מבחן "יקטרינה הגדולה"

לגילוי טענה שקרית לא צריך להוכיח שכל מילה בה היא שקר. מספיק אם יוכח זיוף של עובדה מרכזית אחת.

יוסף דוריאל , ג' באלול תשס"ה

יוסף דוריאל
יוסף דוריאל
ערוץ 7
לגילוי טענה שקרית לא צריך להוכיח שכל מילה בה היא שקר. מספיק אם יוכח זיוף של עובדה מרכזית אחת.

"יקטרינה הגדולה" הייתה למלכת רוסיה, 17 שנה לאחר שבהיותה הנסיכה סופיה אוגוסטה מפרוסיה הגרמנית ונישאה לנכדו של הצאר פטר הגדול. את זמנה עד אז היא ניצלה להרחבת השכלתה, שבעקבותיה גילתה דאגה למעמד המדוכא של איכרי רוסיה. הנסיך פוטיומקין, שהיה ליד ימינה, וייצג את המעמד המדכא, רצה להוכיח לה שאין מה לדאוג: האיכרים חיים באושר ובשפע. לשם כך הוא ערך לה סיור בכפרים חקלאיים, כשבכל כפר חיכה לה שולחן הערוך מכל טוב הארץ ובמרכזו, חזיר צלוי שלם.

אחרי שראתה, בכפר אחרי כפר, שולחן דומה, היא גזרה בשקט אוזן מהחזיר הצלוי ושמה אותו בארנקה. בכפר הבא היא גילתה את אותו החזיר ללא האוזן. המסקנה הייתה ברורה: השפע שהראו לה לא היה אלא הצגה ניידת שנשלחה לכל כפר לפני ביקורה. ניסיון ההונאה הזה קיבל את הכינוי: "כפרי פוטיומקין", וכך הוא נכנס להיסטוריה. במתודולוגיה של חשיפת מצגי שקר הצעתי את המושג, "לגלות את אוזן החזיר של יקטרינה הגדולה", כאמצעי מהיר לגילוי האמת, על-ידי איתור פרט דומיננטי אחד. שופטים רבים היו יכולים לחסוך הרבה עינויי דין לו אימצו את השיטה הזו, במקום לחטט בכל פרט ופרט של העדויות.

ביום 3.7.05 הופיע בפני לשכת הליכוד האלוף (במיל') עוזי דיין והסביר את ההיגיון הדמוגראפי של פינוי היישובים היהודיים מרצועת עזה: אי-אפשר להנציח יישוב יהודי שיהיה מוקף מכל עבר באוכלוסיה ערבית עוינת. אלא, שבסוף הוא העיר שאיננו מבין למה צריך לפנות גם את היישובים שבצפון הרצועה, המהווים רצף טריטוריאלי של רצועת החוף הישראלית, ונציג היישובים העיר, שאפילו לא הציעו להם מקום התיישבות חילופי, וככה, בבהילות לא מובנת, הופכים אותם לפליטים חסרי בית.

אני הוספתי והערתי שיישובים אלה הם שכבת בידוד נוספת בין ישראל לאוכלוסיה הערבית שממנה רוצים להתרחק, וסילוקם סותר את נימוקי הדמוגרפיה שבשמה נעשית "ההתנתקות". עם נימוקים אלה הגשתי הצעת החלטה:

מחליטים:

לשכת הליכוד דורשת מחברי הכנסת מטעם הליכוד שיפעלו, בהקדם האפשרי, לתיקון החלטות הכנסת הנוגעות לפינוי יישובים מרצועת עזה, כך, שבתוכניות הפינוי לא ייכללו היישובים אלי-סיני, דוגית וניסנית והשטחים הסובבים אותם, שמצפון לגדר הביטחון המפרידה ביניהם לבין היישובים הערביים שברצועה. שטחים אלה יסופחו למדינת ישראל, במסגרת ההבנות של ראש הממשלה עם נשיא ארה"ב, על סיפוח גושי התיישבות שמעבר לקו הירוק אל הרצף הטריטוריאלי של היישוב היהודי בארץ-ישראל.

דברי הסבר:

השטחים האמורים לא היו אף פעם חלק מהתיישבות ערבית.

...הגבול הישן של "הקו הירוק", העובר מצפונם, לא מחייב כיום אף אחד, וגם החלטת האו"ם 242 לא דורשת להכיר בו מחדש. הכרה מחודשת של ישראל בתקפותו של "הקו הירוק", כפי שעלולה להתפרש מפינוי היישובים האמורים, היא תקדים מסוכן לגבי הדרך בה ייקבעו גבולות העתיד של המדינה.

ההתעלמות מהצעת החלטה זו היא "אוזן החזיר", החושפת את הכניעה ללחץ זר שהביאו לגירוש יהודים מבתיהם, ולא השיקול הדמוגראפי.