מזה חודשים, מאז מתרגשת עלינו גזירת הגירוש של ראש הממשלה אריאל שרון, עוסקת התקשורת בבעיות שונות של המתיישבים בגוש קטיף שנוצרו כתוצאה מהגזירה, מדיון על הריסת הבתים ועד מספר המכולות שיקבל כל מתיישב על מנת לפנות את ציודו. יש עניין אחד, שלא ניתן לו דגש כפי שבאמת ראוי לו. היו שעסקו בעניין באופן כללי, אבל לא העמיקו כפי שצריך, כוונתי היא לילדים. כן, אותם אלפי ילדים שעוברים ועוד יעברו טראומה קשה ביותר ששנים רבות ידרשו כדי לטפל בה, אם ניתן יהיה בכלל.
אריק שרון אומר לנו שהוא עושה שלום למען הדור הבא, למען הילדים. חשוב שיידעו מה עובר על הילדים האלה בתקופה האחרונה, מאז גזירת הגירוש. כדי להבהיר את המצב, אציין כאן סיפור קטן אחד מתוך רבים שהפכו להיות חלק מההוויה כאן בגוש.
נעם, הוא ילד חייכן ושמח שמשפחתו גרה כבר 7 שנים באחד הישובים הוותיקים בגוש. לפני שבוע הוא חזר מהגן ,רועד כולו וחיבק את אימו חזק. הוא שאל אותה אם החיילים שיבואו לפנות אותם ישימו לו אזיקים על הידיים וייקחו אותו לבית סוהר. אמא שלו נתנה לו חיבוק חזק ולשאלתה, איך הגיע אליו רעיון נורא כזה. ניגב נעם בן ה-5 את הדמעות שזלגו על לחייו, וסיפר לאמא שראה בטלוויזיה אצל השכנים, ששוטרים עוצרים במחסום כיסופים אנשים שהכיר. אימא חיבקה אותו חזק יותר, ואמרה לו שהיא לא מאמינה שדבר כזה יקרה, אבל גם היא, לא הצליחה לעצור את הדמעות. כדאי שאנשים ידעו שיש אלפים של ילדים שפוחדים, שלא ישנים בלילה ומתעוררים מסיוטים, שמלאים חששות, פחד ותחושת אי וודאות.
מי שמתמצא במה שקורה בגוש, יודע שהעובדות הסוציאליות לא עומדות בעומס האדיר של הפניות, ויש אף פניות לתגבורת מחוץ לגוש. המציאות הנוראה שקיימת היום, גם מחריפה בעיות קודמות שהיו בתוך משפחות. חשוב לציין שיש אנשים טובים עם לב זהב, שעושים כל מאמץ להגיע לגוש, מפעילים את הילדים בתוך הישובים, בכל מיני הפעלות, קייטנות וחוגים ,כדי להשכיח מעט את הסבל שעובר עליהם.
חשוב לציין עובדה שרבים לא נתנו עליה את הדעת. ישראל חתומה על אמנת האו"ם לזכויות ילדים, אמנה זו מחייבת לבחון כל הצעת חוק שעולה במדינה החתומה על האמנה, האם הוא נוגד זכויות ילדים? תוכנית העקירה פוגעת קשה בכל קנה מידה בחיי הילדים, ואיננה עומדת במבחן של הארגונים הבינלאומיים לזכויות הילד. אבל כל זה לא הפריע לשרון להמשיך במהלך.
אני תוהה לעצמי, מה חושב ראש הממשלה? האם מצוקת הילדים היא לא עניין מהותי? איך תעוצב אישיותם של הילדים, איך הם יבנו בכלל אמון במישהו, אם לקחו להם את הדבר הכי בסיסי את הביטחון , אם ערערו להם מהיסוד את התובנה שהצבא תמיד יגן עליהם, והמדינה תמיד תשמור עליהם.
אני ,באופן אישי חושב, שתוצאותיה של העקירה הזאת יעצימו את הטרור וירחיקו את השלום. אבל גם לשיטתו של שרון, למען מי בעצם הוא עושה את המהלך הזה? למען ילדים שעד היום הוא הצליח רק לערער להם את כל מה שהאמינו בו. ילדים שהוא גרם להם טראומה, פחד ואימה.
בואו נשים לרגע בצד את הפוליטיקה ואת העניינים המדיניים. בואו נדבר רגע על הילדים. כן, אלפים של ילדים שיציבותם הנפשית נפגעה, ילדים שאין להם כבר במה להאמין, ואין להם במה לבטוח.
