ששרון לא יניף דגל

יום עצמאותה החמישים ושבע של מדינת ישראל מתקרב, ומי מכם ששב משוט בארץ ומתור בה זיהה מן הסתם את תחושת ההתלבטות הרווחת במחנה הימין.

שמעון כהן , ב' באייר תשס"ה

שמעון כהן
שמעון כהן
צילום: עצמי
יום עצמאותה החמישים ושבע של מדינת ישראל מתקרב, ומי מכם ששב משוט בארץ ומתור בה זיהה מן הסתם את תחושת ההתלבטות הרווחת במחנה הימין. דוגמית קטנה נקרתה בדרכי כשראיתי את פלוני, תושב אחד הישובים בשומרון, תולה דגל כחול לבן גדול על מפתן ביתו, שכנו מלמל מתחת לשפם קוצני וצעיר, כזה של ספירת העומר, "דגל שחור צריך לתלות, לא דגל ישראל". אמר והלך. תולה הדגל מלמל משהו לא ברור ונפנה לעיסוקיו.

תקופת השיח והפולמוס הנוכחית סביב ההתנתקות, כמו גם תקופת הפולמוס של ראשית ימי אוסלו ההזויים, מזמנת לתומכי ההתיישבות התלבטויות לא מועטות המתחזקות בעיקר עם התקרבות ימי הזיכרון והעצמאות. גולת ההתלבטות מתנקזת אצל רבים בדילמת הדגל והם מרימים עיניים חולמות ברקיע התכול וביסורי נפש קוראים: "להניף או לא להניף, זאת השאלה".

רבים ובעיקר במחנה הימין הפוליטי משוכנעים שמוקד זכות קיומה של מדינת ישראל הוא יישוב העם היהודי בארצו. כמעט כל שאר העשייה במסגרת המדינה, הכלכלה, הביטחון, התעשייה ושאר ירקות, כולם הם נגזרות שנועדו לאפשר את יישום המשימה העיקרית הזו – יישוב העם בארצו. כיוון שכך, לא מעטים חשים שלכאורה ברגע בו החליטו רשויות המדינה לנצל את מקור סמכות המדינה כדי לעקור, לגרש ולפנות יהודים מבתיהם, הרי שבעצם היא מיישמת בדיוק את ההיפך מהמשימה העיקרית שלשמה הוקמה המדינה.

המשמעות המיידית בעיני לא מעטים היא פגיעה כמעט אנושה של המדינה בעצם זכותה להתקיים. המסקנה בעיניהם היא ברורה ומיידית – לכאורה, לא ניתן להניף עוד את דיגלה של המדינה ביום חגה, עד שתשוב מדרכיה הרעות לדרך הישר.

הכל לכאורה.

שלא כדרכי, לא אתפתל הפעם בנפתולים מילוליים, ואת התייחסותי לסוגייה אסכם במשפטים אחדים:

שאנחנו לא נניף דגל? ששרון לא יניף דגל!!!

ההתלבטות אם הנפת דגל המדינה עודה ראויה, אם לאו, שוכנת אך ורק לפתחו של מי שהחליט מיוזמתו להתנתק מערכיה הבסיסיים של המדינה ושל הציונות.

לנו, שעודנו דבקים בעקרונות יישוב הארץ ויישום חזון הנביאים כפי שהאמינו בו גם אבותיה הרוחניים של הציונות הכללית, לנו אין כל בעיה. נניף את הדגל כי הוא שייך לנו. אנחנו הם אלה שעודם מחוברים גם לטלית, שכידוע היוותה ההשראה לעיצובו של הדגל הזה. המתנתקים, העוקרים והנסוגים הם שמתנתקים גם מהטלית וגם מהדגל.

הם אלה שצריכים לברר את זהותם והזדהותם עם הדגל והערכים שהוא מייצג. ייתכן וכל שנותר להם הוא להתהדר באותו מנהג משונה והזוי שפשה ברחובות ארצנו ולתלות, דווקא את דגל ארצות הברית על חלונות רכביהם. כך יאה וכך נאה להם, שכן ידוע הוא שעל פי אמונתם קונדוליסה וקרצר הם אלה שבסופו של חשבון מתווים באמת את מהלכי חייהם הפוליטיים והפרטיים.

כיוון שכך, לצד הנפת דגל הכחול לבן במחוזותינו שלנו נשקול לדרוש מהם, להוריד את דגלם שלהם מישיבות הממשלה, ממערכת המשפט, מבנייני התקשורת ומערכות העיתונים וכיוצא באלה. בנימוס נציע להם להחליף את דגל הכחול לבן בכזה בעל פסים וכוכבים.