ממציאים חטאים

מנהגים רבים וטובים יש בו בעם היהודי, אחד מהם הוא ההכאה על חטא כפתיח למסע ארוך אל התיקון.

שמעון כהן , ד' באב תשס"ה

שמעון כהן
שמעון כהן
צילום: עצמי
מנהגים רבים וטובים יש בו בעם היהודי, אחד מהם הוא ההכאה על חטא כפתיח למסע ארוך אל התיקון. בכל תחום ותחום מתחומי חייו של היהודי הוא מצליח לדלות דרכים שונות להכות על חטא, החל מגלגולי שלג ויציאה לגלות ועד אגרופים בחזה ושכיבות סמיכה לעיני פלוגה ב'.

מצוקה אמיתית חש היהודי המצוי כשהוא אינו מצליח לגבש דרך ראויה להכאה על חטא כזה או אחר. מצוקה כפולה ומכופלת חש אותו יהודי כאשר הוא מפשפש בקורות אותו ואינו מצליח לגלות מהו החטא שעליו הוא מבקש להכות. במצב אנוש שכזה מסתבר שלא אלמן ישראל ופתרון פשוט יש לו ליהודי, פתרון הידוע בכינויו "המצאת חטאים". אין חטא? הנה מיד יישען היהודי הטוב לאחור יעצום עיניו בריכוז ו...הופ יש חטא להכות.

בימים האחרונים, כל מי שיטה מעט את אוזנו אל בין שורות הציבור הלאומי, ובמיוחד זה הסרוג, ישמע קול נכאים, מין רוח דיכאון חורזת בדברי האנשים הממלמלים:. "לא ידענו להסביר את דרכנו"... "לא ידענו להתנחל בלבבות", וכיוצא באלה מילים נשגבות ומלאות יסורים שעיתונאים מומחי צייד אורבים להם מאחורי כל מצלמה ומבעד לכל מכשיר הקלטה.

הולך לו יהודי למכולת, מציץ בערימת העיתונים הצהובה שבפינה, ורואה שוב את הכותרת שכמעט תמיד מצטטת את המנטרה הקבועה שהכתיב אייל ארד לראש הממשלה "ההתנתקות תבוצע במועד שנקבע. נקודה". בצר לו משיב היהודי, תוך שהוא מכניס לשקית עוד גבינה חמש אחוז, מנטרה משל עצמו: "לא ידענו להתנחל בלבבות". ממלמל, משלם והולך.

אבל פרט קטן אחד נעלם מעיניו והוא הדמות האלמונית שמאחורי מדף השוקולדים, על ראשו קסקט מרופט ובכיסו מכשיר הקלטה קטנטן – עיתונאי. לרגע הזה הוא חיכה. מחר תבשר כותרת נוספת על תחושה קשה ששוררת במחנה הימין שמתחיל לעכל שאשם ההתנתקות אינו מונח אלא לפתחו. הרי אם היה המחנה הזה יודע להתנחל היטב בלבבות הרי שלא היה מגיע לאותה צרה.

אם היו רגשי האשם הללו עוצרות אצל הוגה הדעות מהמכולת הייתי מחשה. הבעיה היא שאמירות מעין אלו נשמעות באחרונה גם מפי אישי ציבור מכובדים. אושיה ציבורית מלומדת אחת הבהירה שכעת לא נותר אלה אלא להסתער על ההנהגה, כיוון שההנהגה הנוכחית "לא ידעה להתנחל בלבבות". רב מכובד ביותר מיצר בפני עם ועדה על כך ש"לא ידענו לגרום לציבור לאהוב את גוש קטיף", וכן הלאה וכן הלאה... די שתפתחו את העיתון הסמוך לידכם כדי שתמצאו סרוג כזה או אחר המתייסר בחיבוטי נפש בשאלת ההתנחלות בלבבות משל הייתה נפשו ערבה במוצאי הושענה רבא.

