לא לשכוח, ולא לסלוח

הנשיא קצב מצא לנכון להופיע בשידור לאומה כדי לבקש סליחה מן האזרחים שהמדינה החליטה לרמוס ולהרוס את חייהם בשבוע הבא. ואני מבקש מהאנשים היקרים והאמיצים האלה את ההיפך.

אורי אליצור , ט' באב תשס"ה

דעות אורי אליצור
אורי אליצור
באדיבות המשפחה
הנשיא קצב מצא לנכון להופיע בשידור לאומה כדי לבקש סליחה מן האזרחים שהמדינה החליטה לרמוס ולהרוס את חייהם בשבוע הבא. ואני מבקש מהאנשים היקרים והאמיצים האלה את ההיפך. אל תסלחו. לא לקצב, לא לשרון, לא לאולמרט, לא למופז, ולא לכל מי ששותף למערכת העוקרת והמחריבה.

גם לא לדן חלוץ ולקראדי. ואל תתנו לנו, לכולנו, לא לשכוח ולא לסלוח. אני יודע שזה לא מתאים לכם, ולא למיליון האוהבים שלכם, שעכשיו עוטפים אתכם, מצדיעים לכם ובוכים איתכם. זה לא ציבור של נקמנים ומתחשבנים. אלה אנשים, כמוכם, שמבקשים תמיד להאמין בטוב, שמתפתים בנקל להאמין לדברי חרטה, שמתמסרים בלב שלם לסליחה ולתקווה. ואלה התכונות שמאפשרות לרמוס אותם.

שרון הבין את זה עוד בימית, ולכן חודשיים אחרי חורבן ימית הוא משך את בגין למלחמת לבנון, ששטפה כמו בצינור של כבאים את כל הגירוש והעקירה והצער מן הכותרות ומן התודעה. חודש אחרי כן גדולי הנאבקים על גגות ימית כבר ישבו בממשלה שהחריבה את העיר. אל תתנו לזה לקרות שוב. בכל העולם הדמוקרטי, מנהיג שפישל או שסרח, הולך הביתה לכתוב זיכרונות או לספור כבשים. ורק אצלנו הם נצחיים כמו סלע, הכל נסלח להם והכל נשכח להם.

הם יושבים בכנסת שלושים וארבעים שנה, מחליפים ביניהם כסאות מוסיקליים. אתה תהיה שר והוא יהיה יו"ר ואני אהיה נשיא ואחר כך נחליף. באולפן הטלוויזיה נצעק זה על זה בעיניים מלאות זעם, ואחר כך נשב יחד במזנון על סטייק וקפה שחור ונעשה קומבינות. ואנחנו רגילים לראות אותם שם תמיד, ולחשוב שהם המדינה, ולא יכול להיות אחרת.

הרביץ ושלח פרחים

במיוחד אנחנו מתמוגגים אם הם מבקשים סליחה. כמו אישה מוכה שכבר אזרה עוז להתלונן, אבל מבטלת את התלונה בלב נרגש ומאושר אחרי שהוא שלח לה פרחים, וחוזרת לחטוף את האגרוף הבא. כשהתברר לשרון שיש בכל זאת פה ושם כמה אנשים שזוכרים לו את הבולדוזרים מחבל ימית, וזה מפריע לו להתקדם בליכוד, הוא התראיין לעיתונים ואמר סליחה טעיתי. כל אחד עושה טעויות בחיים. עקירת היישובים הייתה טעות גדולה שאני מצטער עליה. גם עכשיו הוא יכול לארגן איזו מלחמה קטנה, או לפחות לכסות אותנו בהצהרות נאמנות לארץ ישראל ולהתיישבות. והוא גם יבקש סליחה. בינתיים הוא שלח רק את קצב, אבל אם צריך הוא גם יבקש בעצמו.

סלחנו על ימית וסלחנו גם על אוסלו. במיוחד סלחנו אחרי שפרצה אינתיפדת אהוד ברק ואלפי כלי הנשק של אוסלו התחילו להרוג אנשים בכל רחבי הארץ, ועשרות אלפי החיילים שבמו ידינו הבאנו מתוניס הפכו את הבעיה לבלתי פתירה. היינו בטוחים שעכשיו, כשאין כבר ויכוח, והכל התפוצץ להם בפרצוף, וכל מה שהזהרנו התגשם מילה במילה, עכשיו אין מקום לנטור ולהזכיר ולהגיד אמרנו לכם. זה לא יפה. זה הזמן להתאחד ולשכוח את משקעי העבר. וככה רומסים אותנו כל הזמן.

רק הצורך לרמוס

גם אם רוצים להתנתק מעזה אין שום צורך בעקירה של גוש קטיף. בקלות אפשר היה להקיף את גוש קטיף בגדר, שמשאירה אותו בשטח ישראל. זה הרבה יותר קל מאשר במעלה אדומים. גוש קטיף רחוקה ממחסום כיסופים רק 4 קילומטר. ניסנית רחוקה ממחסום ארז 500 מטר. דקה נסיעה. אפילו מי שחושב שאנחנו חייבים לפלשתינים את השטח הזה, יכול היה בקלות למצוא שטח חליפי לא מיושב. אין בעקירה הזו שום צורך אמיתי מלבד הצורך לרמוס. העולם רוצה לראות את המתנחלים נרמסים כדי לנקות את מצפונו על מאות שנים של קולוניאליזם, השמאל הישראלי רוצה לראות מתנחלים נרמסים סתם כי הוא שונא אותם, כי שנאת מתנחלים היא ההגדרה העצמית שלו, ושרון רוצה לראות מתנחלים נרמסים כי הוא רוצה לזכות בכבוד השמור לרומס. זה ההיגיון היחיד מאחורי ההתנתקות. כל היתר שקרים ויחסי ציבור.

ואתם תושבי גוש קטיף וצפון השומרון, האנשים הכי טובים שיש למדינה הזאת, אתם נבחרתם להיות הקורבן בגלל שבאתם מציבור שנותן לרמוס אותו. שאוהב לסלוח ולשכוח. לא היו מעיזים לעשות את זה לציבור שיש לו זיכרון יותר קפדני. אל תסלחו לקצב ואל תסלחו לשרון, ואל תרשו את זה למי שמייצג אתכם, מאורלב ועד בני אלון. לא פרידה זמנית ולא חצי גט, שהוא המתכון הכי בטוח לאישה מוכה לחטוף עוד ועוד מכות יותר ויותר כואבות. לא להצביע למפלגה שלו, לא לשבת בממשלה שלו, לא לפני הבחירות ולא אחרי הבחירות, ולא לתמוך בה מבחוץ גם אם פירוש הדבר שתקום ממשלה של השמאל. מי שעוקר ורומס, כמו מי שמכה את אשתו, צריך להיות מורחק בלי פשרות.