כמו אחרי עקירת שן!

השמאל בישראל לובש צורה ומחליפה תיכף לאחר מותה. אם נתייחס רק לעת החדשה, הרי צורתה הראשונה ינקה את שורשיה מן המהפכה הבולשביקית ברוסיה בשנת 1917. צורתה השניה הושפעה מן ´השמאל החדש´ במערב. ספרים אחדים נכתבו על תולדות השמאלנות בישראל. החשוב שבהם הוא ´אדומים´ של שמואל דותן ז"ל וכן ´השמאלנות בישראל, אינטלגנציה בסבך הניכור´ של שאול קנצל ז"ל ועוד.

אמנון לורד, עיתונאי, סופר ומבקר קולנוע פרסם ספר ´איבדנו כל אשר יקר היה´. אמנון לורד זכה בפרס הישראלי לביקורת התקשורת לשנת התשס"א.

ד"ר גבי אביטל , ה' בכסלו תשס"ב

דעות ד"ר גבי  אביטל
ד"ר גבי אביטל
צילום: ערוץ 7
השמאל בישראל לובש צורה ומחליפה תיכף לאחר מותה. אם נתייחס רק לעת החדשה, הרי צורתה הראשונה ינקה את שורשיה מן המהפכה הבולשביקית ברוסיה בשנת 1917. צורתה השניה הושפעה מן 'השמאל החדש' במערב. ספרים אחדים נכתבו על תולדות השמאלנות בישראל. החשוב שבהם הוא 'אדומים' של שמואל דותן ז"ל וכן 'השמאלנות בישראל, אינטלגנציה בסבך הניכור' של שאול קנצל ז"ל ועוד.

אמנון לורד, עיתונאי, סופר ומבקר קולנוע פרסם ספר 'איבדנו כל אשר יקר היה'. לורד זכה בפרס הישראלי לביקורת התקשורת לשנת התשס"א.

"לומר את האמת, אינה אלא דעה קדומה בורגנית. השקר מוצדק בהתאם למטרתו". כך כותב לנין לקומיסר לענייני חוץ שלו. נוכח תרגילי לוליינות של 'ממשיכי דור הפלמ"ח', ושל פוסט-ציונים בסתר או בגלוי, אינך יכול שלא להתעכב סביב דברי לנין. לוז (תרתי משמע..) הספר החדש של אמנון לורד "איבדנו כל אשר יקר היה", נוגע בעומק השקר והחור השחור המלווה את "כמחצית מהמערך המחשבתי, הפוליטי והתרבותי שיצר את המציאות של המאה, כולל פשעים איומים נגד האנושות" (שם, עמוד 8), בהיבט הישראלי במיוחד.

לורד למעשה מכשיר את הקרקע לעיון מחודש בכתביהם של יזהר, עוז, גרוסמן, מאיר שלו ואחרים. הבנה מחודשת של מקורות כתיבתם של סופרי דור תש"ח והדור שלאחר מכן מתאפשרת נוכח ניתוח חד ללא מורא של כתבי ס. יזהר. צודק לורד באומרו: "וכאן היתרון הגדול שבלהיות בשמאל: כדי להבין את השמאל צריך לעזוב את השמאל, ומי שלא היה בשמאל לא יכול לעזוב אותו" (עמ' 8). אמנם מבחינת תוכנם של דברים אין חידוש גדול. קדמו ללורד, שאול קנצלר "השמאלנות בישראל, אינטלגנציה בסבך ניכור", שמואל דותן "האדומים", צבי שילוח "השמאלנות בישראל" ועוד מאמרים רבים הפזורים למשל בכתב העת 'נתיב'. ביקורת ספרותית קיימת בשפע, די אם נציין את יוסף אורן, משה שמיר, הלל ויס, והרשימה חלקית למדי. אלא שזווית המבט של לורד שונה בתכלית. התחושה היא שמכל משפט או פיסקה בספר עולה קריאת סיוע להצלה בעוצמה שבין הלחש לזעקה, של אחד אשר צמח בתוך מערכת המושגים, ספג את תרבות 'מחצית העולם', שהוויות הקומונה הם חלק מנוף ילדותו. חווית שחרור ירושלים מקבלת חיזוק מכיוון לא צפוי במיוחד: ".. ילדים לא משקרים..שוב ושוב חוזרים תיאורים של ילדים איך הם רואים חבר זה או אחר , מגיב באושר אדיר או אפילו פורץ בבכי לשמע הידיעה על כיבוש ירושלים.." (עמ' 69).

