ההתנתקות מתפרקת לשרון בפנים

סגירת גוש קטיף הוא המהלך ההיסטרי האחרון של שרון והממשלה, בפחד ממפגיני הימין אשר ישטפו את גוש קטיף בשבוע הבא וישלחו את שרון ו"תוכנית ההתנתקות" שלו לפח האשפה של ההיסטוריה.

עו"ד אביעד ויסולי , ו' בתמוז תשס"ה

אביעד ויסולי
אביעד ויסולי
צילום: עצמי
סגירת גוש קטיף הוא המהלך ההיסטרי האחרון של שרון והממשלה, בפחד ממפגיני הימין אשר ישטפו את גוש קטיף בשבוע הבא וישלחו את שרון ו"תוכנית ההתנתקות" שלו לפח האשפה של ההיסטוריה.

הצמרת המשפטית, הבטחונית, המשטרתית והתקשורתית משדרת בלבול, פקפוק וחוסר ביטחון בולט ביכולת של הממשלה לבצע את משימת גירוש יהודי גוש קטיף. כולם, עד האחרון שבהם, מודים במפורש כי אם מועצת יש"ע תצליח להביא עשרות אלפי אנשים לגוש קטיף, או אפילו עד מחסום כיסופים, תוכנית הגירוש תיכשל.

במשרד ראש הממשלה כבר התחילו לזרוק בוץ זה על זה. בראש המושמצים עומד יונתן בשיא, אשר הבטיח להם, לטענתם, כי בעת הזו למעלה מ – 50% מהבתים בגוש קטיף יהיו מפונים והמשפחות מחוץ לגוש. הכישלונות של בשיא, החל מהבטחותיו כי אין צורך להכין מגורים חלופיים, דרך דיווחי השקר על מאות משפחות שחתמו אתו חוזים ועד להבטחות לפינוי מרצון של מרבית התושבים, משמשים כעת עלה התאנה העיקרי לתירוץ כשלון ההתנתקות. בשיא הוזז הצידה ושרון מנהל עכשיו את המשחק באישית לוחצת.

גם הקולות הנשמעים מהממשלה והכנסת על כך שלא היה כל תהליך קבלת החלטות לעבודת מטה ל"תוכנית ההתנתקות" הולכים וגוברים, ככל שאנשי שרון מתחילים להכין את התיקים לוועדת החקירה שתקום לחקירת המחדל. אחד אחרי השני מתייצבים ראשי מערכות הביטחון, ה"לשעברים", ובאופן חסר תקדים הם מצהירים הצהרות כסת"חיות על כך ש"ידינו לא היתה במעל", ו"אנחנו שמענו על התוכנית מהתקשורת". היסמנים של עומרי שרון שהחליפו אותם ישלמו את המחיר.

במשטרה המורל, בכל הנוגע להתנתקות, נמוך מים המלח. התלונות למח"ש, התביעות האזרחיות, הצילומים, היעד לביצוע את העבודה הקשה ביותר. העימות עם המשפחות והמפגינים, ביחד עם תנאים גרועים יותר מאשר לטירונים (ומי שכבר הגיע לשטח חטף הרעלת קיבה מהאוכל ה"מעולה" שספקו להם). השוטרים עושים כל מאמץ להתחמק מהשתתפות, ומספרם הולך ויורד, ככל שמתקרב המועד המקולל.

בצה"ל מבינים שהיעילות של החיילים בקו הראשון תהיה אפסית, ואולי אף פחות מכך, לאור חוסר הנסיון, הידע והמוטיבציה של החיילים להתעמת עם יהודים. הם ציוותו להתנתקות כל מיני "שפוטים" ממקצועות וחילות שלא קשורים לפעילות קרבית כגון: טכנאים, אפסנאים, חניכים בקורס טיס ו"שאר ירקות", והכל כדי להגיע למספר המבוקש.

ביחידות הלוחמות צפויה תופעת הסרבנות לשתק את מרבית החיילים אם לא כולם. ביחידות המילואים מגיע אחוז אי ההתייצבות עקב "הסרבנות הכתומה" לעשרות אחוזים כבר עתה, והיא צפויה לעלות בהרבה ככל שמתקרב המועד. גם כאן התביעות האזרחיות עשו פלאים והן מלחיצות את דרגי הפיקוד הבינוניים כמו: מ"פים, מג"דים, מח"טים, באורח מדהים, אם כי לא מפתיע.

מערכת המשפט עומדת חסרת אונים נגד הילדים והילדות שמסרבים להזדהות ומתגאים במעצר. הם כבר עתה מודים שלא ניתן יהיה לשנע ולהאריך מעצרים לאלפי עצורים וקל וחומר לטפל בערעורים למחוזי ולעליון על הארכות המעצרים. זיהוי וניטרול הפרובוקטורים של המשטרה והשב"כ, ביחד עם הפסקת השימוש בצמיגים בוערים, שמן ומסמרים על הכבישים, מנטרל את מירב ההרתעה המשפטית והופכת את המאבק נגד המפגינים להתנכלות קטנונית.

המערך הפוליטי מבין כי ההתנתקות היא שירת הברבור של שרון. ביבי נושף בעורפו והפריימריז הקרובים הם המבחן שבו הוא עלול לעוף מבית הספר. הכרישים מריחים את הדם והם מתכוננים להתקפת הטרף על הקורבן. גם המערכת המדינית, ובמיוחד ארה"ב, יושבת על הגדר ונותנת לנערים לשחק לפניה. הם לא נותנים לשרון יותר מ – 50% סיכוי לבצע את הגירוש.

משוט בארץ והתהלך בה, אני שומע מכל עבר: כמה תביאו? כמה יגיעו? העיתונאים והפרשנים מודים בשיחות שקטות שמאה אלף ינצחו את המאבק בנוק-אאוט. עשרות אלפים יצטרכו לעבוד קצת יותר קשה, אבל גם הם יסכלו את הגירוש.

"זו שעת המבחן שלכם" הם אומרים. והם צודקים.