דת ההתנתקות וגלגוליה

דת ההתנתקות לא נולדה בשעה שמקורבי שרון הציעו לו לפתוח במהלך מדיני-דרמטי, אשר יסיט ממנו את אש כתב-האישום אותו הכינה הפרקליטה דאז עדנה ארבל...

ד"ר רעיה אפשטיין , ט"ז בסיון תשס"ה

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
הגלגול הבולשביקי

דת ההתנתקות לא נולדה בשעה שמקורבי שרון הציעו לו לפתוח במהלך מדיני-דרמטי, אשר יסיט ממנו את אש כתב-האישום אותו הכינה הפרקליטה דאז עדנה ארבל; היא לא נבנתה בחגיגות עסקני קזינו יריחו לרגל עלייתו של אריק לשלטון ; היא אף לא הומצאה בימי אוסלו. עוד טרם הוקמה מדינת ישראל הכירוה ברוסיה – הן בימי המהפכה הבולשביקית, שיהודים נטלו בה חלק ניכר, והן בימים המאוחרים יותר של 'יבסקציה'.

הוגה-דעות רוסי, סרגי בולגקוב, טען כי החרבת התרבות הנוצרית ברוסיה וחילול קודשי הכנסייה הפראווסלבית נעשו בידי מהפכנים יהודים ולא-יהודים, בצוותא. אלא שהמהפכנים-היהודים נהגו באכזריות יתירה דווקא כלפי דתם מאתמול. את הסיבה לכך הוא ראה כנובעת מעצם טבעם היהודי. אותם מהפכנים אמנם פנו עורף ליהדותם, אך הדתיות נותרה בדמם. יהודים, אומר בולגקוב, אינם מסוגלים שלא להאמין. בנויים הם כך שהם חייבים למסור נפשם למען משהו. אם הם עוזבים את דתם ותורתם, הם מוצאים להם "אלוקים" חדש ו"תורה" אחרת - תחליף הולם בו יוכלו לדבוק בכל מאודם, להתמסר לו בכל נפשם, להאמין בו אמונה שלימה. כך התמסרו הבולשביקים היהודים ברוסיה למרכסיזם, אשר אף אותו הגה בתור דת חילונית חלופית, אנטי-דתית ואנטי-יהודית גם יחד. אותו מרכס היה נכדו של רב בקהילת יהודי גרמניה, שרחש שנאה עמוקה ובלתי נסתרת ליהדות.

הנצרות והגלגול הישראלי

הפרדוקס לכאורה הוא ששורשי הדת החילונית, העוינת את היהדות והנצרות גם יחד, נעוצים בנצרות – ואף זו לידתה בידי יהודים. כל הגרסאות המאוחרות יותר של הדת החילונית-היהודית, כולל גרסתה הישראלית מתחילת קיומה ועד ימינו, הינן מעין העתק מן הנצרות. כנצרות בשעתה, עליה הכריזו שהיא "ישראל הקדושה החדשה" אשר באה להחליף את "ישראל הקדושה הישנה", כך גם הדת האנטי-דתית הישראלית, המתיימרת להחליף את היהדות בישראליות ולהמיר את היהודים הישנים לטובתה. כמו שהנצרות באה לבטל את ייחודו וייחודיותו של העם היהודי, דבר שבא לידי ביטוי בהכרזתה כי אין עוד הבדל בין יהודי ורומי, וכולם ייטמעו מעתה באנושות אחידה אחת, כך באה כנסיית הישראלים החדשים בימינו לבטל את "הבדלנות" של היהדות הישנה, הפרימיטיבית בעיניה, על מנת לשלב את הישראלים בעולם "הנאור", בו אין עוד הבדל בין אומות, עמים וגזעים.

לא כל החילונים שונאי היהדות הם

טעות גדולה היא לזהות את הדת החילונית עם חילוניות שאינה דתית, חילוניות שהיא נייטרלית מבחינה אמונית. חילוניות נייטרלית שאינה אידיאולוגית, אינה רעיונית-ערכית ואינה משיחית-דתית אלא היא פרי מאתיים שנות אמנציפציה והתבוללות. לאחר שדורות שלמים של יהודים נולדו, גדלו וחונכו כך, אי-אפשר לצפות שכל היהודים במדינת ישראל יהיו דתיים בלבד, אף אין לראותם כמקשה אחת.

דת הבריחה מן היהדות

לעומת זאת, הדת החילונית רחוקה מאוד מנייטרליות. חסידיה הקנאים של דת זו, על גלגוליה השונים, מנהלים מלחמות "קודש" נגד כל הדתות המקוריות. כך גם חסידיה היהודים, אף כי יותר מכל מתמקדים הם במלחמתם נגד היהדות. ליהודים אלה מניע מיוחד – רצונם לברוח מהשתייכותם לעם נרדף, עם בודד וייחודי, עם אחריות אדירה המוטלת עליו מידי ריבון עולם. עם אשר לעולם מוצב בפני הבחירה בין נאמנות לייעודו לבין בריחה ממנו. אין פלא שבריחה זאת מוצאת את פתרונה ביצירת דתות אוניברסליות, המטשטשות ומוחקות את ההבדלים בין האומות והלאומים. תוך כדי כך הן אף מוחקות את העם היהודי, הייחודי, הפרטיקולרי, וממוססות אותו בתוך "אנושות" מופשטת ואחידה.

