החיבוק, הדחייה והבלגאן

במסגרת המגמה החדשה שלו, להקפיד להיראות כמי ש"מחבק" את המתנחלים ו"הולך לקראתם", שוקל עתה שרון להחריב עליהם את עולמם שלושה שבועות מאוחר מכפי שתוכנן.

אמונה אלון , י"ב בניסן תשס"ה

אמונה אלון
אמונה אלון
צילום: Hadas Parush/Flash90
במסגרת המגמה החדשה שלו, להקפיד להיראות כמי ש"מחבק" את המתנחלים ו"הולך לקראתם", שוקל עתה שרון להחריב עליהם את עולמם שלושה שבועות מאוחר מכפי שתוכנן. התאריך המקורי אמנם נראה מוצלח יותר: אם בית ראשון ובית שני חרבו בתשעה באב, אין לכאורה יום מתאים יותר גם לחורבן בית שלישי.

אבל שרון שוקד עכשיו על יח"צון תדמיתו החדשה, הכוללת דיווח על "לחלוחית בעינו" כל אימת שהוא עומד מול בני האדם שהוא מתכוון לעקור בלי שום סיבה. לכן הוא הביא שלשום בפני ועדת השרים המצומצמת את הבקשה האנושית, לדחות את העקירה לאמצע אוגוסט ובכך לאפשר לממשלה להתארגן מעט לקראת ההתנתקות ולחפות על המחדל השערורייתי של אי המוכנות שלה למבצע המורכב.

כי בד בבד עם "גילוי" העובדה המפתיעה, שה-25 ביולי נופל השנה בדיוק בתוך ימי "בין המיצרים", נחשף בימים האחרונים גם הבלגאן המוחלט השורר בכל הקשור ליישום תוכנית גירוש היהודים מחוף הנגב: 95 יום לפני התאריך המיועד אין עדיין תשתיות חלופיות לתעסוקה ולימודים למגורשים, לא נחתמו הסדרי פיצויים ואין אפילו תחילת הכנה של מגורים זמניים. לא משונעים לאזור קרוואנים, לא מוכשר שטח להצבת קרוואנים, לא מניחים צנרת ולא נסללות דרכי גישה.

שלא לדבר על כך שארגוני הטרור הפלשתינים, דווקא מיטיבים מאוד להתארגן לקראת הנסיגה הישראלית, בהתחמשות לקראת האינתיפאדה הבאה. ועל כך שצה"ל טרם הספיק לבצר כראוי את היישובים היהודיים סביב רצועת עזה, יישובים שלווים-יחסית שההתנתקות הגאונית תהפוך אותם ליישובי קו עימות על כל המשתמע מכך.

כיוון שברור למדי כי גם שלושה שבועות נוספים לא יספיקו לממשלה כדי לארגן את כל הנ"ל, מוטב לה לקבל את הצעתו ההגיונית של השר ישראל כץ ולדחות את העקירה עד לאחרי החגים, כלומר לתחילת נובמבר. מתנגדי ההצעה החדשה הזאת מאשימים את השר כץ במניעים פוליטיים, וטוענים שהוא מעוניין בדחייה רק מפני שהוא מקווה שאולי בינתיים הפריץ ימות או הכלב ימות וההתנתקות תתבטל.

לאמיתו של דבר הוא מדבר בהיגיון, ודווקא מניעיהם של המתנגדים לדחייה נראים פוליטיים בעליל: אם לא היינו יודעים יותר טוב היינו חושדים שהם מפחדים, מפחדים מאוד, שאולי בינתיים הפריץ ימות או הכלב ימות וההתנתקות תתבטל.

ממה יש להם לחשוש? הרי הסקרים איתם, והחוק עבר לדבריהם בממשלה ובכנסת לפי מיטב ההגינות הדמוקרטית ובלי שמץ שחיתות. ההחלטה המקורית של הממשלה קובעת כי "עד סוף שנת 2005 לא יהיו יהודים ברצועת עזה", והיא תבוצע כהלכתה גם אם העקירה תידחה לחודש דצמבר. וארה"ב אולי תתקשה להשלים עם הדחייה, אבל גם ה"הבנות" איתה אינן סגורות עדיין ואולי עד סוף 2005 יסכים בוש להבטיח לשרון את גושי ההתיישבות.

מדאיג ותמוה, שצעד כה גורלי כמו ההתנתקות תלוי, לדעת התומכים בו, במהירות ביצועו.



המאמר פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".