דמוקרטיה ללא אחריות

בעסקים כאשר המנהלים טועים, הרווחים יורדים, בעלי העסק דורשים שינויים. כאשר המנהלים מודים בטעויותיהם, יש להם סיכוי לשרוד ולהחזיר את החברה לדרך המלך.

פרופ' ג'רלד פרמן , כ"ב באייר תשס"ה

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
בעסקים כאשר המנהלים טועים, הרווחים יורדים, בעלי העסק דורשים שינויים. כאשר המנהלים מודים בטעויותיהם, יש להם סיכוי לשרוד ולהחזיר את החברה לדרך המלך. ללא הכרה, לקיחת אחריות, אין להם הרבה סיכוי לכך וגם להתקדם היטב בחברות אחרות.

בפוליטיקה הישראלית ככלל, זה לא קורה. פוליטיקאים "לא עושים טעויות", לא מודים על טעויות ולא לוקחים אחריות. הם בדרך כלל ממשיכים בדרכם ללא שינויים מהותיים. פוליטיקאים שדרכיהם הרסו חיי אלפים ממשיכים לנהל ענייני הציבור כאילו אין עליהם כתם של כישלון.

הדוגמא הקלאסית לחוסר לקיחת אחריות היא תוכנית אוסלו. בשקר ובמרמה ערפאת הצליח להקים מדינה פלשתינית פרועה מערבה מהירדן, להשיב אלפי פליטים, לבנות צבא, להרוג ולפצוע אלפי יהודים, לחנך דור להתמסר למשימתו, להעמיק את הקרע בישראל... האחראים להצלחותיו הם בהנהגת ישראל היום. הם לא לקחו אחריות על מעשיהם אתמול. הם מתוארים כאנשי שלום אמיתיים. היום הם מתכננים במסגרת של "אוסלו משופרת" - חד צדדית (ללא התחשבות במעשי הפלשתינים) גירוש מאות אלפי יהודים, שיקום הצבא הפלשתיני....

באווירה זאת, קל לשרון לאמץ את דרכו של השמאל ולחוקק חוק בתמיכת השמאל וערביי ישראל (מחנה אוסלו) בניגוד למחנה שהרים אותו ושאת דגלו הוא הרים בבחירות.

הלקח ממעשי שרון הוא שהשקר והמרמה מצליחים והדמוקרטיה מפסידה. הלקח מכישלון אוסלו הוא שאם תוכנית גירוש המוני יהודים, הקמת פלשתין ביש"ע..., לא תצליח אלא תגרום לרצח אלפי יהודים נוספים, שרון יכול להניח שכמו קודמיו, לא יצטרך לתת את הדין ולשאת באחריות.

אין לקבל מציאות זאת כדבר שאי אפשר לתקנו. בישראל אפשר עדיין למצוא מנהיגים שכבודם, אישיותם, נפשם, לא מרשה להם להשתמש בשקר ומרמה ולהתחמק מאחריות על מעשיהם.