משהו רע קורה להתנתקות

האם חסימות הכבישים עוזרות או מזיקות למאבק? את הויכוח בשאלה הזו הכריע השבוע העיתון מעריב.

משה פייגלין , כ"ז באייר תשס"ה

ח"כ משה פייגלין
ח"כ משה פייגלין
צילום: פלאש 90
האם חסימות הכבישים עוזרות או מזיקות למאבק? את הויכוח בשאלה הזו הכריע השבוע העיתון מעריב. ביומן סוף השבוע, תחת הכותרת: "משהו רע קורה להתנתקות", פרסם העיתון כי אחוז התמיכה בתוכנית ההתנתקות ירד לשפל שלא היה כמוהו.

מתנגדי החסימות והחוששים מעצבנות הנהגים, ימהרו ודאי להסביר שאילולי החסימות היה אחוז התמיכה יורד עוד יותר. אך כתב מעריב, אורי רוזן, שאינו חשוד חלילה בהתנגדות להתנתקות, או בתמיכה בחוסמי הכבישים, סובר לגמרי אחרת. רוזן זה, אינו סובל מתסמונת "והיינו בעייננו כחגבים וכן היינו בעיניהם", והוא מפרש את המציאות על פי העובדות. וכך מבכה רוזן את המתרחש:

"משהו רע קורה לתמיכה ב"תוכנית התנתקות". אחרי התאוששות זמנית לפני שבועיים, חוזר לרדת שיעור התומכים בתוכנית, וצולל השבוע לשפל של כל הזמנים, עם 50% בלבד.

מה בעצם קורה פה? נראה שבטווח הקצר, הפעולות האלימות של המתנחלים אומנם פוגעות באהדה הציבורית כלפיהם (כפי שראינו לפני שבועיים, בסקר שנערך 24 שעות אחרי חסימת הכבישים הגדולה, ושבו זינקה התמיכה עד ל- 59%). אך בטווח הארוך, ואחרי שהעצבים נרגעים, הציבור העייף שואל את עצמו למה הוא צריך את הכאב ראש הזה, ומתחיל להתחרט על כל רעיון ההתנתקות.

ואם הדינאמיקה הזאת מזכירה לכם (בהיפוך) את מה שעבר על הציבור הישראלי בשנות האינתיפאדה, שהחלו בהקצנה ימינה והסתיימו במוכנות לויתורים כואבים. אתם לא טועים."

אז מה באמת קורה פה? הרי עשינו כל כך הרבה פעולות שכנוע יפות ונחמדות, אבל רק כשהחלו חסימות הכבישים החל מדד התמיכה הציבורית בהתנתקות לרדת. איך אפשר להסביר את זה? אורי רוזן מסביר שלמעשה יש כאן "מאזן אימה". עשינו לישראלים "אינתיפאדה", ועכשיו הם כבר לא תומכים בהתנתקות כדי לא להסתבך אתנו, המתנחלים. יש בזה משהו, אבל זה חלק קטן מהאמת. כלומר זה נכון שהחסימות הבהירו לציבור הרחב שההתנתקות לא הולכת להיות סרט אימים, שכשימאס הם פשוט יעבירו ערוץ. זה הולך להיות אצלם בבית, בדרך לעבודה, במשרדים ממשלתיים, במסילות הברזל וכדומה. כל זה נכון. אבל יש פה משהו הרבה יותר עמוק.

חסימות הכבישים הבהירו לציבור הישראלי שאנחנו צודקים! תשאלו מה הקשר? אז ככה.

תארו לעצמכם שהשכן ממול מודיע לכם בחגיגיות שבכוונתו להרוג אותך והוא אף נוקב בתאריך. אתה יכול כמובן לצחוק – זו תגובה טבעית בהחלט. אם אתה חושב שהוא רציני, אתה כמובן תנקוט בכל צעדי ההתגוננות האפשריים. אבל יש פעולה אחת שאם תנקוט בה, תוכיח שעצם הרעיון להרוג אותך לגיטימי. וזה רק עניין של שכנוע: מחאה.

אם תנסה להגיש פרחים לעוברי אורח ולהסביר שלהרוג אותך זה לא יפה, תוכיח מעל לכל ספק שיש גם צד שני למטבע, והעניין פתוח למשא ומתן. אם תעשה שרשרת אנושית, תוכיח מעל לכל ספק שיש צדק כלשהו ברעיון שהעלה השכן ממול.

מה שעשו חוסמי הכבישים זה דבר מאוד פשוט. הם החזירו לנו את הצדק. עכשיו, אפשר וצריך גם להסביר ולשכנע. עכשיו זה גם עובד.