אז תגיד לי, אדוני ראש הממשלה, בשביל מי בעצם אתה עושה את זה?
אריק שכחת את הילדים.
הכותב הוא חבר כנסת במפלגת האיחוד הלאומי, חבר הוועדה לזכויות הילד, תושב כפר דרום.
אריק שרון אומר לנו שהוא עושה שלום למען הדור הבא, למען הילדים. חשוב שיידעו מה עובר על הילדים האלה בתקופה האחרונה, מאז גזירת הגירוש. כדי להבהיר את המצב, אציין כאן סיפור קטן אחד מתוך רבים שהפכו להיות חלק מההוויה כאן בגוש.
נעם, הוא ילד חייכן ושמח שמשפחתו גרה כבר 7 שנים באחד הישובים הוותיקים בגוש. לפני שבוע הוא חזר מהגן ,רועד כולו וחיבק את אימו חזק. הוא שאל אותה אם החיילים שיבואו לפנות אותם ישימו לו אזיקים על הידיים וייקחו אותו לבית סוהר. אמא שלו נתנה לו חיבוק חזק ולשאלתה, איך הגיע אליו רעיון נורא כזה. ניגב נעם בן ה-5 את הדמעות שזלגו על לחייו, וסיפר לאמא שראה בטלוויזיה אצל השכנים, ששוטרים עוצרים במחסום כיסופים אנשים שהכיר. אימא חיבקה אותו חזק יותר, ואמרה לו שהיא לא מאמינה שדבר כזה יקרה, אבל גם היא, לא הצליחה לעצור את הדמעות. כדאי שאנשים ידעו שיש אלפים של ילדים שפוחדים, שלא ישנים בלילה ומתעוררים מסיוטים, שמלאים חששות, פחד ותחושת אי וודאות.
מי שמתמצא במה שקורה בגוש, יודע שהעובדות הסוציאליות לא עומדות בעומס האדיר של הפניות, ויש אף פניות לתגבורת מחוץ לגוש. המציאות הנוראה שקיימת היום, גם מחריפה בעיות קודמות שהיו בתוך משפחות. חשוב לציין שיש אנשים טובים עם לב זהב, שעושים כל מאמץ להגיע לגוש, מפעילים את הילדים בתוך הישובים, בכל מיני הפעלות, קייטנות וחוגים ,כדי להשכיח מעט את הסבל שעובר עליהם.
חשוב לציין עובדה שרבים לא נתנו עליה את הדעת. ישראל חתומה על אמנת האו"ם לזכויות ילדים, אמנה זו מחייבת לבחון כל הצעת חוק שעולה במדינה החתומה על האמנה, האם הוא נוגד זכויות ילדים? תוכנית העקירה פוגעת קשה בכל קנה מידה בחיי הילדים, ואיננה עומדת במבחן של הארגונים הבינלאומיים לזכויות הילד. אבל כל זה לא הפריע לשרון להמשיך במהלך.
אני תוהה לעצמי, מה חושב ראש הממשלה? האם מצוקת הילדים היא לא עניין מהותי? איך תעוצב אישיותם של הילדים, איך הם יבנו בכלל אמון במישהו, אם לקחו להם את הדבר הכי בסיסי את הביטחון , אם ערערו להם מהיסוד את התובנה שהצבא תמיד יגן עליהם, והמדינה תמיד תשמור עליהם.
אני ,באופן אישי חושב, שתוצאותיה של העקירה הזאת יעצימו את הטרור וירחיקו את השלום. אבל גם לשיטתו של שרון, למען מי בעצם הוא עושה את המהלך הזה? למען ילדים שעד היום הוא הצליח רק לערער להם את כל מה שהאמינו בו. ילדים שהוא גרם להם טראומה, פחד ואימה.
בואו נשים לרגע בצד את הפוליטיקה ואת העניינים המדיניים. בואו נדבר רגע על הילדים. כן, אלפים של ילדים שיציבותם הנפשית נפגעה, ילדים שאין להם כבר במה להאמין, ואין להם במה לבטוח.
אז תגיד לי, אדוני ראש הממשלה, בשביל מי בעצם אתה עושה את זה?
אריק שכחת את הילדים.
הכותב הוא חבר כנסת במפלגת האיחוד הלאומי, חבר הוועדה לזכויות הילד, תושב כפר דרום.