אני דורש התנצלות מהאלוף נווה

הרשו לי לשגר זר ברכות לבביות לחבורת בעלי האסוציאציות הרחבות, אלה שכל דבר מזכיר להם כל דבר, עד כדי כך שחיילי צה"ל המגוננים על העם היהודי מפני הקמים עליהם לכלותם מזכירים להם את חיילי צבא הרייך השלישי.

שמעון כהן , י"ד באייר תשס"ה

שמעון כהן
שמעון כהן
צילום: עצמי
הרשו לי לשגר זר ברכות לבביות לחבורת בעלי האסוציאציות הרחבות, אלה שכל דבר מזכיר להם כל דבר, עד כדי כך שחיילי צה"ל המגוננים על העם היהודי מפני הקמים עליהם לכלותם מזכירים להם את חיילי צבא הרייך השלישי. חבר חדש מצטרף אליכם, תגבורת משמעותית מכיוון בלתי צפוי.

כולנו זוכרים את זמרת המלחמות יפה ירקוני, שהאמינה שיום יבוא והוא אכן בא, אבל לאחר שהוא בא היא החליטה שהיה אולי ראוי שלא יבוא. כך היא מצאה לנכון לבשר לכולנו שתמונות חיילינו הלוכדים מחבלים, או כאלה החשודים כמחבלים כשידיהם מונפות אל על, במהלך מבצע חומת מגן, מזכירה לה את מראות השואה (הרי ידוע לכל שהיהודים בוורשה ובאושוויץ ניסו לפוצץ מכוניות תופת על ילדים גרמנים שלווים שביקשו לאכול פיצה ברוטב מוסוליני... כולנו זוכרים...).

אנחנו זוכרים גם את חבר הכנסת יוסף טומי לפיד, בשבתו על כס שר המשפטים וסגן ראש הממשלה, לוחץ על בלוטת הזיכרון שלו כשהוא רואה זקנה ערביה ליד בית הרוס, נזכר בסבתו עליה השלום, וחולק עמנו את המערך האסוציאטיבי שלו – הזקנה שהנכד שלה היה מחבל ולכן נהרס ביתו מזכירה לו את סבתו שלו. (הרי ידוע מנהג נאה שהיה לנשים יהודיות להחביא מאחורי דלתות חדריהן מחבלים שיצרו פצצות וזרעו הרס באוטובוסים גרמניים... זה הרי ידוע לכולם).

ובכן לחבורה האסוציאטיביסטים שבראשות יוסף טומי לפיד ויפה ירקוני הצטרף בימים אלה חבר חדש, יהודי יקר, אלוף פיקוד המרכז יאיר נווה. ברכות.

בראיון לכבוד "יום הזיכרון לשואה ולגבורה", שוחחו אלופי צה"ל על השלכות העובדה שמרביתם שייכים לבני הדור השני לניצולי השואה לתפקודם כאלופים. גם כבוד האלוף נווה התבקש לחלוק עם קהל קוראי "ידיעות אחרונות" את תחושותיו כדור שני לניצולים. האלוף קלט, ככל הנראה, מהר מאוד אנה נושבת הרוח ומה ינעם לאנשי העיתון, ומיד פצח בדברי תוכחה לחיילינו, וברוח לפיד סבא וירקוני סבתא אמר: "אתמול במחסום ליד שכם, ראיתי נשים ניגשות למחסום וחיילי צה"ל מכוונים לעברן נשק. זה העביר בי צמרמורת. התמונה של הילד שמכוונים אליו נשק תמיד ברקע שלי".

בהמשך הדברים נותן האלוף דוגמא נוספת לתמונות שמצמררות את נפשו - "כשאני מגיע לגדר ההפרדה ואני רואה ילדים פלשתינים עוברים את הגדר, זה מזכיר לי משהו". נכון, במהלך הדברים הוא מבהיר שגם הוא "יודע שאנחנו לא עומדים במחסומים כי בחרנו בזה. אנחנו עושים זאת מחוסר ברירה, כדי להגן על עצמנו". באמת תודה רבה על ההבנה.

