דרמת עפיפונים

בדיחה יהודית ישנה מספרת שכמה ימים לפני פסח נמצאה גופת ילד נוצרי על יד בתי היהודים, והקהילה כולה נכנסה לחרדה איומה. יהודים ישבו בבית הכנסת ובכו, והרבנים התכנסו לישיבות חירום.

אורי אליצור , כ"ד בתמוז תשס"ה

אורי אליצור
אורי אליצור
באדיבות המשפחה
בדיחה יהודית ישנה מספרת שכמה ימים לפני פסח נמצאה גופת ילד נוצרי על יד בתי היהודים, והקהילה כולה נכנסה לחרדה איומה. יהודים ישבו בבית הכנסת ובכו, והרבנים התכנסו לישיבות חירום. עד שבא השמש והכריז: "יהודים, יש לי בשורה נהדרת. ההרוג הוא ילד יהודי".

אנחנו, ברוך השם, חיים בארץ היהודים, ואצלנו עלילות דם מסתיימות בבשורה הטובה שמצאו את הרוצח והוא לא יהודי, אבל עלילות דם בהחלט יש. ילד פלשתיני נרצח השבוע, ובמשך כמה שעות היה ידוע שהוא נרצח באכזריות על ידי שני מתנחלים, שהתנפלו עליו בסכינים בזמן שהוא יצא עם חברים להעיף עפיפונים. יש עדי ראייה ויש תיאור מפורט של הדרמה, כולל העפיפון והעיניים התמימות של הילד, מבושל מקצועית בדיוק במידה הדרושה כדי להחליק בקלות לתוך העיתון, ולפתוח מהומה ענקית.

אחרי כמה שעות התברר שהילד נרצח בידי בן דודו, ומובן מאליו שהנושא ירד מהכותרות מיידית. את מי מעניין באמת ילד פלשתיני שנרצח. אבל אסור להוריד את זה מסדר היום, שימו לב כמה מהיר וכמה מקצועי המנגנון הזה של האנטישמיות הפלשתינית. הרי הרצח של הילד הזה לא היה מבויים או מתוכנן. הוא קרה. ותוך שעה כבר הייתה סביבו עלילת דם תפורה היטב, עם עדי ראיה, עם דרמת עפיפונים נוגעת ללב, ועם הודעות לעיתונות אפויות יפה ומוכנות על שולחן העורך, ומי יודע בכמה שפות.

צריך היה להיות מישהו שראה את הרצח וידע מייד ובקלות לאן להתקשר כדי שיתחילו לסובב את גלגלי עלילת הדם. מישהו אחר היה מוכן מיידית לשקר. מול התקשורת, מול הצבא (הישראלי), מול המשטרה (הפלשתינית), אולי מול בית המשפט.

איך זה עובד? הרי יש אנשים, יש עדי ראייה אמיתיים, יש בני משפחה זועמים, ועובדה: במקרה הזה השקר באמת התגלה מיד באופן שאי אפשר היה להמשיך בו, אבל מלכתחילה, מה חושב לעצמו מי שהולך לביים דבר כזה? האם הוא לא חושש שהוא יואשם במשהו, שהוא לפחות יוקע ויוכפש כשקרן, שהעיתונאים שעובדים איתו לעולם לא יקבלו ממנו עוד חומר? האם יכול להיות שאין לו מה לחשוש? שהסביבה הפלשתינית לא תוקיע אותו אלא תמחא לו כפיים, שהעיתונאי המרומה שלו לעולם לא ינתק את הקשרים איתו, כי טוב לו להיות מרומה ובלבד שיתנו לו דרמה?

נאום תחת אש

בשעתו התנהל ויכוח חסר סיכוי בשאלה מי באמת הרג את הילד המפורסם: מוחמד-א-דורה, אנשים ערכו מדידות וחישובים של זוויות ירי והוכיחו מדעית שהילד לא נהרג מיריות של צה"ל, אלא דווקא מן האש הפלשתינית. אז לא היה לזה סיכוי להתקבל, כי העולם התקשרתי לא היה נותן לעובדות לקלקל לו את הדרמה שהוא יצא לחפש. אבל היום אני חושב שהייתה, ועדיין חבויה, בסיפור ההוא דרמה ענקית אחרת, ויכול להיות שהעולם של היום מחפש דווקא אותה. ככל שאני נזכר בפרטים של הסיפור ההוא, ולנוכח הניסיון שנצבר מאז בתחום עלילות הדם הפלשתיניות, אני נוטה להאמין שלא הייתה שם שום טעות.

שהסיפור ההוא היה מבויים מראש ועד סוף. אני לא יודע אם הם ביימו גם את עצם מותו של הילד, והילד הזה בכלל חי עדיין, או שהם רצחו ילד בכוונה תחילה לצורך עלילת הדם. אני מסוגל היום להאמין לשתי האפשרויות. הגרסה המקוצרת של הסיפור ההוא שודרה שוב ושוב. פעם אחת ויחידה ראיתי שידור של הסיפור המלא, ואני לא זוכר באיזה ערוץ. שמעו שם את האבא האומלל צועק אל חיילי צה"ל ומתחנן להם להפסיק את האש. באופן מפתיע, הטקסט שלו היה באנגלית טובה, והשתמש במליצות על ערכי הדמוקרטיה והחירות. זה נשמע משונה ומבויים, ולכן כנראה לא שודר שוב.

מי שרוצה דרמה חדשה, שיחפש את הקלטת, וייצא ממנה לתחקיר מרתק על מנגנון עלילת הדם הפלשתיני, ושיתוף הפעולה שלו עם התקשורת המערבית. בעולם של היום, דווקא הסיפור הזה יכול להיות סיפור ענק.

לא גיניתי

אני עדיין לא גיניתי את הפולסא דנורא, ולא קראתי ליועץ המשפטי לממשלה לפעול מייד ובתקיפות. הסיבה היא שאף ערוץ לא פנה אלי, אפילו לא ביפ, ואני לא מבין את זה, אני מגנה מעולה ואני זמין כל הזמן, גם בסלולארי. יש ח"כים וכל מיני סלבריטאים שכבר גינו ארבע פעמים, ולי לא קראו.

למה? יש לי רעיונות מקוריים, אני יכול להביא בהם גינויים שאף אחד עוד לא נתן, על קנאים שהחריבו את בית המקדש, ועל שאוי לנו אם רבנים חשוכים יעשו פה מדינת הלכה, ויש לי רעיון חדש שאף אחד לא חשב עליו: איפה הרבנים הכביכול מתונים? למה לא שומעים אותם? כשצריך ליילל על ההתנתקות הם מגלגלים עיניים תחת כל עץ רענן, ועכשיו הם פתאום נעלמו, כאילו לא רצחו פה ראש ממשלה. דברים כאלה יש לי הרבה. שווה להתקשר איתי.