נשאיר את ראשנו מורם

תשעה באב תשס"ה, קול קינות נשמע מבתי הכנסת ונדמה שהמקוננים אינם מתייחסים למאורעות חורבן בית המקדש על ידי נוכרים לפני 2,000 שנה, אלא להחרבת קהילות בארץ ישראל של ימינו על ידי יהודים שנעשתה בשבוע לאחר מכן.

איציק וולף , ט"ז באב תשס"ה

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
תשעה באב תשס"ה, קול קינות נשמע מבתי הכנסת ונדמה שהמקוננים אינם מתייחסים למאורעות חורבן בית המקדש על ידי נוכרים לפני 2,000 שנה, אלא להחרבת קהילות בארץ ישראל של ימינו על ידי יהודים שנעשתה בשבוע לאחר מכן.

פתאום מקבלות מילותיו של הנביא: "זכור ה' מה היה לנו הביטה וראה את חרפתנו, נחלתנו נהפכה לזרים בתינו לנכרים", משמעות מוחשית ומזעזעת הרבה יותר מבכל שנה.

ברור כי העובדה שיד ההשגחה הובילה את המציאות הישראלית לכך שהיום בו יתחילו צעדי הגירוש המעשיים הוא דווקא תשעה באב מעמידה בפני כולנו מראה, שמן הצד האחד מראה את השבר הגדול, אך התבוננות מעמיקה קצת יותר מאפשרת לראות את התנוצצות נקודות האור הטמונות מתחת לפני השטח.

אומנם לכל יהודי בעל תודעה לאומית מסורתית והיסטורית, מזכיר צמד המילים תשעה באב מאורעות קשים ביותר שעברו על עמנו במהלך הדורות, ביניהם חורבן שני בתי מקדש, גירוש ספרד ועוד, אך כידוע, על פי המסורת, מדובר גם ביום הולדת המשיח.

ישנו מדרש ידוע על הפסוק: "על הר הבית ששם שועלים הלכו בו" ממגילת איכה המתאר כיצד הלכו כמה חכמים, ביניהם ר' עקיבא, וראו שועל יוצא מן המקום שהיה קודש הקודשים. כל החכמים בכו ור' עקיבא שחק. לפליאת חבריו הסביר כי לאחר שראה את התגשמות חזון הנביאים בפורענות הוא בטוח שחזונם לנחמה ולגאולה יגיע. משמעות המדרש הזה הוא הצורך להתבונן לעומק במאורעות החורבן ולמצוא את העלייה שמגיעה בהכרח לאחר הנפילה הגדולה.

ואם ישאל השואל איך ניתן להתרומם מעל למראה העיניים הקשה כל כך שראינו לצערנו, בימים האחרונים בהחרבת קהילות גוש קטיף אוכל לענות בסיפור קצר.

לפני מספר שנים מת בנו של רב חשוב אחד, בבוקר יום השבת. לאחר שהלכו כל גורמי ההצלה והמכרים נשארו בני משפחת הרב לבדם בביתם. המשפחה התיישבה מסביב לשולחן השבת והתחילה את סעודת השבת שאומנם הייתה שקטה מהרגיל, אך באופן מפתיע לאוזן זרה כללה אפילו זמירות שבת שהושרו כמעט בלחישה, אבל נשמעו באופן ברור. לימים הסביר אותו רב, שלנגד עיניו עמדה באותה סעודת שבת המילה "שבת". אותה הוא העמיד לנגד עיניו תוך כדי הרמת הראש, בהבנה כי יש סדרי קדימות בחיים ובמוות, והשבת קודמת לכל אבלות.

גם בימים הקרובים, ימי חורבן, אל לנו להתבלבל. עלינו להרים את ראשנו ולשים מול העיניים את המילה "נצח" ולזכור כי מן ההרס הנורא תצמח לנו מציאות גבוהה לעילא ולעילא. היום אנו נדרשים יותר מתמיד להיות תלמידיו של ר' עקיבא אשר אמונים על התקווה הגדולה שמכל מפלה צומחת ישועה וככל שהנפילה גדולה יותר גם הישועה הצומחת ממנה תהיה אדירה.

איננו יודעים עדיין באיזו צורה תתגלה לנו ישועה זו מכיוון שמחשבותינו טרודות וליבנו מורתח מן התמונות של השבוע האחרון, אך לאחר שיעבור זמן ודאי נוכל לחזות בה באופן ברור הרבה יותר.

על כולנו לאחוז בשיפולי גלימתו של יהודי יקר וחשוב שחזר ואמר פעמים רבות "יהודים, אנחנו ננצח" תוך ההבנה כי האמונה בנצחיות ישראל וגאולתו תאפשר לנו להתרומם מעל לתהומות הייאוש, ותפנה את כל כוחותינו להמשך בנייה גשמית ורוחנית בכל אתר ואתר.