המפץ המצפצף

הייתי בטוח שיום אחרי ההתנתקות, הזאבים ישילו את עור הכבש ויתחילו לנעוץ שיניים בשרון. הרי כל ילד יודע שאחרי סוכות מוציאים את האתרוג מהקופסה ועושים ממנו ריבה.

אורי אליצור , כ"ט באב תשס"ה

הייתי בטוח שיום אחרי ההתנתקות, הזאבים ישילו את עור הכבש ויתחילו לנעוץ שיניים בשרון. הרי כל ילד יודע שאחרי סוכות מוציאים את האתרוג מהקופסה ועושים ממנו ריבה. טעיתי. לא הבאתי בחשבון שיש מישהו שהאתרוגנים שונאים אפילו יותר מאשר את המתנחלים, וגם מפניו רק שרון יכול להגן עליהם.

ביום שבו התפטר נתניהו מהממשלה, כתב יואל מרקוס מאמר ב"הארץ" תחת הכותרת "פיגוע כפול", ובו כרך יחד את התפטרותו של נתניהו עם הפיגוע של נתן עדן-זאדה בשפרעם. נתניהו כבר איננו רק שותפו הסמוי של יגאל עמיר. עכשיו הוא גם מחבל יהודי. מרקוס באמת חייב לשרון לא מעט, אבל הוא היה רק נותן האות למתקפה תקשורתית חסרת מעצורים וחסרת תקדים, שאי אפשר להסביר אותה ביחסי תן וקח עם שרון, או בחנפנות, או באיזשהו הסבר רציונאלי, מלבד אינסטינקטים של חיה שמישהו זר חדר לטריטוריה שלה.

אין לי הסבר פשוט מדוע נתניהו, ודווקא נתניהו, מעורר את תחושת הסכנה הקמאית של העשירון הנאור. גם אין לי חשק להיות הסנגור שלו, התנהלותו בפרשת ההתנתקות לא ראויה לשום שבח. אבל התופעה כשלעצמה מעניינת. שאלתי את עצמי מדוע אותו אינסטינקט קמאי לא מבחין שהפעם שרון לא יוכל להושיע, שכן מי שקובע הם מתפקדי הליכוד, ואלה דווקא אוהבים את מי שהתקשורת שוחטת. וכך הגעתי אל התרחיש שכל הפרשנים ומתרחשי התרחישים לא הצליחו לנסח בבירור: המפץ המצפצף.

יכבד כל תוצאה

שרון מתמודד בפריימריס מול נתניהו, מצהיר שהוא נשאר בליכוד בכל מקרה, ויכבד כל תוצאה. נתניהו מנצח, ושרון מצפצף על התוצאה. לא מפץ גדול ולא מפץ קטן. ביום ראשון בבוקר, שלושה ימים אחרי תבוסתו, שרון מכנס ישיבת ממשלה כרגיל, כאילו כלום לא קרה. שרי הליכוד מגמגמים משהו על תקופת מעבר, שצריך להגדיר את אורכה בתיאום עם היו"ר החדש ועם השותפים הקואליציוניים. בסיעה בכנסת מדברים על כך שהחיפזון מהשטן וצריך להגיע להבנות לנוכח התסבוכת שנוצרה. ציפי ליבני וסילבן שלום פותחים במגעים קדחתניים.

נתניהו הזועם דורש כמובן משרון להחליט אם הוא מציית להכרעת הבוחר ומפנה מייד את מקומו, או עוזב את הליכוד ומקים לו מפלגה חדשה. שרון, בתשובה לשאלת כתבים, אומר שהוא עסוק בשאלות ביטחון ובמלחמה בעוני, ומזכיר שגם נתניהו לא התפטר מהממשלה ברגע שהוחלט על "תוכנית ההתנתקות". כדי לכפות על שרון לכבד את דין התנועה, נתניהו זקוק לפחות ל-21 חברי כנסת של הליכוד שהולכים איתו לפילוג יזום של הסיעה. כדי להפיל את ממשלת הליכוד של שרון, צריך היו"ר הנבחר של הליכוד לגייס 61 חברי כנסת שיתמכו בו, או שיתמכו בהצעה לפיזור הכנסת. אבל כמחצית הח"כים של הליכוד יודעים שקטנים מאוד סיכוייהם להיבחר לכנסת הבאה במסגרת הליכוד. למה להם למהר?

מתפקדי ליכוד זועמים מקיפים את משרד ראש הממשלה, ושואגים שרון תתפטר. מאמר מערכת ב"הארץ" תובע ממפכ"ל המשטרה לפזר מייד את האספסוף ולהגן על הדמוקרטיה. ציפי ליבני מנסחת הצעת פשרה, לפיה הממשלה בראשות שרון תמשיך לכהן עוד ארבעה חודשים, ותלך לבחירות. שרון מסכים בתנאי שבתקופת המעבר הוא ימשיך לאייש את לשכת היו"ר במצודת זאב. נתניהו לא מתעקש על קטנות, ומסתפק בחדרו בכנסת. התקשורת משבחת את שרון על התנהלותו האחראית ומגנה את נתניהו על התלהטות הרוחות בהפגנת ההמונים ברחוב. במהדורת חצות אמנון אברמוביץ תוהה מדוע שרון הסכים לתקופת מעבר כל כך קצרה, ומבקש להזכיר לצופים שהדמוקרטיה יקרה להם, את המרפסת ההיא מעל כיכר ציון.

הייתה פשרה?

ארבעת החודשים חולפים, ושרון מתעלם מפשרת ליבני כאילו לא היתה מעולם. לכתבים הוא אומר שהוא עסוק במלחמה בעוני ובשאלות ביטחון, ואיננו עוסק בשלב זה בשום עניין מפלגתי. ליבני עצמה אומרת שאולי יש בזה טעם לפגם, אבל יש כבר תקדימים כמו למשל פשרת ליבני בעניין ההתנתקות, שגם ממנה ראש הממשלה התעלם בשעתו. כשרת המשפטים היא חייבת לציין שעל פי החוק, ראש הממשלה מחויב רק להחלטות הממשלה והכנסת. המכון הישראלי לדמוקרטיה מפרסם נייר עמדה, המבקר את שיטת הפריימריס של מתפקדים, שאיננה תואמת את רוח הדמוקרטיה. בג"ץ דוחה 13 עתירות נגד ראש הממשלה המוסיף לדבוק בכיסאו אחרי שהודח.

ביוני עובר בכנסת החוק, המוציא מידי מרכז הליכוד את הסמכות לבחור את חברי הכנסת, ומעביר את הבחירה לשיטה של פריימריס פתוחים. באוגוסט שרון מודיע שהוא רוחש כבוד רב ליו"ר נתניהו, אבל על פי חוקת הליכוד יש לקיים, בסמוך לבחירות לכנסת, פריימריס גם לראשות המפלגה, והוא מציג את מועמדותו. בית הדין של התנועה דוחה את דרישתו, אבל בג"ץ קובע כי הדין עם שרון. שרון גובר על נתניהו בהפרש של 5 אחוזים. אולמרט נבחר במקום ה-76, ומתמנה מייד לתפקיד ממלא מקום יו"ר הליכוד.