אם חפצי חיים אנו

אינני רוצה לעסוק בעבר. את כל האנרגיות עלינו לרתום כעת למאבק על הנהגת הליכוד והמדינה. אך לא ניתן להתקדם, כשמאחור בור שחור כזה. הבירור שלהלן, לא נועד לפתוח ויכוחים אלא לחטא את הפצע. אינני מהסס לצרוב, גם לא את עצמי.

משה פייגלין , כ"ז באב תשס"ה

ח"כ משה פייגלין
ח"כ משה פייגלין
צילום: פלאש 90
שלוש עשרה הנחות שקרסו, ולקחיהן בעקבות פוגרום קטיף.

אינני רוצה לעסוק בעבר. את כל האנרגיות עלינו לרתום כעת למאבק על הנהגת הליכוד והמדינה. אך לא ניתן להתקדם, כשמאחור בור שחור כזה. הבירור שלהלן, לא נועד לפתוח ויכוחים אלא לחטא את הפצע. אינני מהסס לצרוב, גם לא את עצמי. לא ציינתי שמות, בדרך כלל אין צורך בכך. הבירור אינו שלם אך נראה לי כי הוא מקיף דיו בכדי להבין באופן ראשוני מה בעצם קרה. מי שילמד ויפנים את הדברים יוכל אולי להיאבק כראוי בהתנתקויות הבאות. אך זאת יש לדעת, רק מנהיגות מסוג חדש, מנהיגות יהודית, תוכל לא רק להאט את העקירות, אלא לשנות לחלוטין את הכוון לבנייתה הפיסית והרוחנית של האומה בארצה.

כמגדל קלפים קרסו גוש קטיף וצפון השומרון והותירו אחריהם סידרה שלמה של הנחות יסוד שחלקן התבררו כמוטעות, וחלקן אולי צודקות, אך לא מספקות. עולם שלם שנדמה היה לו כי יסודותיו איתנים, מצא עצמו נטוע על חולות נודדים.

כמעט את כל הלקחים שחייבים ללמוד היום, יכולנו ללמוד לאחר חורבן ימית ובנותיה. לא עשינו זאת. המשכנו ללכת אחרי אותם מנהיגים שהחריבו, בגין, שרון ורפול, ואחרי אותם מנהיגי ורבני המחנה שנמנעו מלהביט אז במציאות נכוחה, ולתקן את דרכם. את התוצאה קצרנו בגוש קטיף ונוסיף ונקצור, אם לא נערוך את אותו חשבון נפש אמיתי ונוקב. סימנים ראשונים לכך שמנהיגים ורבנים מסוימים בתוך הציבור האמוני נוהגים עתה בדיוק באותה אטימות שנהגנו בה לאחר חורבן ימית, כבר נראים בשטח.

מעטים הם אותם רבנים שהטיפו לציות לביצוע הפשע, שחזרו בהם מדרכם הרעה. נהפוך הוא, רובם עודם מטיפים לדרך זו. עד כה לא נשמע ולו מנהיג אחד ממועצת יש"ע שהודה בכישלון ניהול מאבק השטח. מן הסתם אין הם מבינים כלל כי נכשלו. בקרוב נראה את אותם רבנים, אותם מנהיגי שטח, ואותם ח"כים בימין, מציעים לציבור בדיוק את אותם פתרונות פוליטיים שהציעו אחרי חורבן ימית.

מן הסתם נחזה כולנו בוורסיה מס' 13 של מפלגת התחיה, או בדגם מס' 5 של האיחוד הלאומי, או במוטאציה מס' 3 של מולדת. כל מחשבה מקורית תותקף בשם הסקטור, ככזו שסוטה מן הדרך ומקלקלת לכולם. אותם רבנים שמסרו את מפתחות גוש קטיף בידי חלוץ וקראדי יוסיפו לבלבל לאותו נוער את המוח ויסבירו לו שהוא בעצם ניצח, ולא צריך לפחד מדרך ארוכה, וסוף הגאולה לבוא... אותה מועצת יש"ע תוסיף לשגע את אותו ציבור סביב אותן הפגנות חסרות פשר, אשר אינן משיגות דבר מלבד הנצחת מנהיגותה. אותם ח"כים, שבדרך כלל מגיעים מאותה מועצת יש"ע, יציעו לציבור המסכן, את אותה פלטפורמה פוליטית שכשלה בעבר, וינהיגו אותו שוב אל אותו כשלון קיבוצי והצלחה אישית.

אז אין ברירה, ולמרות הרצון העז שלא להתווכח ולא להתעמת, אנו חייבים להתחיל באותו חשבון נפש, אשר כפי הנראה, ממסד הסרוגים לא יתנדב לעשותו מרצונו.