שורשיה האנטישמיים של דת ההתנתקות

גרסתה הראשונה של הדת החילונית אינה במהדורתה היהודית, אלא במאה ה-18, בצרפת שלפני המהפיכה. דת זו, שדגלה באנטי-דתיות, הוקמה לצורך מלחמה בכנסייה הקתולית וכונתה על-ידי מייסדיה בשם "הדת האזרחית". ז'אן ז'אק רוסו, אחד מאבותיה, מצא דרך יעילה לפתור את בעיית אלה שלא היו מוכנים להצטרף אליה: הוא ראה הכרח לעצמו לדרוש עונש מוות לכל מי שכופר בה. הדת "הנאורה והמתקדמת" הזאת, שהכשירה את הקרקע לקראת הגיליוטינות היעקוביניות, שפעלו גם הן (כמו, בעתיד לבוא, הגולאגים של סטאלין) ככלי לבניית גן-העדן עלי אדמות – היתה אף היא אנטישמית. חוקרים רבים רואים באנטישמיות זו מקור לאנטישמיות המאוחרת יותר של הנאצים. "מי שהניח את התשתית לאנטישמיות החילונית המודרנית היה וולטייר, העיתונאי הגדול של תנועת ה'נאורות' הצרפתית", מציין פרופ' שלמה אהרונסון (בתוך: "בין חזון לרוויזיה", תשנ"ח, ע' 293). במאמר זה הוא אף מגלה קווי דמיון בין גישה זו לבין הפוסט-ציונות – אותה פוסט-ציונות שהפכה לעמדתה הרשמית של מדינת ישראל עם כפייתה של תוכנית ההתנתקות.

העובדה כי דת זו הינה אנטישמית לא הפריעה מעולם ליהודים הבורחים מיהדותם. נהפוך הוא. הם החלו להצטרף אליה כבר בשלביה המוקדמים, נמשכים לחוסר הזהות שהיא מסמלת, לדרך של הצטרפות לכלל שהיא מציעה. ואותם יהודים אף הצליחו לתפוס, לאחר זמן מה, את תפקידי הכוהנים ומפקדי הצבאות שלה; קרל מרכס ולב טרוצקי הנם רק שניים מרבים-רבים.

דת השחיתות

השפעת דת חילונית מן הדגם של 'יבסקציה' הסובייטית הורגשה במדינת ישראל למן הקמתה ולאורך כל שנות קיומה, אף שהיו תקופות בהן היתה סמויה יותר. אך בשעה שלשלטון כאן עלו שותפי דת נוספת, זו ששורשיה הפעם אינם נוצריים אלא איסלמיים ואשר יודעת לשלב תעשיית רצח יהודים עם השגת רווחים – ניתנה לשלטון הדת החילונית, השלטון הממשי, האמיתי, זה שמעולם לא חדל לשלוט פה – הזדמנות פז לגייס לשירותו את השלטון למראית עין, זה שנבחר באופן דמוקרטי על-ידי רוב הציבור.

כך אינטרס כלכלי, גשמי, פרגמטי ועכשווי לגמרי, התאים עצמו למטרותיה "הקדושות" של דת האנטישמיות מקדמה דנא. וכך נוצרה סימביוזה מכוערת, היודעת להתגבר על השסעים והפערים החברתיים והפוליטיים, התרבותיים והעדתיים, הקורעים את שאר החברה בישראל.

משטר הדת החילונית הסובייטית חינך חלק מן הדתיים-החילונים של ארצנו, אשר למדו ממנו תורות לחימה יעילות נגד היהדות. הן מופעלות אף בימינו, גם אם בצורות משופרות, המותאמות יותר לתנאי המדינה המוכרת כדמוקרטיה היחידה במזה"ת. העולם אוהב את הדמוקרטיה הזאת הרבה יותר מאשר את היהודים אותם היא רודפת, לכן כלל לא מפריעה לו עובדת הפיכתה למשטר טוטליטרי אפל ואכזרי. העולם מודע היטב לעובדה שמדינת ישראל מעולם לא היתה דמוקרטיה נאורה וליברלית. אך הוא מסתיר עובדה זו מהעם היהודי, על מנת שלא להפריע לדת החילונית לרדוף את היהודים, להילחם בהם, להפקיר את דמם ולגרשם מארץ הקדושה.

לסיכום: לבחור בחיים

אולם אנו, היהודים, בעלי ניסיון רב בהתמודדות עם דתות למיניהן אשר קמות נגדנו בכל דור ודור. הדבר היחיד שמנע מאיתנו עד כה מלנצח את הדת החילונית העוינת ,היה שזו לבשה את בגדיה היהודיים. והנה, היטיב ה' עמנו כאשר הקשה את לבם של כוהני הדת הזאת ועשה לנו בכך נס גדול בחשיפת פרצופה האמיתי - היותה דת משיחית פגאנית של התנתקות היהודים מן היהדות. מתפזרים הערפל והטשטוש, ומתגלה לעינינו התהום המפרידה בינה לבין יהדותנו, ולא נותרה לנו אפשרות אלא להישיר מבט אל הנגלה, ולסרב לשקר ולמוות, לטומאת השחיתות הגשמית והרוחנית, לחושך, להתנתקות ולחורבן.

לא נותר לנו אלא לעשות את מה שתורתנו מצווה לנו: "ובחרת בחיים" (דברים ל', י"ט).