הזו, והם ייטמעו בתוך העם היהודי לבלי היכר? אי אפשר לדעת. צריך לחכות שלוש מאות שנה ולהיווכח. מי שיש לו סבלנות של שלוש מאות שנה, ואומץ לב לדורות, שינסה את הדרך הרפורמית, שינסה חידושים אחרים, אולי זה יעבוד. רק אל תעשו את הניסויים שלכם על הגב של אחרים, שלא יודעים לאיזה מסדרון ארוך אתם מכניסים אותם ואת בני בניהם.

ועוד דבר אחד ברור לגמרי בתוך הערפל. זה לא ילך בקונצים משפטיים, לא בקפיצות ולא באגודות לזכויות האזרח. לעם יש חוקים אחרים מאשר למדינה, ולא מדובר בזכויות האזרח, אלא באיזושהי תחושת שייכות וזהות לא לגמרי רציונאלית ובלתי ליברלית בעליל. אל תבקשו מהעם להגדיר את המדינה ואל תגררו את המדינה להגדיר את העם. אלה שני מושגים שבאים ממישורים שונים לגמרי. המדינה לא יכולה לתת לך תעודה שאתה יהודי. זה לא התחום שלה.