"בלתי מספיק" בהנהגה

היו זמנים שבהם לימור לבנת דווקא הסתמנה, בעיני רבים, כמועמדת ראויה לראשות הממשלה. הרושם היה שהיא פוליטיקאית ישרה ואמיצה, בעלת משנה אידיאולוגית סדורה ודבקות במטרה.

אמונה אלון , כ' באייר תשס"ה

אמונה אלון
אמונה אלון
צילום: Hadas Parush/Flash90
היו זמנים שבהם לימור לבנת דווקא הסתמנה, בעיני רבים, כמועמדת ראויה לראשות הממשלה. הרושם היה שהיא פוליטיקאית ישרה ואמיצה, בעלת משנה אידיאולוגית סדורה ודבקות במטרה. אפילו הקשיחות המפורסמת הובאה בחשבון כאחד מכישורי המנהיגות החשובים, שלבנת ניחנה בהם לכאורה מאז תחילת דרכה הציבורית.

מבין המתחרים על כס יו"ר הליכוד הבא היא בלטה לטובה, ובמחנה הלאומי תלו בה תקוות. לתואר האפשרי "ראש הממשלה לימור לבנת" היה צליל מרענן, גם מפני שמדובר באישה הישראלית הראשונה המוזכרת בקשר לתפקיד הרם והכבד הזה מאז גולדה מאיר. לא צריך להיות פמיניסט כדי לקוות שראש ממשלה אישה תאציל על הפוליטיקה הישראלית קורטוב של תבונה נשית שחסרה שם מאוד, ותעשה ב"מטבחון" סדר שרק נשים יודעות לעשות.

רבים כבר ראו בעיני רוחם את מפגש ראש הממשלה לבנת עם נשיאת ארה"ב הילרי קלינטון, והרשו לעצמם להאמין שתוצאותיו יהיו טובות לישראל ולעולם מאלה של מפגשי המנהיגים הגברים.

למרבה הצער, דומה שבשבוע האחרון הדיחה את עצמה שרת החינוך סופית מן המועמדות הנכספת. היא איבדה את אמונם של רבים מחסידיה עוד כשהצטרפה למורדי הליכוד המתכחשים למצע הליכוד ולרצון מתפקדיו ומצביעיו והעדיפה על פניהם, כמו חבריה-יריביה נתניהו, כץ, שלום והנגבי, את מצע חוות השקמים ואת רצון ראש הממשלה שרון.

היא נכשלה בתככנות נבובה עוד כשבזה לנאמני ארץ-ישראל שבמרכז תנועתה, בטענה שהם "לא ליכודניקים אמיתיים". והיא הפגינה חוסר יושר והעדר עקביות עוד כאשר התנתה את תמיכתה ב"תוכנית ההתנתקות" בכך שהנסיגה מרצועת עזה תהיה מדורגת ומחולקת לשלבים זהירים, ואחר-כך ויתרה על התנאי הזה כדי לא להצטרך חלילה להתפטר מן הממשלה ולוותר על הרפורמה-בחינוך היקרה לה כל-כך. אבל אם עד עכשיו היא עוד הצליחה לשמור על חזות מצליחנית, באה פרשיית פיטורי המורים וזיכתה אותה בציון "בלתי מספיק" בהנהגה.

בתשובה לשאלה בראיון אינטרנט על שאיפותיה הפוליטיות אמרה פעם לבנת בביטחון אופייני: "אני לחלוטין רואה עצמי מתמודדת על ראשות הממשלה לאחר עידן שרון. אני מאמינה, שאישה כראש ממשלה יכולה לעשות זאת טוב יותר". עכשיו מתברר כי במילים "לעשות זאת" היא התכוונה כנראה בעיקר למניפולציות פוליטיות, לניפוח אגו ולהתנשאות כלפי הציבור, וכי היא אכן עושה כל זאת טוב יותר ממרבית עמיתיה הגברים.

מרוב כוחנות והתנשאות קברה כנראה לבנת לא רק את עתידה הפוליטי, אלא גם את הסיכוי לחולל סוף סוף רפורמה של ממש בחינוך הישראלי. הכל מודעים למצבה המביך של מערכת החינוך, לשפל במעמד המורים, לבזבזנות ולרשלנות ארוכי השנים ולצורך הדחוף בייעול ובהבראה, אך נראה שטיפולה של לבנת בנושא הרגיש רק החמיר את מצבו עוד יותר.

דומה כי ההתעקשות להישאר בממשלת ההתנתקות עושה רק רע גם לקריירות הפוליטיות של נתניהו, כץ, שלום והנגבי, וכי מוטב היה להם לו נהגו ביושר והתפטרו מבעוד מועד.



המאמר פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".