הלינץ' נגד מלון "מעוז הים"

ובכן, ראשית נתחיל עם הבשורות הטובות, החשובות מכל: מבצע הגירוש מהמלון הוכיח קבל עולם שבכוחנו למנוע את מימוש תוכנית הגירוש של שרון, אם רק נתארגן בהתאם.

נדיה מטר , כ"ט בסיון תשס"ה

נדיה מטר ויהודית קצובר
נדיה מטר ויהודית קצובר
חזקי ברוך
"אז מה באמת קרה במלון 'מעוז הים'?" שואל כל מי שאני פוגשת.

ובכן, ראשית נתחיל עם הבשורות הטובות, החשובות מכל: מבצע הגירוש מהמלון הוכיח קבל עולם שבכוחנו למנוע את מימוש תוכנית הגירוש של שרון, אם רק נתארגן בהתאם. הרי אם צריך להביא כל כך הרבה כוחות משטרה וצבא כדי לסלק פחות ממאה איש, רובם נערים, אמהות ותינוקות שלא התנגדו כלל, אזי ביום פקודה, כשיהיו בעזרת ה' עשרות אלפי אנשים נחושים בגוש קטיף ובשומרון, כוחות הגירוש פשוט לא יוכלו לבצע את המזימה.

ועכשיו לעובדות: כשמנהלת קל"ע (קליטה לחבל עזה) בראשות דתיה יצחקי, פנתה לבעלי המלון בבקשה לקבל רשות לשפץ ולאכלס את המלון הנטוש והעזוב, וזאת כחלק ממבצע שיפוץ ואכלוס הבתים הנטושים ברחבי הגוש ע"י קל"ע ובעלי המלון הגיבו בהתלהבות. עמותת "וירשתם אותה" של ברוך מרזל ואנוכי כנציגת "מנהלת קל"ע" קיבלנו ייפוי כוח והיינו מוסכמים לכל דבר הקשור באיכלוסו, שיפוצו ותפעולו של המלון.

התנאים במלון היו קשים ביותר. בחודש הראשון גרו במקום משפחות אמיצות מהשומרון ומחברון יחד עם מתנדבים צעירים בלי חשמל ועם רק מעט מים קרים. מנהלת קל"ע טיפלה בכל הקשור לשיפוצים ועמותת "וירשתם אותה" טיפלה בכל הקשור לאוכל. לאט לאט הגיעו יותר ויותר משפחות ורווקים מאזורים שונים בארץ ולמדו לחיות יחד כקהילה מגובשת.

מלכתחילה נודע לנו שכוחות הביטחון זממו להשתלט על המלון כדי למקם את כוחות הגירוש בעמדה כה אסטרטגית , באמצע הגוש עם מעבר לים. הם הציעו הון תועפות לבעלי המלון כדי שאלו יסכימו להשכיר להם את המלון, אך בעלי המלון האמיצים העדיפו להשכיר אותו לנאמני ארץ ישראל ולא לכוחות הגירוש. התיישבותנו החוקית במלון טרפה לשלטון את הקלפים. לא רק שהם כבר לא היו יכולים להקים שם מפקדה, אלא המקום הפך לריכוז של מתנגדים נחושים לתוכנית שרון. כוחות הגירוש הבינו שמבחינה משפטית אין באפשרותם לסלק אותנו משם.

נותרה להם דרך אחת ויחידה: ליזום פרובוקציות ומסע דלגיטימציה נגד תושבי המלון בתקווה שאלו ישמשו להם עילה להשתלט על המלון במחטף ובכוח.

ואמנם הפרובוקציות הגיעו. זה התחיל במוצ"ש לפני שבועיים כשעם ישראל שמע בחדשות ש"פעילי ימין קיצוני מ'מעוז הים' תקפו ערבים מהמואסי ופצעו אותם". לאחר בירור התברר שהאמת הפוכה לחלוטין. קבוצה של כ-10 יהודים, אורחים לשבת, צעדו לכיוון "שירת הים". בדרך תקפו אותם עשרות ערבים באלות ואבנים. ואומנם הסקופ היה ש"בן אדם נשך רוטווילר תוקף", היהודים התגוננו והבריחו את הערבים התוקפים. הצגת הדברים בתקשורת כאילו שהיהודים תקפו את הערבים ולא להיפך, נעשתה במטרה ברורה להכפיש את תושבי המלון.

וזאת הייתה רק ההתחלה. כל יום שמענו על דיווחים שונים ומשונים מהמלון עד שנוצר הרושם כאילו שתושבי המלון ממש מסוכנים. לא עזרו הסיורים שנתנו לתקשורת כדי להראות להם שמה שמעסיק אותנו זה הפעוטון החדש, המטבח, הקמת בית המדרש וערב גבינות ויין להתחברות עם תושבי גוש קטיף. על פי הדיווחים בתקשורת, "מעוז הים" הפך לסכנה מספר אחת במדינת ישראל. כותרות זעקניות בעיתונים דברו על "מצדה של גוש קטיף" בלי שהיה לדבר בסיס במציאות. מי שקרא את העיתונים ושמע חדשות היה יכול לחשוב שב"מעוז הים" מכינים לפחות נשק ביולוגי וכימי, אם לא פצצת אטום.

