ה"ממלכתים" הובילו אותנו כצאן לגירוש

אבל, עצב, כאב, צער, אכזבה ובעיקר הרבה כעס. אלו הרגשות המתערבים בתוכי בימים קשים אלה. רגשות כה עזים ועמוקים, רגשות האוכלים אותנו מבפנים וקורעים לנו את הלב ואת הנשמה.

נדיה מטר , כ"א באב תשס"ה

נדיה מטר ויהודית קצובר
נדיה מטר ויהודית קצובר
חזקי ברוך
אבל, עצב, כאב, צער, אכזבה ובעיקר הרבה כעס. אלו הרגשות המתערבים בתוכי בימים קשים אלה. רגשות כה עזים ועמוקים, רגשות האוכלים אותנו מבפנים וקורעים לנו את הלב ואת הנשמה.

רגשות העצב והאבל הם על חבל ארץ כה נפלאה, כה יפה ופורחת, שנטשנו והפקרנו. המוח אינו קולט איך מסרנו בכזה קלות את אותם חבלי מולדת לאויב הערבי. אויב ערבי החוגג על הגגות ומודה מכל הלב לאריאל שרון. כל חמאסניק היום מבין שכבר אין צורך ביורש עצר לשייח יאסין, כשיש את אריאל שרון המבצע ,יותר טוב מכל מחבל ערבי, את המלאכה של חורבן ישובים יהודים .

רגשות של כאב על הצער ועוגמת הנפש שממשלת הרשע של שרון גורמת למשפחות העקורים. שלא נטעה את עצמנו: ההתעללות האכזרית של מנהלת סל"ע בפליטי גוש קטיף והשומרון, אינה טעות מצערת. זו התעללות מכוונת ומתוכננת. עלינו להבין אחת ולתמיד שגירוש יהודי גוש קטיף וצפון השומרון הוא צעד ראשון לחיסול כל ההתיישבות היהודית ביש"ע וזאת במטרה לחסל את כל המחנה הלאומי, ולוודא שהוא לא יגיע לשלטון.

במלים אחרות: תוכנית ההתנתקות היא המשך ה"סזון"- רדיפת השמאל את המחנה הלאומי במטרה להישאר בשלטון. לכן, הדבר האחרון שמשטר שרון רוצה הוא שהפליטים יתארגנו מחדש בקהילות מגובשות וחזקות.

תפקידה העיקרי של מנהלת סל"ע היא לוודא שכל משפחה של פליטים תסבול ותרוסק נפשית וכלכלית עד היסוד. הנחמה הקטנה בנושא זה היא ההתארגנות הספונטאנית הנפלאה של יהודים מכל רחבי הארץ העושים ימים כלילות כדי לעזור לאחינו העקורים.

כצעד ראשון במלחמה שלנו נגד משטר שרון, עלינו לוודא שקהילת גוש קטיף וצפון השומרון יישארו ביחד וישקמו את עצמם כישובים מאוחדים דווקא ביהודה ושומרון, על אפה וחמתה של ממשלת שרון.

אך לאחר הדמעות, התסכול והכאב, הרגש הכי חזק אצלי הוא הכעס.

כעס כי אני יודעת שלא היינו צריכים להגיע למצב הזה בכלל. כעס כי אני יודעת שבכוחנו היה למנוע את החורבן. כעס על כך שנתנו להם בכזה קלות למחוק את יישובנו מעל האדמה, ולרמוס אותנו כאילו שהיינו חגבים וחרקים. כעס על המנהיגים שלנו שמסרו לשרון ולערבים את גוש קטיף והשומרון על מגש של כסף בלי התנגדות כלל.

בואו נגיד את הדברים בפה מלא: ה"ממלכתים" הובילו את כולנו, נגד רצוננו, כצאן לגירוש. אותם רבנים ואישי ציבור מסוימים, יחד עם רוב מנהיגי מועצת יש"ע, הדוגלים בפאנאטיות בגישה הממלכתית-פשיסטית של "המדינה והצבא מעל לכל", אפילו אם המדינה והצבא מבצעים פשע נגד האנושות, הם הם שאפשרו לשרון לבצע את הזדון.


כל רב, איש ציבור, חבר כנסת או חבר במועצת יש"ע שלא קרא לחיילים ולשוטרים בפירוש לסרב לבצע את פקודת הטרנספר הגזעני נתן לגיטימציה לפשע ובעצם שיתף פעולה עם מכונת הגירוש.

כל רב, איש ציבור, חבר כנסת או חבר במועצת יש"ע שאסר על הנוער הנפלא שלנו לחבל בכלים ובמכוניות ששרתו את הגירוש, בעצם נתן לגיטימציה לפשע ושיתף פעולה עם מכונת הגירוש.

כל רב, איש ציבור, חבר כנסת או חבר במועצת יש"ע שהתנגד לחסימת כבישים ולמרי אזרחי בלתי אלים, נתן לגיטימציה לפשע, ובעצם שיתף פעולה עם מכונת הטיהור האתני האנטישמית של שרון.

כל רב, איש ציבור, חבר כנסת או חבר במועצת יש"ע שהחליט להסתפק במחאות סמליות במקום לפרוץ בכוח את הגדרות בכפר מימון ואת מחסום כיסופים על מנת להביא לגוש קטיף את הרבבות שהיו מונעים בגופם את הגירוש, נתן לגיטימציה לפשע ובעצם שיתף פעולה עם שרון וחבורת פושעי אוסלו הסובבת אותו.

כל רב, איש ציבור, חבר כנסת או חבר במועצת יש"ע שדאג יותר לתדמית שלנו בתשקורת הממלכתית מאשר לדאוג לארץ ישראל, נתן לגיטימציה לפשע ובעצם קרב ואפשר את החורבן.