יתרה מזאת, קל יותר להבין את דברי אבא קובנר או חשובים אחרים המצוטטים למכביר בספר, כיום לאחר פרספקטיבה של הבא 'מן המערכת'. למשל דברי אבישי גרוסמן מעין-שמר :"..הקשר שלנו לסוציאליזם ולברה"מ היה אז הרבה יותר חזק מאשר לעם היהודי, ואני תמיד נזכר שהיה פעם משחק כדורגל בין הקבוצה ההונגרית לבין הפועל תל-אביב, והחבר'ה ישבו ליד הרדיו והתווכחו במי לאנחנו צריכים לתמוך". (עמוד 60). מבלי שאחטא בלשוני יתר על המידה, קדמה ללורד, זעקתו של אצ"ג על עין-שמר "אל טל ואל מטר". דומה שקל יותר כעת לגשת אל כרכיו עבי הקרס של אצ"ג ולהבין את מה שהגדיר אליהו עמיקם "דובר המציאות".

ה'דמות המרכזית' בספר היא ללא ספק הסופר ס' יזהר. לורד מציג את יזהר ללא מלבוש יהודי, ללא רוח יהודית בדיוק כפי שיזהר מציג את גיבוריו. אלא שגיבוריו של יזהר הם גם קוראי ספריו המושפעים ממנו ורבים הם תלמידיו. יתכן שלורד מעמיס יתר על המידה במידת חלקם של אנשי הקיבוצים בשבר הנורא בו הם נמצאים. תלמידי עמוס עוז רבים פי כמה מונים שהרי אין מורה לספרות שלא ילמד את יצירות עוז ועוד פעם עוז ולקינוח את מאיר שלו, גרוסמן וא.ב. יהושע. ריקנות נוראה היא מנת חלקם, לדאבון לב של כל מי שדואג לעמו, של מסות גדלות והלכות מבין יושבי הערים. יזהר יוצא 'בשן ועין' ואילו הסופרים האחרים יוצאים בשלום, ואת החסר יש להשלים. לורד מייחס ליזהר עוד 'מעלה', :"יזהר, כיום, מאפשר קיומה של סינתזה שבעבר נראתה כבלתי אפשרית: אהבת הארץ ושלילת הציונות" (עמ' 97). דומה שהמציאות שונה קמעה, בקרב שוללי הציונות מתמעטת אהבת הארץ. חלופות לארץ יש באמתחתם זה זמן רב. לא שיש לי סנטימנטים יתרים לס' יזהר, לאחר דבריו בעקבות התפטרות בגין ב83-': "כי בכל לילה ולילה כשעייף והלך לישון/ מצא את חדרו מלא../ חמש מאות צללים ויותר / עומדים עליו דום../ עומדים שותקים עליו:/ אתה ! " ('דבר' 31.8.83), לשלושת אלפי החללים במלחמת יוה"כ כנראה צריך וילה מורחבת. ההדחקה של העבר הסטאלניסטי דומה מאוד להנמכת קומת האחריות על מלחמת יוה"כ תוך האדרת המחיר של מלחמת לבנון.

מסר מעניין נמצא בספר החשוב הזה, הוא מוטיב 'החלפת האל'. סטאלניסטים בעבר החליפו 'אל שהכזיב' והצטרפו לאהדת מאו, בדרך לא שכחו את סארטר, (וגם את קארטר) אספו איתם את עראפת, וכעת נותנים מבטחם באיש החזק מאמריקה, קלינטון. פעם מארכסיזם, אח"כ סוציאליזם, עכשיו סוציאל-ליברזליזם, ומחר? יוסי ביילין שכה חושש שיאזל הזמן עד ללכתו של קלינטון, כתב ספרון "מסוציאליזם לסוציאליברליזם", הוא גם כתב ספר על "מות הדוד מאמריקה".. שהרי השקר מוצדק בהתאם למטרתו, כפי שאמר לנין.

התחושה של 'אחר עקירת שן' האופפת את הקורא עם סיום קריאת הספר, הולכת ומתעצמת נוכח שתיקת שופרי התעמולה, ועוד יותר ביחס ל'חמורו של משיח' של רכלבסקי, אוי לבושת ההשוואה. כדאי לגדעון סאמט מ'הארץ' לעדכן את רשימת 'דוברי הימין הרהוטים'.
==========
גבי אביטל הוא דר' להנדסת אווירונוטיקה וחלל,ועוסק כיום במחקר ופיתוח בתעשייה הביטחונית.
וחבר חוג הפרופ' לחוסן מדיני וכלכלי,