ואז באה הפרובוקציה שבעקבותיה השתלטו על המלון. הצבא הרס עשרה בתים נטושים הסמוכים לישוב "שירת הים". העילה להריסה הייתה שכוחות הביטחון "פחדו שיהודים ישתלטו על הבתים האלו וימלאו אותם במתנגדי ההתנתקות". זה קרה דווקא ביום של ההלוויה של שני הנערים מדרום הר חברון שנרצחו על ידי טרוריסטים ערבים. במקום שהצבא יתעסק בהריסת בתי המחבלים הערבים שרצחו את הנערים, או ברדיפה אחר משגרי הקסאמים, ממשלת שרון שלחה את הצבא לעשות פרובוקציה נגד המחנה הלאומי ביודעין שעל חילול השם כזה אי אפשר לעבור בשתיקה ויהודים יחזרו למקום כדי לנסות ולהקים מחדש את ההריסות.

מכאן מתחיל הסיפור של "טל ים". עוד באותו לילה הוחלט על ידי פעילי השטח, להקים מחדש את ההריסות של המבנים הנטושים ולקרוא למקום "טל ים" לזכר טלי חטואל, הי"ד. הנוער העדיף להשתלט דווקא על בית נטוש במואסי, במרחק של כמה מאות מטרים משם.

כשהערבים בבית הסמוך התארגנו לפוגרום נגד היהודים, התחילו לזרוק אבנים על נערות יהודיות שצעדו על הכביש ואף פצעו אחת במצח. האם מישהו שידר את התמונות של הילדה היהודיה הפצועה? הצבא היה אמור להתערב, להשליט סדר, ואפילו להוציא את הנערים משם על מנת להגן על חיי היהודים. אך בגלל שהשלטונות היו מעוניינים שהמצב במקום יתדרדר, הצבא עמד מנגד ולא עשה כלום. הנערים הגיבו כפי שכל יהודי אמיתי חייב להגיב במצב כזה: הם התגוננו. בהתלהבות יתר אומנם, אך עדיין מדובר בהתגוננות. אבל בתקשורת שמענו רק ש"יהודים פורעי חוק זורקים אבנים על ערבים מסכנים".

שיא מסע הדלגיטימציה היה ביום ה"לינץ'". בכל כלי התקשורת שידרו תמונות של נערים יהודים התוקפים לכאורה נער ערבי מסכן. עתה, לאחר פרסום התמונה הכוללת באינטרנט, כבר ידוע לכולם שלא היה לינץ' ושה"נער הערבי המסכן" הוא ערבי בן 18 שסיכן את חיי היהודים במקום על ידי זריקת אבנים מופרעת. הפוגע הערבי העיד בעצמו בראיון עם אבי יששכרוב מ"קול ישראל", שהוא נפגע בראשו מקת רובה של חייל. אותו חייל שפעל כך על מנת לעצור את המפגע הערבי, שיש אומרים שהיה לו סכין ביד הכה אותו גם בצלעותיו ובפניו. זאת הייתה הפציעה העיקרית, ורק אח"כ נזרק עליו אבנים שגרמו נזק מישני. כמה שעות לאחר שהוגדר כ"פצוע אנוש" כבר נראה עומד וצוחק עם חבריו והפך בדרך נס לפצוע קל ביותר.

"לינצ'ים'" אמיתיים קרו באותם ימים ממש, במקומות אחרים: פעילי השמאל הקיצוני שהפגינו נגד הגדר פצעו חייל והוציאו לו עין, שוטרי רמת גן שהכו מפגין תמים בברוטאליות ובאכזריות ועינו אותו בברבריות על ידי הכנסת אצבעותיהם לנחיריים שלו ומשיכת ראשו אחורנית כשידיו כבולות וכו'. מסיבות ברורות אירועים אלו לא קיבלו חשיפה תקשורתית כלל.

התמונות המבוימות מה"לינץ'" בטל-ים עשו את שלהן והן שימשו כעילה להשתלטות על מלון "מעוז הים". אף אחד לא טרח לשאול למה בלאגן בטל-ים מכשיר השתלטות על מעוז הים, 2 קילומטר משם, אבל זו שאלה שולית. לי חבל ומדאיג שהנהגת המחנה הלאומי, בגוש ומחוצה לה, נפלה בפח של "הפרד ומשול" שטמן לנו אריאל שרון, האמינה למסע ההכפשה והדלגיטימציה, ובמקום לגנות את הפרובוקציות של השלטונות ולקרוא להמונים לבוא לעזרת "מעוז הים", הם עסקו בספורט הכי אהוב עליהם: הכאה על חטא וגינויים, ואיפשרו לשלטונות לכבוש באופן בלתי חוקי את "מעוז הים". אסור שהדבר הזה יקרה שוב.