אז מילא כשמדובר ביפה ירקוני, שכזמרת היא מבינה היטב שבלי לייצר כותרות נעימות לאוזן קובעי הטעם הטוב, הרי שהמשך הקריירה שלה לא ימריא אל מעבר לפרסומת לבית אבות כזה או אחר. מילא כשמדובר בטומי לפיד, שכפוליטיקאי גם הוא מודע לערכה של כותרת המותירה את שמו צרוב בתודעה הציבורית. מבלעדיה הרי בתוך זמן קצר ישאלו: "טומי מי"? אז עם דברי זמרת או פוליטיקאי אפשר לחיות. לכעוס, לרטון, לנוע באי נוחות על הכיסא, אבל עדיין לספוג ולהמשיך לחיות. אבל מה לאלוף בצה"ל ולאמירות מהסוג הזה? לא ברור.

האלוף נווה הרי יודע טוב מכולנו שחיילינו שבמחסומים מצאו רובי קלצ'ניקוב בעגלות תינוק, מטעני חבלה בכרס מדומה של בחורה שהתחזתה כהרה, כדורי רובה בסוליות נעליים, אקדחים בילקוטי בית ספר, מחבלים מתחת לרעלות של נשים אדוקות, ועוד ועוד, אירועים שבהם תחת המסתור האזרחי התמים ביותר שניתן היה לדמיין הסתירו המחבלים מזימות רצח וטרור.

אז מה מדרדר את כבוד האלוף (אלוף!!!) לרמז על השוואה בין חיילי צה"ל, המבקשים להתגונן מכל אפשרות שעשויה לסכן אותם ואותנו, לבין חיילי הצבא הגרמני ב"מלחמת העולם השנייה"? (אני חייב להודות, ידי רעדה כשהקלדתי את המשפט האחרון) האם זהו הצורך להמציא שואה כדי להפוך ללוחם חופש נגדה? או שאולי מדובר במשפט שנפלט בלי להתכוון לאלוף בשעת לילה מאוחרת מתוך העייפות המצטברת בשל קוצר רוח ועבודה קשה? או אולי סיבה אחרת?

האמת היא שזה ממש לא משנה. תוצאת הכתבה האמורה ב"ידיעות אחרונות" היא שכעת אנחנו תקועים כאן עם הציטוט הזה של אחד מבכירי "צבא ההגנה לישראל", ונדמה לי שהוא חייב לענות על כמה שאלות:

מה בדיוק אומרת האמירה שלך, אדוני האלוף נווה, לחיילים שבמחסום? שמהיום יחדלו מלהתגונן מכל סכנה שמכין להם האויב ההופך יותר ויותר מתוחכם מיום ליום?

שכדאי להם לדעת שכשהם עושים את העבודה המתישה והשוחקת בחום ובגשם במחסומים, אין מאחוריהם גיבוי מצידו של הדרג המכריע בצה"ל?

שצודקות המפגינות ההן ממחסום "תעיוש" כשהן מכנות אותם פושעי מלחמה? שאולי אתה מעדיף שהם יודיעו לך שהם לא מסוגלים להישאר במחסום הזה כי הוא מזכיר גם להם משהו, וילכו להם כשהם משאירים את המחסום פרוץ ומיותם?

ומה בדיוק אומרת האמירה שלך, אדוני האלוף נווה, לעולם האורב לפתחנו? שהם צדקו כשתקפו אותנו מעל כל במה מול כל מצלמה ובפני כל קהל? שהנה, אפילו אלוף בצה"ל מודה שאנחנו מתנהגים כקלגסים ומזכירים אפילו את הנאצים? שצודקת הטענה שהעולם חייב לשגר לכאן כוחות צבאיים בינלאומיים כדי להשכין סדר בין חיילים שמכוונים נשק לעבר נשים חפות מפשע לבין אוכלוסייה שקטה ושלווה?

