הם לחוצים

בימים עגומים אלה, אפשר לשאוב פירור קטן של עידוד מהישיבה המבוהלת של ועדת השרים להתנתקות, שכינס שרון ביום רביעי בבוקר, באופן שנראה יותר דומה למסיבת עיתונאים מאולתרת מאשר לדיון רציני.

אורי אליצור , ו' בסיון תשס"ה

אורי אליצור
אורי אליצור
באדיבות המשפחה
בימים עגומים אלה, אפשר לשאוב פירור קטן של עידוד מהישיבה המבוהלת של ועדת השרים להתנתקות, שכינס שרון ביום רביעי בבוקר, באופן שנראה יותר דומה למסיבת עיתונאים מאולתרת מאשר לדיון רציני. "יש פתרונות", דקלם ראש הממשלה את המנטרה שכתב לו אייל ארד או ראובן אדלר, "יש פתרון לכל מתיישב. אני חוזר ואומר, יש פתרון לכל מתיישב. לא נכון שאין פתרונות. יש פתרונות". וכל יש, ככל שחזר על עצמו שוב ושוב, כך נשמע יותר כמו אין. על הטענה שאין פתרונות, שנשמעה לפני שבועיים שלושה מפי שרון עצמו, אמר ראש הממשלה שהיא הסתה חסרת רסן, שמנהלים נגדו גורמים פוליטיים שמתנגדים להתנתקות.

אם שרון כל כך לחוץ, מנקר בי האופטימיסט הקטן הבלתי נראה, אולי הוא כבר לא כל כך בטוח שהוא הולך לעשות את זה. עוד סימן של היסטריה ואיבוד הצפון הייתה ההצעה הסובייטית להפעיל את חוק הנוער נגד ההורים של הקטינים שבמעצר ולהוציא את הילדים מחזקתם. כאילו אפשר "לקחת" נערה בת 15 ולמסור אותה לאימוץ נגד רצונה. מה, יקשרו אותה בשרשרת להורים המאמצים? או אולי הכוונה היא לכלוא אותה במוסד סגור לחינוך מחדש? סטלין היה אוהב את זה.

לא נרשמים לגירוש

מה הלחיץ כל כך את ממסד ההתנתקות? לדעתי שני דברים: ראשית כמובן הסקרים, שמורים על ירידה מתמדת של התמיכה הציבורית בהתנתקות, והשבוע לראשונה אל מתחת לקו החמישים אחוז. ושנית, עמידת הגבורה של המתיישבים בגוש קטיף, שלא באים להירשם אצל יונתן בשיא. החוק המביש שחוקקה הכנסת בהשראת שרון, מאיים על כל אחד מהם שאם לא ימהר להירשם לגירוש, הוא יאבד עשרות אלפי שקלים של פיצויים (ויותר), והם יודעים את זה ולא באים.

את שתי התופעות לא קל להסביר. בגוש קטיף לא יושבים משיחיסטים הוזי הזיות. זו אוכלוסיה של מושבניקים ממוסדים, חלקם הגדול בני מושבים ועיירות בנגב, שלא היו בסבסטיה ולא גדלו בחברון. אנשים שבנו בית ומשק בשלושים שנה של עבודה קשה, אנשים שמילדותם למדו לא לזלזל בשקל ולא לשגות באשליות. אנשים שעושים מילואים ומשלמים מיסים, ומייצאים לרחבי העולם 15 אחוז מהתוצרת החקלאית של ישראל בהיקף של עשרות מיליוני דולרים לשנה.

איך קורה, שואל שרון את עצמו, שהאנשים האלה לא קוראים את המפה, ולא מבינים שאין להם ברירה אלא להתפנות בשקט? ולמה לעזאזל בדיוק עכשיו צונחת ההתנתקות בסקרים? לא שצה"ל לא מסוגל לפנות בכוח את כל האלפים שחיים שם. הוא מסוגל, אבל לא זה מה שתוכנן. חשבנו שיהיו כמה עשרות או מאות שנצטרך לגרור בכוח. אבל שמונת אלפים אנשים, עם הזקנים והנשים והילדים, וכל הבכי והאכזריות? זה משנה לגמרי את התמונה. זה אפשרי אבל אולי כבר לא כדאי, למי שרוצה לשרוד בשלטון גם אחרי זה.

טעו בהסבר

וכאשר מתרחשות בו זמנית שתי תופעות בלתי מוסברות, יש נטייה מאוד אנושית לחפש להן הסבר אחד. על פי התגובות של שרון, על פי המנטרות ששיננו לו היועצים, נראה די ברור שההסבר שהם נותנים לשני הכישלונות הוא זה: הציבור מפסיק לתמוך בהתנתקות כי הוא מזהה בטלנות וחוסר מוכנות. הוא רואה בטלוויזיה ששום דבר לא מוכן, שאין תשובות לשאלות הכי פשוטות, והוא מתחיל לשאול את עצמו אם זה לא מעיד על כך שכל העסק הוא בעצם שליפה מהמותן, דבר שלא חשבו עליו מספיק. ומאותה סיבה עצמה המתיישבים לא באים לקבל את הפיצויים ולהתפנות מרצון. הם מרגישים שאין עם מי לדבר ואין שום פתרון רציני.

מה לעשות? לדבר. התקשורת הישראלית בעידן ההתנתקות מתמסרת בקלות. צריך ללכת אליה ולהגיד יש פתרונות יש פתרונות יש פתרונות. יש לה שמיעה טובה, אחרי זמן די קצר היא תלמד את הפזמון ותזמזם אותו בעצמה. כבר ניסינו את זה במשברים קודמים, וזה תמיד עובד.

אבל הפעם נראה לי שזה לא יעבוד, וכך נראה לי שנראה גם לשרון, ומכאן הלחץ במערכת. וזה לא יעבוד כי הם טעו בהסבר. גם אני חושב שהצניחה בסקרים והכישלון של יונתן בשיא, שלא מצליח להביא את המתיישבים לעזוב, נובעים ממקור אחד: קוראים לו אמונה. אנשים מפסיקים לתמוך בהתנתקות כי הם רואים את הנערים והנערות שנאבקים נגדה בכביש ושהולכים בראש זקוף לבית הסוהר. הם רואים את הסרטים הכתומים שהולכים ומתרבים בכבישים, גם בצפון תל אביב, והם רואים את המתיישבים שלא מתפתים ולא נשברים וממשיכים להאמין שיכול להיות שהחורבן הזה לא יתרחש.

אני לא בטוח שהיועצים האסטרטגיים של שרון שמעו על האמונה והמסירות ככוחות שוק אדירים. אולי לא מלמדים את זה בבתי הספר לפרסום ושיווק. אבל שרון עצמו מכיר את הכוחות הסוחפים האלה, והוא יודע שהם עכשיו נגדו.