מכתב פתוח לרבני ישראל

הדברים שאני מנסה להעלות על הכתב בוערים בקרבי במשך חודשים ארוכים ודווקא בשל כך קשה לי להעלותם.

מרים לפיד , כ"ה בתמוז תשס"ה

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
הדברים שאני מנסה להעלות על הכתב בוערים בקרבי במשך חודשים ארוכים ודווקא בשל כך קשה לי להעלותם.

המדובר בתוכנית לעקור אלפי יהודים מגוש קטיף ומצפון השומרון. איני מחדשת דבר אם אומר שזה מעשה שהדעת איננה סובלת אותו, שזה עוול, שזה פרס ועידוד לטרור ושזה חילול ה'!

מה שאינני יכולה להשלים עימו זה ההתייחסות של עולם התורה אל המציאות ההזויה אותה אנו חווים. כיצד מאפשרים לרשע ולפשע להשתולל, לשטות בציבור, לרמות, להשלות? איך ייתכן שיאמרו "אנו לא מתערבים" או "אלה תחומים שהיהדות החרדית לא מתעסקת בהם"?

וכי עקירתם אינה עניין שלנו? וכי לא אותנו עוקרים משם? בשיחות שונות אפשר לשמוע דברים כגון :" זה לא שרון זה הקב"ה מוציא אותנו משם", האין זה כעין עלילה על ה' יתברך ?

במקום להילחם ברוע, להתריע ולהזהיר, נכנסים כביכול אל מאחורי הפרגוד...

כשאנו קוראים ביום הכיפורים, בהפטרה, על יונה הנביא האומר: "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת" וברור שהגזירה היא מאת הקב"ה, בכל זאת היה מקום לבטל, על אחת כמה וכמה שהגזירה הוטלה ע"י רשע. אף שהמדובר היה בבני אדם אשר "לא ידעו בין ימינם לשמאלם ובבהמה רבה" הקב"ה כועס על יונה המזלזל בשליחותו, החושב ש"אם זה מה שהקב"ה רוצה אין מה לעשות"...

"אם ראית דור שצרות ופורענויות באות עליו צא ובדוק בקציני ובדייני ישראל" ,ואומנם כך קרה ל דור המרגלים. "שלח לך מרגלים ויתורו את ארץ כנען..." אומר הקב"ה למשה. נשלחו שנים עשר נשיאי השבטים והם עשו בדיוק כמצוות משה וגם אמרו בדיוק מה שראו, את הדברים הטובים ואת הדברים הרעים והמדאיגים. הם לא שיקרו. והנה העונש שקיבלנו על חטא המרגלים חמור מן העונש על חטא העגל, חטא עבודה זרה.

אילו באו אל משה והיו שוטחים דאגתם רק באוזניו היו נענים אך הם החליטו נגד ארץ הקודש על דעת עצמם והסיתו את העם... ואם דור השעבוד, שהיו מאחוריו רק שנות העבדות במצרים ולפניו הבטחות, אם דור זה כשנכשל באמונה, נענש: ב"במדבר הזה יפלו פגריכם" לדורו ובימי צרה וחורבן לדורות, מה נאמר ומה נדבר אנו שמאחורינו היסטוריה של חיים בארץ ישראל, שני בתי מקדש, גלות נוראה ועתה שהקב"ה ברב חסדיו היה בעזרינו ואנו יושבים כאן ומפריחים את ארץ הקודש, נקום ונרים יד על נחלת ה'? שם נענשנו על מילים, כאן הולכים להחריב בפועל ממש! כאן עומד להיות מעשה!

מול מציאות זו עומד העולם החרדי שהוא היום מחנה גדול, עצום ורב ברוך ה' ואין לו מה לומר? הרי כל ההפגנות שראינו עד היום ואפילו זו שהייתה נגד בית המשפט העליון היו צריכות להתגמד מול קהל ענק, חרדי, שהיה צריך להזדעק נגד הגזירה. כאן אין אפילו התירוץ ש"אי אפשר לצאת נגד אומות העולם" באשר כל המהלך הינו חד צדדי, אין הסכם ולכן אין מחויבות כלפי אף אחד, לא לתאריך ולא לגבי עצם המעשה.

שלא לדבר על כך שב"אומות העולם" קרי ארה"ב נדהמו תחילה למשמע התוכנית, הם לא הבינו מדוע עתה כשברור שצריך להילחם בטרור בכל מקום, נוקטים בצעד שהוא אליבא דכולי עלמא, עידוד ותגמול לו. במשך חודש ימים נסע וייסגלס הלוך ושוב אל האמריקאים, עד שחילץ מהם "מכתב" שבו תלו כל מיני שרים את הסכמתם ושבדיעבד גם התפרסם שאין בו ולא כלום.

הרי מה שמלמדים אותנו הוא שצריך ללמוד על מנת לעשות ולקיים. מה צריכים לעשות מי שלומדים בבבא קמא פ' ע"ב ש"הלוקח בית בארץ ישראל כותבין עליו אונו אפילו בשבת", מה צריכים לעשות מי ששנו בתוספתא ערכין פ"ה ש"לא יסתור אדם ביתו לעשות גינה מפני שהוא כמחריב את ארץ ישראל".

ומה צריכים לעשות מי שלומדים את מאות ואלפי ההלכות, המאמרים, המדרשים והפסוקים בחומש, בנ"ך, במשנה, בתלמוד, בשולחן ערוך, בראשונים ובאחרונים, על ארץ ישראל, ארץ קדשנו???

מה צריכים לחשוב מי ששמעו שהרבנים הם נגד תכנית הזדון ובכל זאת אין שום סימן לעשייה של מניעה?

מה צריכים לחשוב מי ששמעו ש"אין מתערבים בכגון דא" שהיהדות החרדית לא מתעסקת בתחומים האלה ובכל זאת רואים שהם כן מתערבים, כשמאפשרים את עצם המהלך ע"י ההצבעה על התקציב???

אני כותבת מלב קרוע, אני דואגת, ועוד לא נגעתי בעשרות נושאים הקשורים לעקירה. למען האמת אני בטוחה שכבוד הרבנים לא זקוקים להסברים שלי בדבר העוול והחטא שבמזימה, הדברים ברורים ואיומים בפשטותם. הייתי רוצה לשאול ולבקש שעתה בעצם ימי "בין המצרים" ייקרא כל הציבור: ליטאים , חסידים, ספרדים ואשכנזים, כולנו ניקרא לעשות את ההשתדלות, להתכנס ברוב עם, לזעוק ולהתפלל ולהשתתף בפועל... אולי נזכה לתקן את חטא המרגלים...

וישועת ה' כהרף עין...

בברכה רבה.