ומה בדיוק אומרת האמירה שלך אדוני האלוף נווה לך עצמך? שאתה משרת בצבא דורסני? צבא נטול מוסר? למה אתה לא מניח את הדרגות על השולחן ואומר "אני בצבא שכזה לא יכול לשרת", והולך לגדל גרניום בחצר ביתך? וכשכך אתה מהרהר על חיילי המחסום כיצד אתה מגדיר את הפקודות למפקדיהם של החיילים הללו? מתוך איזו אמונה?

נכון, אדוני אלוף פיקוד המרכז יאיר נווה, אתה איש עתיר קרבות והקרבה. את מיטב שנותיך הרי נתת ועודך נותן למען העם והמולדת, ואני בסך הכל סמ"ר פשוט במילואים. אבל אבקש בקשה אחת בכל זאת. בקשה בשמי ובשם עוד עשרות אלפי חיילי מילואים, שראו ורואים מדי בוקר, בשעותיו מוקדמות, במחסומי יהודה ושומרון עשרות פלשתינים שתובעים בתוקף לאפשר להם מעבר מהיר לעמל יומם.
זאת תוך כדי קבלת הודעה במכשיר הקשר שיש התראה חמורה לחדירה של מחבל או מחבלת דרך אחד המחסומים בסביבה...

בשמי ובשם מי שישב במחסום בשעת לילה מאוחרת, כשאפילו ציפורי הלילה הליליות נרדמו בטרנזיסטור הקטן שעל הבטונדה האפורה, ויחד עם שלושת חבריו צפה בחשש אל מטע הזיתים שממול, כשברור שבכל רגע נתון יכול מחבל חמוש להתקרב בחסות העצים עד למרחק של שמונה מטרים. מהמרחק הזה, אני והוא יודעים שהוא לא יפספס... אבל איש לא יעז לדרוש להוריד שורה אחרת או שתיים של עצים...

בשמי ובשם מי שאחרי שמונה שעות מתישות במחסום, ספר את הדקות עד לסיום המשמרת, אבל בדיוק אז הודיעו שיש הקפצה כי הגיע דיווח שדמות חשודה נראתה ליד גדר אחד הישובים והמחליפים שלנו הוזעקו למקום. "נקווה שנוכל להחליף אתכם בשעתיים-שלוש הקרובות. אל תטרידו אותנו עוד בעניין החלפת המשמרות. אנחנו עסוקים", זו הבשורה הטובה ביותר שיכולים היו לשמוע בקשר. בדיוק אז, מבין סדקי העפעפיים המשוועים למנוחה הם רואים חבורת ילדי בית ספר מתקרבת אלינו בקללות, גידופים וזריקות אבנים...

ניתן להפליג ולהוסיף תיאורים אין ספור, אבל נדמה לי שאין צורך בכך. אתה, האלוף נווה, הרי מכיר את המציאות טוב בהרבה ממני.

בשם כל אותם מילואימניקים (וחיילי סדיר) שלא מינו אותי להיות דוברם, אני חושב שמגיעה לי, ולנו התנצלות, או לפחות הבהרה. פגעת בנו, חיילי המחסומים הפשוטים. אלה שעל כתפיהם אין דרגות אלא רק מעמסת מטלות אינסופית. פגעת בנו שכשרמזת שהמחסומים שלנו "מזכירים לך משהו...".

נדמה לי שככל שההבהרה או אפילו ההתנצלות הזו תגיע מוקדם יותר, ייטב. פרקליטים אירופיים, כך נדמה לי, תרגמו כבר את דבריך והם יתווספו כנספח מיוחד בעתירה הבאה שלהם לבית הדין בהאג תחת הכותרת: "הודאת הקצונה הבכירים בצה"ל".