תוכנית ההתרסקות

כמו רכבת שירדה ממסילתה דוהרת מדינת ישראל אל פי התהום העמוקה הממתינה לה ב-17 באוגוסט. הנהג אינו מנסה לבלום או להסיט את ההגה, ודומה שהוא אף מגביר את מהירות הדהירה.

אמונה אלון , ח' בתמוז תשס"ה

אמונה אלון
אמונה אלון
צילום: Hadas Parush/Flash90
כמו רכבת שירדה ממסילתה דוהרת מדינת ישראל אל פי התהום העמוקה הממתינה לה ב-17 באוגוסט. הנהג אינו מנסה לבלום או להסיט את ההגה, ודומה שהוא אף מגביר את מהירות הדהירה. ההתרסקות תבוצע במועדה, הוא מבטיח לנוסעים המבועתים, ההתרסקות תבוצע במועדה.

בנפול הרכבת לתהום לא ייפגעו מכך רק נוסעים נושאי סרטים כתומים: בקרונות המקרטעים יושבים בכפיפה אחת כל אזרחי המדינה, והאסון יהיה משותף לכולם.

הוויכוח הציבורי בעד ונגד עקירת היישובים כבר אינו רלוונטי, ואין זה משנה מי ניצח בו ומי הפסיד. משמעותית כרגע רק העובדה שהרכבת ירדה מן המסילה. אם היא תמשיך בדהירתה אל תהום ה-17 באוגוסט, כולנו נפסיד.

גם מי שמאמין כי תוכניתו של שרון היא נפלאה ומצוינת, אינו יכול שלא לראות את האסון הפנים-ישראלי שאנו כבר בעיצומו. גם מי שמאוהב לחלוטין ברעיון פינוי ההתנחלויות, אינו יכול שלא להבין כי ניסיון לממש את הרעיון הזה בעוד חודש ירסק את המדינה.

גם (ואולי דווקא) מי שקשר על האנטנה של מכוניתו סרט כחול, חייב להסכים שככה אי אפשר לבצע את המהלך המדיני הגורלי שהוא כל-כך רוצה בו. מוכרחים להאט, מוכרחים לעלות על המסילה, מוכרחים לדחות את ביצוע ההתנתקות לפרק זמן מוסכם שבו ייערכו בחירות חדשות, או לפחות, כפי שמציע ההיסטוריון והמשפטן אלוף משנה (במיל') ד"ר יעקב חסדאי, יתנהל משא ומתן ותושג פשרה דמוקרטית.

חסידי העקירה חשים בוודאי שאין זה הוגן: עיכוב של עוד כמה חודשים הוא מחיר פעוט לשלם תמורת הגשמת חזון כה ותיק, אבל 37 שנה הם מחכים לעקירה הזאת, צופים בעיניים כלות בהתנחלויות ההולכות ונבנות ומייחלים לראש ממשלה כמו שרון, ועכשיו שוב דורשים מהם להיכנע למתנחלים?
גם העולם המערבי יקבל את הדחייה בחמיצות מסוימת: מבחינתם אמורים האירועים בגוש קטיף להיות המרענן הרשמי של הקיץ הזה, ומן הסתם יהיה חבל להם על כל צוותי העיתונות והטלוויזיה שכבר נערכו לתעד את ההתרסקות הישראלית און לייב.

אבל הוגן או לא הוגן, צודק או לא צודק, דומה שדחיית המהלך היא הדרך היחידה למנוע את ההתרסקות הוודאית. אולי המתנחלים ותומכיהם הם שהורידו את הרכבת מן המסילה בהתעקשותם לדבוק בנחלתם, ואולי שרון הוא שגרם לאסון בעריצותו השלטונית. אולי הכל היה נראה אחרת אילו נערך משאל עם והושגה הסכמה לאומית רשמית לעקירה, ואולי אשמים במהומה חיילי צה"ל הממאנים לנהל מלחמה נגד אחיהם. כרגע השאלה איננה מי הרעים ומי הטובים, ואפילו לא אם צריך או לא צריך לבצע את "תוכנית ההתנתקות".

הרכבת מתפרעת, כולנו לכודים בתוכה, הנהג לוחץ על דוושת הגז, והדבר היחיד ש"כתומים" ו"כחולים" כאחד צריכים לחשוב עליו כרגע הוא כיצד עוברים את ה-17 באוגוסט מבלי להתרסק.




המאמר פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".