הקסם פג

חוצות תל-אביב התמלאו שוב בשלטי הענק: "שרון העם איתך, תמשיך". לפעמים באמת אין טוב מלחזור על הסיסמה הישנה, אבל לפעמים זה נראה פתטי כמו קשישה שמתעקשת להמשיך ללבוש בגדים של נערה.

אורי אליצור , י"ב בסיון תשס"ה

אורי אליצור
אורי אליצור
באדיבות המשפחה
חוצות תל-אביב התמלאו שוב בשלטי הענק: "שרון העם איתך, תמשיך". לפעמים באמת אין טוב מלחזור על הסיסמה הישנה, אבל לפעמים זה נראה פתטי כמו קשישה שמתעקשת להמשיך ללבוש בגדים של נערה, והם רק מבליטים את הגיל והקמטים והכבדות והבדידות.

העם כבר לא איתך שרון, העם מניף סרטים כתומים. מאה כתומים על כל כחול, ולא רק בירושלים הימנית, או בדרום שאחרי ההתנתקות הולך להיות ארץ הקטיושות והפיגועים. העם מצביע נגד שרון ברחוב וגם בכנסת, וגם עטיפת הפשתן התקשורתית כבר לא לגמרי מגינה על האתרוג. יכול להיות שהדנקנרים למיניהם לא התכוונו מלכתחילה שזה יגיע עד למעלה, לפחות לא לפני ההתנתקות, אבל הרבה פעמים התקשורת מובילה את דעת הקהל כמו מקל של עיוור או כמו כלב ברצועה. היא רצה קדימה לגשש או לרחרח את הדרך, אבל היא לא באמת מחליטה לאן הולכים.

שנה ומשהו אחרי שרעיון ההתנתקות הוריד מהכותרות באבחת חרב גאונית את הפרשיות ואת השחיתות, נראה שהקסם פג, וחזרנו לנקודת ההתחלה. הבדיחה הישנה אומרת שמה ששומר על שרון הוא העובדה שיש לו מזוזה בדלת הכניסה ומזוז בדלת היציאה. כדאי לבדוק את המזוזות מפעם לפעם, בייחוד כשיש צרות, ושרון בצרות צרורות. השחיתות חוזרת לכותרות, הוא תלוי בחסדי מפלגת העבודה, והיא אומרת לו כמעט במפורש: ניתן לך לעשות את הצעד הראשון ואחר כך תהיה שבוי שלנו. או שתמשיך מהתנתקות להתנתקות ומעקירה לעקירה עד שתפרק הכל, או שנפיל אותך ברגע הכי נוח לנו והכי גרוע לליכוד.

דרמה בעבודה

כבר עכשיו הממשלה לא נופלת רק בזכות תרגילי קרטוע שבהם פעם היא עומדת (בקושי) נגד מורדי הליכוד בעזרת הקולות של השמאל והערבים, ופעם היא עומדת נגד השמאל והערבים בעזרת הקולות של מורדי הליכוד. היא מצליחה איכשהו לקפץ מרגל לרגל אבל כל הזמן עומדת על רגל אחת. ברור שזה לא יכול להחזיק מעמד הרבה זמן, וכמו שאמר היו"ר רובי ריבלין, במצב כזה אלמלא ההתנתקות הכנסת כבר הייתה מתפזרת בהסכמה בין הליכוד והעבודה.

למפלגת העבודה זה מצב נהדר, היא בעצם בשלטון וכל המפתחות בידיה. היא תחליט מתי טוב שהממשלה הזו תמשיך לכהן ומתי הרגע הנכון לפרק אותה. היא מקבלת משרון את חורבן הישובים בגוש קטיף על מגש של כסף, והיא מתארגנת בינתיים בתוך עצמה. וגם כאן כדאי לשים לב למקל של העיוור, לתופי הטם טם העמומים של התקשורת, שכאילו קולטים איזו בשורה רחוקה.

לכאורה זו מפלגה בינונית ומטה, שמנהלת מאבק פנימי לא מאוד מעניין על תפקיד ראש האופוזיציה הבא, ואולי רק ראש האופוזיציה שאחרי הבא, בהנחה שמי שייבחר תחילה יהיה שמעון פרס. ובכל זאת פתאום המדינה כאילו משתתקת ומקשיבה להתגעשות היצרים שם במשולש פרס- פרץ- ברק, פתאום יש הפתעות בסקרים, פתאום יש הרגשה של דרמה גדולה. היא לא מלאכותית, זו לא המצאה של התקשורת בשביל למכור עיתונים. באמת מחממים שם מנועים לקראת המראה, נלחמים שם ברצינות על תפקיד ראש הממשלה.

ההתנתקות הפסידה

וזה לא מפני שאהוד ברק או עמיר פרץ הם בשורה חדשה ומלהיבה, אלא מפני שאריאל שרון הביא את הליכוד לדרך ללא מוצא. בעצם "מושחתים נמאסתם" היא סיסמה מניפולטיבית שאפשר לנופף בה תמיד, אבל היא לא תופסת עד שיש ריח של תבוסה באוויר. ויש עכשיו באוויר ריח חריף של תבוסת שרון. הסרטים הכתומים הם עדיין לא משאל עם ולא בחירות. גם לא ראינו עדיין סקר שמראה רוב למתנגדי ההתנתקות, אבל לא צריך חושים מחודדים במיוחד כדי לקלוט שההתנתקות איבדה את העם.

הפער בסקרים, ההפרש בין התומכים והמתנגדים, הוא הנתון המעניין, והוא הצטמצם מרמה של 30 – 40 אחוז ל-10%. זה אומר רוב נגד ההתנתקות בציבור היהודי, ורוב מובהק מאוד בימין ובמרכז המפה.

ההתנתקות כבר הפסידה

לשרון אישית אין ברירה. הוא הימר על ההתנתקות ושם עליה את כל הקופה. הוא לא יכול להגיד עכשיו סליחה טעיתי. אבל הליכוד לא השתתף בהימור הזה והוא לא חייב ללכת עם שרון לתבוסה. הליכוד היה נגד ההתנתקות, בכל ההצבעות בכל המוסדות מהלשכה דרך המרכז והסיעה ועד משאל המתפקדים.

הליכוד יכול במצפון נקי ובלב שלם להתנער משרון ומהנוסחה השגויה שלו, להישאר בשלטון ולנצח בבחירות. הוא לא צריך לומר סליחה טעיתי. להיפך הליכוד יכול לומר אתה רואה, הזהרתי אותך. כדי להציל את עצמו שנייה לפני שהוא טובע בבוץ של תבוסה שהוא בכלל לא אשם בה, הליכוד לא צריך הרבה יותר מאשר רגע אחד של אומץ ושל אי נעימות. השאלה היא אם יש שם מישהו שמסוגל לרגע של אומץ.