הנחה מס' 1 – הממלכתיות

ה"ממלכתיות" כשלעצמה, הגישה החיובית הרומנטית כלפי הריבונות היהודית המתחדשת בארץ ישראל, גם אם עדיין אינה קוראת בשם ה', גישה זו לגיטימית ובתנאים מסוימים אף בהחלט מתקבלת על הדעת. אולם ישנה כנראה מוטאציה של הגישה הזו, מן גידול פרא שנרתם בלי איזונים ובלמים למרכבת הציונות והמדינה. המוטאציה הזו, הרואה במדינת ישראל ובמערכותיה ערך עליון מעל כל ערך אחר, גישה פשיסטית זו, הפכה אצל חלק ממחוזותינו לעבודה זרה של ממש. דווקא הטובים והמסורים ביותר, נפלו ברשתם של אי אלו רבנים פופוליסטיים לתהומות עבודת הבעלים הזו.

זר שצפה כיצד מכבדים המיועדים לגירוש את מפקד כוחות הגירוש בסנדקאות, ערב ביצוע הפשע, כיצד מתרפקים המגרשים והמגורשים איש על כתפי רעהו על רקע החורבן, כיצד מכה ודוחף, רב פופולארי שכזה, את תושב נווה דקלים שהעז לעמוד ולחסום את דרכו של אחד מכלי הקודש, ג'יפ צה"לי, שבא להחריב את ביתו, לזר שצפה בכל אלה, נדמה היה שנחת בבית משוגעים.

המדינה אכן קדושה, צה"ל אכן כלי קודש, אך אין הם מחליפים את בורא עולם ומסוגלים הם לכל תועבה. מי שברגעי משבר וסתירה מהותית, בין דין המדינה לדין בורא עולם או מצפונו האישי בוחר במדינה, משבש את מדרג הערכים, ומתדרדר לעבודה זרה. לעניות דעתי הח"מ, על בסיס עבודה זרה זו הוקמו היישובים, ובשלה חרבו.

אם חפצי חיים אנו, מוטב שנברר לעצמנו היטב את עניין הממלכתיות וגבולותיה.

הנחה מס' 2 – הרבנים

למזלנו, רוב גדולי הדור מקרב הסרוגים לא כרעו לבעל והתייצבו בפה מלא ובעוז, נגד קיום פקודת הגירוש. הבעיה הייתה שדווקא אצל חלק מרבני דור הביניים, פשטה המחלה בעוצמה רבה. רבנים אלה הם המשפיעים הישירים על חיילים רבים ועל הדור הצעיר. התברר, כי אין רבנים אלה נשמעים לרבותיהם שמאתמול. רוב רבני ישיבות ההסדר והמכינות הקד"צ יישרו קו עם הממסד הצה"לי, ממנו הם ניזונים, ופסקו כפי שצה"ל ושרון רצו שיפסקו.

גם רבנים מפורסמים אחרים מדור הביניים, דבקו בעוצמה בלתי מובנת באותה מוטאציה ממלכתית. חלקם אף דאגו לפעול בשטח, באופן אישי ונחרץ, למיגור כל התנגדות ממשית לביצוע הגירוש. רבנים אלה הטילו את מלוא כובד משקלם נגד כל אחת משלושת הפעולות שהייתה יכולה אולי לסכל את החורבן. הם יצאו באופן ציבורי נגד חוסמי הכבישים, נגד אי הציות, ונגד מאבק נחוש בשטח.

"לשרון יש נשק סודי" אמר לי שכן ממורמר, בעל משפחה שחזר לביתו לאחר שבועות קשים של מאבק בגוש, "יש לו את הרבנים שלנו...". "ממש ראינו איך הצבא והמשטרה משתמשים בהם בדיוק ברגעים הקריטיים", הוסיף בעצב.

בעוברי ליד בית הכנסת המרכזי של נווה דקלים, ראיתי קבוצה גדולה מאוד של בני נוער, כאלף נערים ונערות, שבאו להגן על גוש קטיף. הם ישבו על הדשא ושתו בצמא את דבריו של אחד מאותם רבנים. פניתי משם לדרכי ועברתי דרך משעול צר וחשוך. מאחד הבתים יצא תושב המקום. "אתה פייגלין, נכון"? "נכון, שבת שלום" עניתי. "למה לא חוסמים כבישים?! היה ניסוי כלים, ועכשיו לא קורה כלום. למה מחכים"?

"אתה יודע", עניתי לו במרירות, "יש לנו נוער נפלא, הוא היה מוכן לצאת ולחסום כבישים, הוא היה מוכן להיעצר ולדפוק לעצמו את החופש ואת הלימודים, הוא היה מוכן גם לחטוף מכות רצח, אבל כשהוא חזר הביתה הוא חטף את המכה הקשה מכל, הרב שעכשיו מדבר שם על הדשא, כינס מסיבת עיתונאים עם כל אמצעי התקשורת, ובפעם הראשונה שהתבטא בעניינים פוליטיים, כהגדרתו, הוא בחר לעשות זאת במתקפה נוראה על אותם גיבורים צעירים".

"איך לדעתך חושב חש אותו נער שהוריו כבר לא רואים בו אידיאליסט אלא פרחח צעיר?", שאלתי אותו. " אם כאן, בנווה דקלים, נותנים כל כך הרבה כבוד לאותו רב משמיץ, איך אתה מצפה שיוסיפו לחסום כבישים?"

אם חפצי חיים אנו, מוטב נברר היטב את יחסינו עם "הנשק הסודי של שרון".



את המאמר השלם ניתן לקרוא כאן