כל רב, איש ציבור, חבר כנסת או חבר במועצת יש"ע שחיבק את החיילים ואת השוטרים במקום להטיף להם מוסר או אפילו רקד עם כוחות הגירוש ריקוד מקאברי של הקורבן עם התליין העביר מסר לעולם שהגירוש בכלל לא כל כך נורא, מנע מהחיילים והשוטרים רגשי אשמה ובכך סייע גם הוא לטרנספר הגזעני.

לאלו האומרים לי שאפילו אם כל המנהיגות שלנו הייתה מנהיגות חזקה ואמיצה, והייתה מתנערת מהגישה הגלותית של מועצת יש"ע והולכת אחר רבנים חזקים כגון הרבנים שפירא, מלמד וליאור, ובכל ישוב וישוב היו מתבצרים אלפים כפי שעשו גיבורי כפר דרום על גג בית הכנסת, גם אז אריאל שרון היה מצליח לחסל את גוש קטיף והשומרון, אני עונה: יכול להיות, אבל זה לא היה עובר בכזה קלות.

דתיה יצחקי, תושבת כפר ים ויושבת ראש מנהלת קל"ע (קליטה לחבל עזה), הנמצאת עם משפחתה כפליטים אצלנו באפרת סיפרה לי סיפור מתאים:

היה היה יהודי בעיירה יהודית בפולין שאכל כל הזמן. הוא היה שמן מאד ולא הפסיק לאכול, שעה שעה, יום ולילה. יום אחד באו אליו חבריו ושאלו אותו לפשר מעשיו. למה הוא אוכל כל הזמן והופך את עצמו לאדם כל כך שמן. והיהודי סיפר: "כשהייתי ילד קטן באו אלינו הקוזאקים והרגו את אבא שלי. לאחר מכן שרפו אותו ומכיוון שהוא היה קטן וכל כך רזה, האש דלקה רק לכמה שניות. אני אוכל ואוכל כדי לוודא שאם הקוזאקים יבואו שוב , אז כשישרפו אותי, תהיה אש כה גדולה שהיא תמשך שעות וכל העולם יראה את הזוועה".

הכעס שלי הוא על הקלות הבלתי נסבלת בה מנהיגינו ויתרו על גוש קטיף והשומרון. סה"כ התנגדות של כמה שעות בכל ישוב. התנגדות פחות נחושה מאשר בימית. הדבר פשוט אינו מתקבל על הדעת. נכון שאפילו אם היינו נוקטים בכל האמצעים כגון: סירוב פקודה המוני, מרי אזרחי, הבאת רבבות וכו', אולי אולי הבולדוזר שרון היה עדיין מצליח.

לעניות דעתי הוא לא היה מצליח. אבל אפילו אם היה מצליח, היינו לפחות מצליחים להפוך את העניין לדבר כה טראומטי וכה זוועתי שאף מנהיג בישראל לא היה מעז עוד לבצע כזה פשע.

אך המנהיגות הממלכתית שלנו העדיפה לשמור על איפוק, שפיפות קומה ואהבה למבצעי הפשע. לא היה חילול ה' כה גדול. וכך יוצא שכל העיתונים חוגגים ומבצעי הגירוש אומרים שהם מוכנים להמשיך. כפי שמאד קשה לבוא בטענות לאנס הממשיך לאנוס קורבן שאינו מתנגד בכל תוקף לאונס, ואפילו מחבק את מבצע המזימה, כך קשה לבוא בטענות לאנשי השמאל הכותבים היום מעל דפי העיתונים ש"מלאכת הגירוש בוצעה בכזה קלות, כנראה שלא תהיה בעיה לגרש את כל שאר מתיישבי יהודה ושומרון".

לסיכום: המאבק על ארץ ישראל הוא לא מאבק על התנחלות זו או אחרת. זה מאבק על אופייה של מדינת ישראל. האם ישלטו כאן היהודים או המתייוונים? אנחנו רק בתחילת המאבק. נחלנו מפלה קשה אך לא הובסנו. להיפך, עלינו לזכור שלנו, למחנה הלאומי, יש את הציבור הגדול, המסור והנאמן לעם, לארץ ולתורה. לנו יש את הנוער הנפלא המוכן להיאבק בכל הכוח על עתידנו כאן ורק מחכה לחזור ולשחרר את גוש קטיף והשומרון ולקחת את השלטון.

מה עלינו לעשות כדי לוודא שמעכשיו לא נובס עוד? ראשית עלינו לקרוא להעמיד לדין את פושעי הגירוש. "פושעי הגירוש לדין" היא סיסמה שנפיץ ברבים. שנית, עלינו לוודא שהמנהיגים ה"ממלכתיים" שהנהיגו את המאבק עד היום לא יורשו עוד להנהיג. כי אם הם ימשיכו, אזי אפשר כבר לארוז באפרת, בביתר, במעלה אדומים, באריאל ובגילה אשר בירושלים. לאחר שנקים הנהגה חדשה למחנה הלאומי, נוכל להתמקד במשימה העיקרית: לקיחת השלטון בישראל והפיכתו לשלטון יהודי אמיתי. שלטון שאינו מפחד להודיע: כל ארץ ישראל שייכת לעם ישראל על פי תורת ישראל.

בקיצור, אסור להתייאש, המלאכה מרובה: עלינו לעזור לשקם את אחינו העקורים, ולוודא שיקימו מחדש קהילות חזקות ומגובשות דווקא ביהודה ושומרון. עלינו להעמיד לדין את פושעי הגירוש. עלינו לשלוח הביתה את ההנהגה הממלכתית הכושלת. עלינו להקים הנהגה יהודית אמיתית שתיקח את השלטון ותנהיג את ישראל ברוח יהודית.

בעזרת ה' היהודים ינצחו.