האידוי לא פעל

אם לשפוט לפי מצבם של המפונים, נראה שרק אדם אחד בציונות הדתית, באמת חשב שלא תהיה התנתקות והוא: יונתן בשיא. הוא היחיד שממש לא תכנן ולא הכין שום דבר ליום שאחרי.

אורי אליצור , כ"א באב תשס"ה

דעות אורי אליצור
אורי אליצור
באדיבות המשפחה
אם לשפוט לפי מצבם של המפונים, נראה שרק אדם אחד בציונות הדתית, באמת חשב שלא תהיה התנתקות והוא: יונתן בשיא. הוא היחיד שממש לא תכנן ולא הכין שום דבר ליום שאחרי.

מדינת ישראל השקיעה מיליארדים במכונה המשומנת והענקית של העקירה וההרס. שום דבר לא חסר שם, מהסמל שעל הכובע ועד מנופי הענק והכלובים, כל פרט תוכנן, כל תרחיש הובא בחשבון, כל בית וכל תושב היה מוכר ורשום, והיה ידוע מראש מי הצוות שמיועד לקטוף אותו מהבית, ומי הצוות המחליף למקרה שהראשון נשבר. מכונת הענק הזו גירשה את האנשים בנחישות ובנחישות עד מחסום כיסופים, והניחה ששם הם יתאדו.

כשהתברר שתהליך האידוי לא פועל, התחילו לחפש את הג'ינג'י עם המפתחות. מנהלת סל"ע, כנהוג אצל הג'ינג'ים עם המפתחות, מאשימה את הקורבן. המפונים לא שיתפו פעולה, איך אנחנו יכולים לטפל בהם אם הם לא מדברים איתנו? תירוץ מעולה. לפי זה גם הרמטכ"ל היה צריך לבוא לממשלה ולומר אני לא יכול לפנות, המפונים לא מדברים איתי. וחוץ מזה, גם אלה שדווקא פנו למנהלת נתקלו בביורוקרטיה וסחבת, ונבזויות שונות. אחת המסלידות שבהן, היא הניסיון לסחוט מהעקורים חתימה על כל מיני טפסים וחוזים במעבר מהאוטובוס לפתח המלון, אחרי היום המתיש והטראומתי ביותר בחייהם, לפעמים בשעות הקטנות של הלילה.

חמישים אלף ג'ובניקים

לא מדובר בחלם, אלא בסדום. את הפער הענק בין היעילות חסרת הפשרות של הזרוע העוקרת לבין השלומיאליות הבלתי נתפסת של הזרוע המשקמת, אי אפשר להסביר בכך שדן חלוץ הוא גאון ואילו יונתן בשיא הוא בטלן. שני הדברים לא נכונים. חלוץ לא גאון ובשיא לא בטלן. בשיא היה מח"ט בצה"ל, ומנהל מוכשר של מערכות גדולות. ההסבר הוא אחר לגמרי: מנהלת סל"ע לא הוקמה כדי לסייע למגורשים. היא הוקמה כדי לסייע לגירוש. גם אותה, כמו את דן הראל ודן חלוץ, האנשים לא מעניינים בכלל. רק ביצוע המשימה.

כל המערכות: הצבא, המשטרה, מנהלת סל"ע, האלופים במיל בחולצות השחורות שבאו כאילו לתווך, כולם פעלו במתואם למטרה אחת: להזיז את האנשים האלה מהדרך. שלא יפריעו לתוכנית ההתנתקות.

רגע אחרי שהאנשים הושלכו מהדרך לתוך שדות הקוצים שבצידיה, הם כבר לא מפריעים ולכן לא מעניינים אף אחד. מנהלת סל"ע סיימה בזה את תפקידה העיקרי, ממש כמו הארמייה השלישית של דן הראל. 50 אלף הג'ובניקים כחולי הסרבל ואטומי המבט, בוגרי ה"הכנה המנטאלית" של צאלים 2005, יכולים להזדכות על הרגישות והנחישות והמבט האטום, ולחזור בהמוניהם למשרדיהם הממוזגים ולקריירות שלהם.

בפרישתם, בגיל 45, לפנסיה ענקית שתשולם להם מקופת המדינה ארבעים שנה, הם יוכלו להיזכר בחוויה ולקונן על הכסף המיותר שנשפך על המתנחלים האלה, שיום אחד הופיעו פתאום לתוך המציאות של חיינו, צעקו ובכו ואפילו קיללו, ואחרי שבוע שוב נעלמו, מי יודע לאן. את מי זה מעניין. גם יא-יא ויומטוב סמיה יקפלו את החולצות השחורות, שעליהן נכתב בציניות מקאברית "איתכם", וישובו לעיסוקיהם. המשימה בוצעה בהצלחה. המפגע סולק מהדרך בקלות בלתי צפויה. קצת דמעות, קצת קללות. זה הכל.

תסתכלו סביבכם

וגם בשיא יכול לחזור לאספסת בשדה אליהו.

תפקידו היה להפעיל את מערך הפיתויים והאיומים הכלכליים, ולסלק באמצעותו לפחות חמישים אחוז מהמתיישבים עד חודשיים לפני הפינוי. הוא התפאר שיסלק שבעים אחוז, ובסוף הביא פחות מעשרים אחוז, אבל ההצלחה הכוללת של הגירוש הייתה כל כך גדולה, שהמערכת לא תבוא איתו חשבון. בסך הכל הוא השתדל, ובשורה התחתונה המשימה בוצעה.

לכן, אחים יקרים גיבורי גוש קטיף, לצערי אין לי בשורות מעודדות. לא נכון שזה הולך להיות יותר קל אחרי שהאנשים במנהלת רק יתאוששו מההלם ויגמרו להתארגן. זו לא בעיה של הלם או חוסר התארגנות. זו רשעות. הם, בדיוק כמו החיילים, היו חלק ממנגנון הגירוש. לזה הביאו אותם, וכל היתר לא ממש מעניין אותם. מצד שני, תסתכלו סביבכם על המתנדבים שבאים לעזור ולחבק, להביא עוגות ובגדים ומכונות כביסה, להפעיל את הילדים הקטנים.

תסתכלו סביב. זה כל מה שיש לכם. זה כל מי שיש לכם. אלה האנשים שיילחמו יחד איתכם על הזכויות שלכם מול מנהלת עוינת, מול מדינה מתנכרת, מול ממסד שרשעות הגירוש חלחלה לתוך ורידיו ומי יודע כמה שנים יעברו עד שמחזור הדם שלו יהיה שוב נקי. אלה האנשים שלא אולפו בצאלים להסתכל עשרה סנטימטר מעל לראש שלכם. אלה האנשים שרואים אתכם ומעריצים את הגבורה שלכם. הם כבר לא מעטים.

זה מה שיש ועם זה צריך לנצח.