ובכן, רבותי, צר לי לבשר לכם, ואולי בעצם לא כל כך צר לי, אבל אבשר לכם אף על פי כן שהמתיישבים יושבים היטב בליבותיהם של אזרחי המדינה הזו, ו... כן, כן התנחלנו בלבבות. עמוק עמוק בלבבות התנחלנו.

די היה לראות את תושבי עיירות הפיתוח דוחים בבוז את מסעות ההסתה והשטנה שהופעלו עליהם תחת הכותרת "המתנחלים חיים על חשבונכם", ומקבלים במאור פנים את רבבות המפגינים. כולנו הרי יודעים שחברת "בזק" עשתה קופה נאה מהימים שאחרי ההפגנות, ימים בהם נוצלו היטב מספרי הטלפון שתחבו תושבי אופקים ושדרות בכיסיהם של האורחים בכתום. "תתקשרו" ביקשו החבר'ה מהדרום, והכתומים נענו בתודה.

די היה לשמוע את ראשי העיירות עוטפים את המתיישבים באהבה ללא שיקולי רווח והפסד פוליטיים עתידיים, אלי מויאל שר על העיר בכתום, ענד צמיד כתום לזרועו וייחל לשחר כתום שיחליף את זה האדום. פנחס וולרשטיין תיאר את התגובות ברחוב האופקימי ונראה היה שהאיש השאיר אחריו שובל ארוך של כוסות קפה, רק כדי שלא לפגוע ולא לסרב לאחד התושבים המזמינים.

כאמור, כל אותה אהבה שהורעפה הייתה בעצם קיר ברזל אליו התנפצו חלומותיהם של אנשי השמאל לראות את תושבי עיירות הפיתוח מפנים עורף לאחיהם מהישובים. אז הייתה התנחלות בלבבות, או לא?

ומה תאמרו לאותו סקר שפורסם לאחרונה בעיתון "ידיעות אחרונות" ועל פיו 68 אחוזים מבני הנוער, כולל ערבים, מגדירים את עצמם ימניים. 64 אחוזים מצדיקים סירוב להשתתפות בעקירת ישובים. על פי אותו סקר, למרות כל מסעות השיסוי וההסתה נגד תושבי יהודה ושומרון, ולמרות התדמית הבליינית והמנוכרת לכאורה של בני הנוער שלנו, הרי שרק 9 אחוזים מהם כועסים על המתנחלים. מחצית מבני הנוער קובעים שבתוכניתו המדינית בוגד שרון במתנחלים... ואזכיר שוב, כל הנתונים הללו כוללים נשאלים מבני הנוער הערביים שקשה להניח שניתן לראות סרטים כתומים על רכביהם. אז מה אתם אומרים? התנחלנו בלבבות, או לא?

ולסיום, אזכיר לכולנו שעצם האופן בו מוליך ראש הממשלה את יישום תכניתו המדינית לעקירת ישובים, תוך רמיסה בוטה של ערכי הדמוקרטיה (בגידה במצע, פיטורי שרים, התעלמות ממשאל פנימי, הדחת רמטכ"ל וראש שב"כ ועוד... אין צורך להאריך...) מוכיחה שגם שרון עצמו יודע היטב שללא התנהלות דורסנית שכז לא היה באפשרותו להעביר את המהלך, כי העם לא קונה את סיפורי השמאל והפחדותיו שוטפות המוח. אז מה אתם אומרים? התנחלנו בלבבות, או לא?

לסיכום, רבותי, אמנם ראוי להעריך את הרצון להכות על חטא, וחטא ציבורי על אחת כמה וכמה, אבל, אנא, מיצאו חטאים אמיתיים. זה לא כל כך מסובך. הנה אחד לדוגמא: בזמן שהתנחלנו בלבבות, ובהצלחה מרשימה, לא ידענו להתנחל במקומות אחרים ומישהו אחר התנחל התנחלות בלתי חוקית לחלוטין במערכות המשפט, התקשורת, הממשל, ועוד ועוד. שם באמת לא התנחלנו ועל כך יש להכות מכות נמרצות.