הרי ברור שבעוד כמה שבועות דיקטטורת שרון תארגן לכל גוש קטיף מסע דלגיטימציה דומה למה שעשו ל"מעוז הים". מי יודע מה מכינים לנו המוחות הקודרות בשב"כ? האם איזה שב"כניק מחופש למתנחל מגוש קטיף יירה חלילה באיזה שר או באיזה חייל? האם שב"כניק מחופש למתנחל מגוש קטיף ינסה לעשות פיגוע בהר הבית... קשה לדעת, אך מסע הדלגיטימציה נגד גוש קטיף בדרך.

בעניין "טל-ים" ו"מעוז הים", אין טעם לעסוק עכשיו בהאשמות הדדיות בתוך המחנה שלנו. כולנו עשינו טעויות. כן, גם אנחנו. אבל חשוב להבין שאפילו אם מאחז "טל-ים" לא היה קם בכלל, ודיירי "מעוז הים" היו כולם משפחות מתונות וממלכתיות, גם אז השלטונות היו מארגנות פרובוקציות כדי להוציא שם רע לדיירים ולהשתלט על המקום. ראשית כי, כאמור, חשוב להם המיקום האסטרטגי ושנית, אין הם רוצים בגוש קטיף ריכוז של נאמני ארץ ישראל, חדורי אמונה שבכוחנו לבטל את הגזירה.

וכאן אנו חוזרים לבשורות הטובות: מבצע גירוש המלון הוכיח לכולנו שבכלל לא פשוט לסלק אנשים מביתם. אם על מנת לגרש כמאה איש, רובם נשים וילדים, הצבא צריך לגייס אלפי כוחות, אזי התשובה לניצחון טמונה במספרים. כוחנו במספרנו. עלינו עכשיו להתרכז בהבאת עשרות אלפי איש לגוש קטיף ולשומרון.

בעת עקירת ימית אמרו ראשי הצבא לרב נריה זצ"ל: אם רק היית יכול להביא כאן עוד 20,000 איש, היינו יכולים להודיע לממשלה שאין ביכולתנו לבצע את המשימה. ולכן על גוש קטיף להיערך לקליטת ההמונים. על כל משפחה בגוש קטיף לבצע "מבצע מכפיל משפחתי". לפרוס אוהלים וסוכות על הדשא הפרטי שלהם ולארח לכל הקיץ את הסבא והסבתא מרחובות, את בני הדודים מפתח-תקווה את הנכדים מכפר מימון, את הבני דודים מאופקים ואת החברים הטובים מתל-אביב ומרעננה. עשרות האלפים האחרים שאין להם קרובי משפחה בגוש קטיף, יתפרסו על השטחים הציבוריים: החופים, בתי הספר, המתנ"סים וכו'.

נכון שלא נעים לשבור את השגרה. אבל מה יותר עדיף? לשבור את השגרה לכמה שבועות על מנת להציל את הבית ואת החיים או לחיות בשגרה עד ה15 לאוגוסט ואז לאבד את הכל?

כמו בכל דיקטטורה, כוחות הביטחון נראים מפחידים ביותר. אך האמת היא שהממשלה היא המפחדת מאיתנו. היא מנסה בכל דרך לשבור את רוחנו כי הם יודעים שאם רק נתארגן כראוי, בכוחנו לנצח.

ולכן עכשיו הזמן להמשיך ולפעול ביתר שאת בארבעת המישורים שיביאו את הניצחון בעזרת ה':

*לחזק את תושבי גוש קטיף שימשיכו לנטוע ולהיות נחושים ולא יסכימו לחתום על קבלת פיצויים.

* להמשיך ולקרא לחיילים שלא לציית לפקודה הבלתי חוקית ובלתי מוסרית של הגירוש- עשרות אלפי החיילים שיורידו את המדים ביום פקודה ויצטרפו לתושבי גוש קטיף יהיו בע"ה הפתעת הקיץ.

* לחזק ולעודד את הנוער חוסמי הכבישים שביום פקודה יוודאו שתהיה קריסת מערכת במדינה.

* להתארגן לקליטת ההמונים בגוש קטיף ובשומרון.

נפעל יחד, נתארגן ובעזרת ה' ננצח. ב16 לאוגוסט, כשראש הממשלה יודיע קבל עולם על התפטרותו ועל ביטול תוכנית הגירוש, כל עם ישראל מוזמן לסעודת הודיה להקב"ה במלון "מעוז הים".