מכתב פומבי לשרון

אחרי הפולסא דנורא ראיתי את הדאגה לשלומך על פניהם של רבים , וביניהם הבחור החשוב ליאור חורב, אשר הוא כמו עוד בני לשכתך אנשי שמאל מובהקים, מתגלים בעת צרה כמאמינים בני מאמינים , אשריך ישראל.

סא"ל (מיל) מאיר אינדור , כ"ח בתמוז תשס"ה

מאיר אינדור
מאיר אינדור
צילום: חזקי ברוך
לאריק שלום רב.

עם חזרתך לארץ כמה מילים במקום סימפטיה.

אחרי הפולסא דנורא ראיתי את הדאגה לשלומך על פניהם של רבים , וביניהם הבחור החשוב ליאור חורב, אשר הוא כמו עוד בני לשכתך אנשי שמאל מובהקים, מתגלים בעת צרה כמאמינים בני מאמינים , אשריך ישראל.

דא-עקא, שאני לא הצלחתי להתעלות למדרגתם ולחבוש על פני מסכת של דאגה.

כי עד שכולם דואגים לשלומך, אני דואג באמת לעלייה הדרמטית במחלות בין תושבי גוש קטיף ביניהם שישה מתושבי גוש קטיף שחלו בסרטן בעת האחרונה.

כמי שעוסק בנפגעי טרור יודע אני על קשר ברור בין "המחלה" למצב נפשי קשה. דאגתי גם נתונה לשתי משפחות שראשיהן נפטרו מצער מאז הבאת לנו את בשורת האיוב. אני גם רואה את פניהם ודמעותיהם של אלה המעט שמסכימים לארוז והרבים הצפויים לגירוש על ידי שליחיך. את הייסורים של אלה שמשקיהם יהרסו ובגיל 50 לא יתחילו את החיים מחדש ויחיו על חסכונותיהם המתסכלים.

את המשפחות השכולות ומשפחות הפצועים שאדמותיהם יימסרו לרוצחים ברש"פ שפגעו בהם. את העלבון הכעס ותחושת חוסר האונים אל מול הזוועה השנייה הבא עליהם. על כן צר לי שלא הצלחתי לייצר אליך סימפטיה.

איני דואג לך, אריק!

כפי שראיתי מצאת ניחומים בזרועותיו של נשיא צרפת שהפך פתאום לאוהב ישראל המשבח אותך על שאתה עושה את רצון האירופים והפלסטינים. ובצד יש לו עוד שמחה, סוף סוף תפקיד יהודי החצר מאויש אחרי הרבה שנים.

אתה מקבל הרבה סימפטיה מעיתונאי ישראל שליוו אותך במסעך המפרך לצרפת ובתוכם נאמניך איילה חסון ואודי סגל.

כך שאני משוחרר מכל הצרמוניה המעושה. אינני מברך ואינני מגנה.

מסור ד"ש לזמביש, נאמנך שהפכת אותו לשבר כלי, כמו רבים אחרים ששמרו לך אמונים ודרסת אותם בדרך לצמרת. אחד מהם איננו איתנו היום, סגנך שלוימה באום ז"ל שאמר, כשהתבקש לדבר איתך : "אני רק עוד שלב בסולם של אריק לעלות למעלה". יהי זיכרו ברוך, ושיתפלל עם זכויותיו שלא תצליח.

אחד שאף פעם, לשמחתי, לא היה שפוט שלך.